אדני צוה ה'. משמעותיה אדני צוה לה':

[ה"ג ועבדוהו וגו' וכל יצר מחשבות מבין. פסוק הוא בדברי הימים]:

הצדיק בן יומו. מה שיש בלב הצדיק היום הזה אינו יודע בתמיה:

אצלי הם כיונה. וזהו יונתי:

כיונה פותה. לשון פתוי שהם נפתים לשמוע לי לכל אשר אצוה אותם:

[ופרעה הקריב וגו' גרסינן]:

אמר הקב"ה מה תצעק. עיין במדרש חזית (ב' י"ג):

[אין סוגר אלא חיות. עי' לעיל פר' ט"ו ובמדרש חזית בפסוק יונתי]:

(יקוו. ע' בב"ר רפ"ה ובאיכה רבתי פסוק פרשה ציון):

לאיתנו. קרי ביה לתנאו:

מיד ראה הקב"ה. הים ראה להקב"ה:

שחזרו. על המצרים:

כבד את רופאך. כן יקדים התפלה קודם הצרה וזהו לא בצר כדאיתא בסנהדרין (מ"ד):

מתגשש. מתעסק ומשתדל ומטפל:

אני מביאו. התייש:

איש תם וישר וגו'. גרסינן וסיפיה דקרא וירא אלהים וכתיב התם הירא את דבר ה' שעבדי פרעה. ועי' מזה בב"ר פר' נ"ז:

הרטה. הטה ועקם כן פירשו הרד"ק בספר שרשים:

הפדגוג. אומן המגדל בני המלך:

[החרציתי לבני גרסינן]:

האיך נחזור. בשעה שאמר הקב"ה וישובו ויחנו לפני פי החירות:

ופרצת. לשון בקיעה ופרצה חדא מלתא היא:

[ה"ג הכתבתי עליך בכל כו'. עד ברשותי והים ברשותי וכבר עשיתיך גזבר עליו שנאמר כו' כיון שבאו ישראל לתוך הים גרסינן:

ה"ג השלך את מטך]:

שנאמר הרם כו'. כד"א וירם את המחתות מבין השריפה. הרומו מתוך העדה:

אם בים. ממש במים למה כתיב ביבשה אם ביבשה והאי ים במקום שעכשיו ים ומים למה כתיב בתוך כו' דמשמע בקרב המים ממש:

אלא להזכיר כו'. נראה שדרש לא חסרת כאלו כחיב לא חסרת רק דבור:

אתליטים. פי' הערוך שרים: