[כי יפתה גרסינן]:

טירון נראה שהוא לשון טרוניא שפירושו עלילה כמה דאת אמר אין הקב"ה בא בטרוניא על בריותיו כלומר שהנבואה לא מצאה מקום היאך תחול עליו. והרב ש"ט כתב בפרשה זו וז"ל שהיה משה טירון לנבואה פירוש תינוק. גם נוכל לומר שהוא ל' שררה ושלטון. ועיין בערוך כלומר שהנבואה היתה צריכה לשרות עליו כפי רצונו וכחו שהיה יכול לסבול ולא כפי מעלתה ורצונה ומנהגה:

[וכל זה הוא גם לקמן פרשה מ"ה]:

בוסר. קוהה ומבזה על הנבואה ובתנחומא פרשה זו וזה לשונו ולעולם עבודת כוכבים בסורה על עובדיה פירוש קוהה ומואס וכאן ר"ל שלא יאמרו שאין בה כח להגלות בקול גדול. ועי' לעיל:

[הנני גרסינן:

כדי שלא גרסינן]:

ה"ג בקשת עכשיו שבקשת איני מבקש:

ה"ג הראה לו שלש בשכר שלש בשכר כו':

ודבר ה' אל משה וגו'. בעין יעקב פ"ק דברכות לא גרס הכי אבל בויקרא רבה פרשה כ' גרס כמו כאן:

והם לא קבלו כו'. זהו פירוש של ואל אצילי וגו' לא קבלו ענשם על מה שעשו שלא כהוגן מכלל שהיו ראוים לשליחת יד וכמו שפירש רש"י שם:

המתים. נראה שהוא לשון המתנה ואולי צ"ל הממתינים:

ולא יתבונן. עושה עצמו כאלו אינו מתבונן בה:

מטחת. משלכת וזורקת. ודרש לשון כמטחוי:

בצמא. כדאיתא בפרק חלק ובאיכה רבה שהגולים מבני ישראל הלכו אצל בני ישמעאל ובקשו מהם שישקום מים והם לא עשו כן אלא המיתום כדאיתא שם:

[אלא בשעתו גרסינן]:

טטראמולי שלי. הרמב"ן ז"ל בפרשת כי תשא פי' ארבע פרדות טטרא בלשין יון ארבע מילין פרדות כלומר במרכבה שלי והרמז לדמות ארבע חיות הקבועים בכסא הכבוד כדכתיב בריש ס' יחזקאל וכתיב ופני השור מהשמאל והם שמטוהו ועשו את העגל (והרמב"ן בפרשה כי תשא ורבינו בחיי פ' זו הביאו מדרש זה בלשון יותר ברור. ועיין שם ולקמן פר' מ"ב):

[אף על פי שידעתי גרסינן]:

ודאית. הה"א שבסוף מורה על הברור [והודאי כמו שדרשו ישובו רשעים] לשאולה לדיוטא התחתונה שבשאול וכהנה רבות:

[הכי גרסינן לא אנכי הוא:

מיני רכוכין גרסינן. ועיין לעיל בפרשה ב':

הכי גרסינן עמהן ממצרים ומספיק להם שלשים יום. ועיין מזה במדרש חזית בפסוק הגידה לי[:

ה"ג [הם] יוצאים משם. ד"א מה שאמר לו האלהים וגו':

שבאנכי הם מתרפאין כו'. עיין בילקוט ישעיה פסוק אנכי אנכי (רמז של"ו):

מה אמר להם. גרסינן. וזהו ענין הבירור שלא רצה לילך בשליחות עד שידע היאך ישיב להם על שאלתם שלא יתפס בדבריו ובספר עבודת הקודש גרס כמו כאן וא"כ מלתא באפי נפשיה היא:

הוי אהיה כו'. ופירושו אהיה נקרא לפי מה אשר אהיה במעשה:

וכך אני כו'. בתמיה:

לאו. לא אמרתי שתאמר להם כך אלא לך הודעתי ולא להם:

לאשר אהיה. פירושו יחיד שיחפוץ ויבחר בי אהיה לאלהים ואם לא יחפוץ בידו הוא לפרוק עול אבל הרבים לא אניחם לפרוק עול שמים. וזהו מה שכתוב שלישית. אהיה שלחני אליכם:

לטיט ולבנים כו'. רמז להם שיחזרו לשעבוד בגלות ודרש אהיה וגו' לשון שברון ושעבוד. כד"א נהייתי ונחליתי שפירושו ענין שבר:

אלא אהיה. אהיה להם לעזרה בגלוח זה ולא תודיע להם גלות אחר:

משוברות כו'. כלומר אע"פ שהוא להם שברון רוח וקהיון שינים:

ה"ג אמלוך עליכם. ד"א דאמר כו'. וחוזר לפרש אהיה אשר אהיה שמשנה פעולותיו ויהיה כמו שירצה להיות:

לשעבר כו'. שאמרת אלי אנכי אלהי אביך:

באותיותיו. ככתיבתו אלא כקריאתו. וכמו שפירש"י בסדר זה:

שעברו ים. ברדתם למצרים:

אלא על מנת כו'. ומ"מ המצריים הטעו את עצמן שהרי לא אמרו נלך שלשה ימים ונשוב או רק שלשה ימים אלא אמרו דרך שלשה ימים סתם והרי הלכו ג' ימים והותר:

ישיח. נראה דצ"ל יטיח:

מכסיף. נתבייש מפני הבריות דוגמת מה שאמרו חז"ל בלא מתא תותבאי. או ר"ל יחלה מפני הצינה ויכסיפו פניו ויתקלקל:

דגה. דגים:

כלומר מזה כו'. דייק מדכתיב מזה תיבה אחת ולא כתיב מה זה וכן פירש"י בסדר הזה:

ה"ג ויאמר ה' אליו מזה. מזה שבידך מן זה שיש בידך כלומר שדברת עכשיו:

[תפש. הכי גרסינן תפש משה מעשה הנחש:

תפח עצמותה גרסינן. כמעשה דר' חנינא בפרק אין עומדין:

הבא ידך גרסינן. ה"ג מכל הבהמה כמה דאת אמר]:

כנגד משה. כלומר לרמז שתפס מעשה נחש:

צרעה כו'. ודרש ארור לשון ממארת דכתיב גבי צרעת:

הלין סלעים כו'. אלו סלעים שבו צרעת הם:

סלעים. הנחש מנומר חברבורות עגולות כמו סלעים:

לומר בסתר. לאומרו בסתר:

החושד כו'. ומשה חשד לישראל שנאמר והן לא יאמינו לי:

[ה"ג כמ"ש והנה שבה כבשרו והנה ידו מצורעת כו'. וכ"ה בתנחומא]:

שיאמר אל ישראל גרסינן. ופי' שעתיד שיאמר להם שמעו נא המורים כדמפרש ואזיל:

[וכי אתה רוצה גרסי']:

קודם שנגלה עליו בסנה. ובפרשת שמיני איתא שפתוי ז' ימים היה הכל בסנה. וע"ע במדרש חזית [בפסוק הגידה לי שאהבה נפשי:

דברך שבעה. בסדר עולם גרס משלשום ג' ימים וג' גם גם גם וביום שהיה מדבר הרי ז' ימים מיד ויאמר. ובש"ט מזמור י"ח גרס גם א' תמול ב' מתמול ג' שלשום ד' משלשום ה' גם ו' מאז ז':

ותהר כו'. והוריתיך דרש לשון הריון:

חמשה מלאכים. הוא דעת ריב"ח כדאיתא בב"ר פ' מ"ה:

מה חרון אף כו'. כלומר מה רושם היה עושה שכל מקום שמצינו חרון אף הוא עושה רושם חוץ מזה כן פירש"י בסדר זה:

כמורא שמים. דכתיב לאלהים: