בתקוף חסני. גרס וסיפיה דקרא הלא בבל היא:

הם עושים מריבה. כשהם עושים מריבה:

ומזמר. כשהיו דורכים בגתות היו משוררים שירות ומיני משלים. [כדאיתא ביבמות פרק נושאין על האנוסה]:

והם. פועליו ובני ביתו:

אשליך נעלי. מנעול שלי אשליך מעל רגלי ואדרוך אותם כדורך ענבים בגת:

[ה"ג בא אני להביט כו']:

להביט בהם. מכלה אני אותם בהבטה שלי:

אם משנה כו'. לעשות עמהם שלא כשורת הדין ודרש שנותי מל' שינוי:

פסיעות גסות. כלומר שלא ימהרו לפסוק הדין אלא יהיו מתונים בדין:

ומי היה זה. שהיה דומה לבני ישמעאל ומוסיף עליהן:

וטעם גדול כו'. ע"ע בב"ר פר' י"ב ובמדרש רות ותמצא נחת:

הזין. אנשי חיל עם כלי זיין:

אשר תשים. הרי שתלאן במשה:

כשם שאתם וכו'. הלשון מגומנם וע"ל (דף צ' ע"ב):

בת אחת. זאת התורה:

דיוטנמאות. ספר שכתוב בו גזירת המלך:

עונשין אותו ממון. בעד הוולדות שלא ראו עדיין האור:

ששור גנבנו. יוסף שנקרא שור:

מלכיות. בבל מדי ורומי מחריבי ביהמ"ק:

בפרהסיא. כלומר כמות שהוא מוליכו לפניו ואינו יכול לתתו על כתפו בתוך השק והקופה:

[ו' מצות. עיין בב"ר פרשה ט"ז ופרשה ואתחנן]:

לנח אחת. אבר מן החי ולאברהם הוסיף המילה וליעקב גיד הנשה:

שזרק אבן כו'. משל הוא על שעשו העגל וק"ל:

קטפורס. מכות כך פירש הערוך:

אמר דור כו'. לפי שהמשפטים מכוונים ומיושרים ומדוקדקים לפי הגמול ואין בני אדם יכולין לעמוד בזה:

[ה"ג מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות ולשמרו. ה"ג אין דרכיו של הקב"ה]:

עבר עבירה. שעבר ויצא בשבת חוץ לתחום כדאיתא בפ' מי שהוציאוהו:

כדי שיגיע. מקבל מתנה יגע בו לתקנו עד שיהא ראוי לאכילה וכדלקמן. וטוב להגיה כדי שיגעו בהן:

גולמיות. בפשוטיהן ובגולמיהן בלי פירוש וחילוק ותיקון כדאמרינן גולמי כלי מתכת:

שחיסדו. לשון בזיון [ועיין לעיל בבראשית רבה פרשה פ"ה ופרשה ע"ג]:

למקמא. מלאכה כך משמע בערוך:

לבריון. אדם פריץ כד"א ריש בריוני על הרבים:

בפלקי. בבית האסורים:

איקונין. צורת המושל:

והוציא איסרין. לפי הענין פירש האסורים אשר אסורים שמה בדבר המלך דוגמת הכוכבים האסורים וקבועים ברקיע שאמר איוב עליהם שיחשכו להאיר ולעבוד עבודתם אשר הפקיד עליהם בוראם ב"ה:

קטריקי. ענין עונש:

קרטוס וכו' כולם מיני מושלים הם ועיין בערוך]:

סימא. עיניו:

קיסין. עץ [להכות בו]:

יאבד יום אולד בו. כיון שקלל עצמו והוא נברא בצלם אלהים הרי קילל איקונין כו'. או יש לומר דסמך אסיפיה דקרא דכתיב ולילה אמר הורה גבר ודרשו חז"ל מלאך הממונה על ההריון לילה שמו:

[לא תוציאו גרס]:

לירודה. לשפלה ובזויה לשון ירידה:

[ועבודת קרבנות גרסינן:

אלו היסורין. דרש אל לשון חוזק ומדת הדין כמה דאת אמר ואת אילי הארץ לקח]:

זה תפלה. כד"א ויפגע במקום. ועיין בפירש"י ז"ל:

מן הערב של עולם הזה. העולם הזה דומה ללילה:

אפותקאות. לפי הענין פירושו אוצרות:

[אם יש לך כן גרסינן]:

והיה אמונת כו'. דרשוהו חז"ל על ששה סדרי משנה ואמר שיראת הש"י היא האוצר שבו מתקיימים ששה סדרי משנה:

[למלך תן וגו'. ידין גרסינן:

לפניו. כלומר להלן:

[הכי גרסינן יתן לו אשה וגו']:

למדה זו שימכרו ממכרת עבד ורבו ימסור לו שפחה:

שתקנו הסייג הזה. כלומר תיקון סופרים הוא ולקרותו כבבת עינו שלפי האמת צריך להיות עיני ומוסב על הקדוש ברוך הוא אלא שהסופרים תקנו וסייגו לקרותו עינו מפני כבודו של הקדוש ב"ה:

[ועיין מה שכתבתי מזה בב"ר פרשה מ"ט בפסוק ואברהם עודנו עומד לפני ה']:

לא שמרדו בהם לא משום שישראל מרדו בהם אלא זדון לבם השיא אותם:

ה"ג אלא בדבר אחד שאמר במה אדע אמר ידוע תדע:

שקפח איקונין. ופי' הפיל והכרית כד"א לקפח את שוקו. אקפח בני. לקפחני בהלכות:

דיוטגמא. אגרת כתובים בו נימוסי המלך:

[אל שאול בכינה גרסינן לא ישראל גבו גרסינן]:

לא מבני ישראל כו'. ומאז גזר דוד עליהם שלא יבואו בקהל כדאיתא ביבמות בפרק הערל. [ובנשא רבה פ"ח]:

והקב"ה המיתהו גרסינן. פירוש המית אותו:

והוא הורגו. האדם הורג ליצר הרע אם ירצה:

שהבריונים. אנשים פוחזים פרוצים:

בפורפירא. בלבוש מלכות. [לא יבא אליהם גרסינן]:

יתפלל כל חסיד וגו'. וסיפיה דקרא לעת מצוא זו מיתה. [ועיין בב"ר פע"ב ופצ"ב ולקמן פנ"ב]:

וסיראות. קוצים כד"א כקול הסירים:

[ה"ג בדרך הרע והקוצים:

הכי גרסינן פחים וגו']:

לפי ששיחקה לסריס. כלומר עם הסריס:

[הכי גרסינן אמרו לו והלא:

הכי גרסינן כיון שזינתה אמרו לו לאביה כו']:

קטפורס. מכות כדלעיל:

[הכי גרסינן כך שופטים כו']:

ועוז מלך. התורה נקראת עוז שנאמר ה' עוז לעמו יתן:

ה"ג תדעון שדין כתיב:

שאני מניחך. מניח אותך ומסלק שכינתי ממך כמו שאמר למעלה:

כיון שאמר לו. דניאל פתרון החלום אמר לו נבוכדנאצר היאך את מוליכני פירוש מייעצני כד"א מלכי ישפר עליך:

[הכי גרסינן תרי עשר וגו' שמע נבוכדנצר בת קול]:

מתגרשין. [נראה לי דצ"ל מתרגשין] ופירוש לשון רגש המולה והמון שעניי ישראל היו צועקים ללחם על פתח היכל המלך. וכן מצאתי בתנחומא ששמע קול העניים צועקים לקבל מבית המלך חוק פרנסתם:

פלוטמיא. לא מצאתי פירושו ולפי הענין הוא יום ועד שבו ישב המלך לשפוט את כל הארץ:

לודר. הוא איש רע בליעל וכך שמו בלשון אשכנז:

זו היא דעתך. וכי זו חכמתך ובינתך:

וישתומם וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו:

[ה"ג אלא ונושע הוי אפילו:

ה"ג רבון העולמים הסתכל שאנו:

מבקש ללכת בדרך גרסינן]:

הגלוסקאות גרסינן. פירוש תיבות וארגזים. ועי' בערוך ע' גלסקם: