שנשתהתה שש שעות. שש שעות היתה שוכבת למרגלותיו וזהו רמז של ו' יתירא:

ואל יתחלל בי שם שמים גר'. והיה אל יודע לשון תפלה לאל חי:

הבה כתיב. צריך לומר שכן היה כתוב בספרים שלהם שבספרים שלפנינו כתיב הבי וכן רבים:

ואחזי בה וגו' גר'. ודייק סיפיה דקרא ותאחז בה ולא כתיב ותאחזה בה וכן הוא בילקוט בהדיא:

לישא לו אשה. משמע שקידש אותה בהם ואם היה שש סאין וכי דרכה של אשה להנשא בשש סאין והיאך תוכל לישא משא כבדה כזו ובסנהדרין פ' חלק הגי' באופן אחר:

בזכות וימד כו'. כלומר רמז לה שיעמדו ממנה וכו':

חנניה מישאל ועזריה. שלשה אלה חשיב להו לאחד ומצאתי בספר אות אמת בשם נוסחא אחרינא והלא שמנה הם אלא אלו שלשה כיון שמעלתן שוה מנאן כאחד:

ה"ג ואיכא דאמרי למרבה המשרה כתיב חסר מ' וכו'. ור"ל וכו' כדאיתא בפרק חלק בקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וכיון שלא אמר שירה נתעכב ולכן המ"ם סתומה באמצע התיבה וכן כתב בספר אות אמת אך שהוסיף להגיה עד אין קץ:

ה"ג ואת אמרת ויבא:

נתן לי וגו' גרסי':

נראה דה"ג ונאמר ריקם בצדיקים כו' עד אל חמותך לא כריקם שנא' במצרים ריקם שנא' בצדיקים אלא כריקם שנא' בעולי רגלים כי הא וכו'. ולפי גירסת הילקוט צ"ל ולא יראו פני ריקם ונאמר ריקם בעבד עברי שנאמר לא תשלחנו ריקם ונאמר ריקם בצדיקים כו' עד אל חמותך לא כריקם שנאמר במצרים ולא כריקם שנאמר בעבד עברי אלא כריקם שנאמר בעולי רגלים כי הא וכו':

הראייה שתי כסף. כלומר ורות גם היא באה אל חמותה בדבר מועט:

שתי כסף וכו' גרסי'. וסיפיה דמתניתין ובית הילל אומרים הראייה מעה כסף פ"ק דחגיגה והוא ג"כ דבר מועט:

מה לאחורי תרעא כו'. כלומר מה זה שנזדמן שם לשעה וכי לאחורי השער היה עומד:

הטיסו הקב"ה גרסי'. פירוש הפריחו ועיין בב"ר פכ"ט וה"ג בילקוט:

מתוך ישובו. שישב שם וימתין עד בואו ובילקוט ל"ג ליה:

ה"ג אף אני אעשה את שלי ורבי יהודה אומר אפילו היה בסוף העולם כו'. ועי' בילקוט ולפיכך הטיסו הקב"ה לשם לפי שעה הצריכו לו שהקב"ה לא יגרע מצדיק עינו ומסייע לבאים לטהר ור"י סובר שנזדמן שם כדי שלא ישב הצדיק ויצטער:

שנטלו אותן. וכתיב לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה':

לית אנא כו'. אין אני מערב משפחתי בזרע פסול וכדמפרש ואזיל:

מזקני העיר וגו'. גרסי' וסיפיה דקרא ויאמר שבו פה וישבו:

ה"ג בירושלמי פ"ק דכתובות אמר רבי פנחס מיכן לבית הזה שהן ממנין זקנים בבית משתאות שלהן ע"כ ודייק מדכתיב מזקני העיר ואין זקני בכל מקום אלא סנהדרין ומה שאמר לבית הזה י"ל ב"ד של מטה וה"ג בילקוט:

ה"ג תגאל גאל לגואל אמר ואם לא יגאל לב"ד אמר הגידה לי ואדעה שלא תאמר וכו'. ודייק ואדעה כמו והאדם ידע:

דהיא אזלת רות. הלכה לה ממני כי לא אוכל לגאול אותה עם נחלתה ולפיכך אמר ודאי דהיא אזלת הלכה לה ונאבדה כמו הלכה חמורך טרפון ולשון זה רגיל בלשון ירושלמי כגון ביבמות פ' הערל אזל לה הא דאמר רב הונא אין ממזר חי יותר משלשים יום וכן הוא בפרק עשרה יוחסין ובב"ר פרשה ס' בין חייתא למחבלתא אזל ברא דעלובתא:

ה"ג המואביה אשת המת קנית קניתי כתיב והא מסייעא כו':

בגו אפייא כו'. במנהגם ועניינם של ישראל כדאמר אופייה של אלהיה:

ה"ג אין לך מנוול ומשוקץ:

ה"ג שאוכל עשב בראשונה היו קונים במנעל ובסנדל שנא' שלף איש נעלו וחזרו כו'. ואיירי בנכסים שיש להם אחריות וכל זה בירושלמי פ"ק דקידושין:

אבוד פלוני ממשפחתו גרסי':

ה"ג למשפחתו חזרו להיות קונים בכסף:

ה"ג בכסף ובשטר ובחזקה:

ה"ג הרי עדי השטר והעד עדים הרי עדי חזקה ואין קרקע נקנית כו'. ויליף לה משדות בכסף יקנו והכי איתא בירושלמי בהדיא ולא גרס התם אין כסף נקנה כו':

פליגא. על ר' יוחנן דאמר שנקנית בכסף שוה פרוטה ויליף לה משדות בכסף יקנו דכתיב בנביאים ואמר ר' חנינא שהם ליטרים:

שהיו קנטרים. בבראשית רבה פרשה נ"ח יליף ליה מדכתיב עובר לסוחר ובירושלמי יליף ליה מדכתיב בכסף מלא יתננה לי:

ולא דמי. הא דרבי חנינא להא דרבי יוחנן ולא פליגי:

ה"ג הכא כתיב כסף ומה דאמר כו'. הכא בנביאים כתיב כסף שדות בכסף כו' והיינו פרוטה והא דאמר ר' חנינא שהם ליטרים היינו היכא דכתיב שקלים:

ודלא כר' אליעזר. הא דאמר שקרקע אינה נקנית אלא בג' דרכים בלבד דלא כר"א:

ה"ג הילוך קנה דתני אם הלך כו'. ובירושלמי גרס כמו כאן:

שהלך גרסינן:

לא קנה עד שיחזיק. וה"ג בהדיא בירושלמי ובילקוט פ' לך לך ופ"ב דבבא בתרא:

ה"ג בירושלמי הכל מודים במוכר שביל לחבירו כיון שהלך בו קנה ומסיים בו שנא' קום התהלך בארץ וגו':

ה"ג של גואל נראין הדברים כמ"ד נעלו של בועז שדרך כו'. וה"ג בילקוט שמואל:

החדשה וגו' גרסי':

ע"י שהעביר כו'. עי' בב"ר פ' ס"ה ופ' ע"ג ובויק"ר פ' ל"ג ושם פירשתיו:

ה"ג פרצוף פנים עם החוטם. ומתני' היא סוף מס' יבמות:

ע"י שחשדן גר' ועיין בפרשיות הנ"ל:

ה"ג שנא' ויקבצו:

ה"ג ירדוף אביה אחר ירבעם וגו':

שמונה. לשון לא תונו ולעיל גרס שהונה:

שהוא מונה את ההדיוט כו'. בילקוט שמואל מסיים ודכוותה וארוחתו ארוחת תמיד כל ימי חייו ימי חייו של מי רב ולוי חד אמר ימי חייו של יכניהו וחד אמר ימי חייו של אויל מרודך ונראין הדברים כמ"ד ימי חייו של יכניהו שבשעה שהקב"ה נותן שלוה לצדיקים אינו נוטלו עוד מהם עד שהוא מכניסם לג"ע ע"כ ומיד פתח שם וישסף שמואל אגג וגו' ומזה בא טעות הסופר שכתוב בס"א ודכוותה וישסף שמואל וגו':

בשער וגו' גרסי':

מסובין. פי' הערוך חשובין:

לפיכך הוא כו'. עי' בב"ר ריש פ' ע"א:

שלו. של יעקב:

שאמרו דברים וכו'. שאמרו הכל שהיא תנשא לעשו בשביל שהיא עקרה וכמו שפרש"י שם בשם הפייט או פירושו כמ"ש בעל העקידה שהיו אומרים יעקב נשא לאה להוליד בנים ורחל לתשמיש בעלמא כמנהג דור המבול וכדאיתא בב"ר בפסוק נשי למך וכמו שפרש"י שם:

ה"ג אפילו לשם בנה שנא' אולי יחנן ה' שארית יוסף ולא סוף דבר לשם בנה אלא אפילו לשם בן בנה שנאמר הבן וכו':

סוף דבר. פי' כמו לאו דוקא בתלמוד בבלי:

כבית פרץ וגו' גרסי':

עיקר מוטרין וכו'. פי' הערוך בלשון יון נקרא כן הרחם:

וגלף. וחקק ודייק מדכתיב ויתן לה ה' הריון משמע שעכשיו נתן לה בית הריון:

ביצתו. שרשו:

בימי עתליהו. שלא נשאר רק יהואש:

שמה כתיב גרסי'. פירוש אצל בנות לוט:

אותו זרע כו'. ועי' בבראשית רבה פרשה כ"ג ופרשה נ"א:

שיבתך וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא משבעה בנים: