[ואין בו כסף גרסינן]:

ומשכר הסרסור כו'. שכירתו מודיע הסחורה מה היתה:

ויש לך מקח כו'. לשון תימא:

שנא' ויקחו לי. כאלו כתב ויקחו אותי:

קיטון. חדר:

[כך אמר הקב"ה גרסינן]:

עלוייך כו'. עלית דרש לשון עילוי ושבח. ועיין מזה לעיל ריש פר' כ"ח:

ומשה עלה. עכשיו דרשו מלשון עלייה ממש:

לקחח. דרך לקיחה וקנין:

הוא מיצר כו'. שכל המוכר בעין רעה הוא מוכר וכל הנותן בעין יפה הוא נותן:

אלא הקב"ה ער כו'. אבל הקב"ה שנקרא לבן של ישראל הוא ער לגאלני. ועיין במדרש חזית ומביא ראייה שהקב"ה נקרא לבן של ישראל שנאמר צור לבבי. וגו':

זכות אבותי. שנקראו לבן ושרשן של ישראל:

אני ישנה ממעשה העגל. נרדמתי ונדממתי ונתייאשתי שמא חס ושלום לא יתרצה עוד:

מרתיק. לשון הכאה ודפיקה:

הוי כי כל וגו'. פירושו כל אשר בשמים הוא בארץ ג"כ:

ואומר לי הכסף וגו'. וזהו ויקחו לי משלי שהרי כתיב כי כל אשר בשמים ובארץ לך ה' כד"א לי הכסף:

חמשים ומאתים מחתות. ודרשו חז"ל שכולם היו משל קרח:

[ה"ג כלומר הוי לעיני משה]:

וכיון שראו אותו ישראל. ראו שנשתתק משה היו בוכים:

שאמרת דבר. אם בריאה וגו':

איני יכול. להרוג שתיהם זמרי וכזבי. ועיין כל זה סוף פרשת בלק:

לא ידענו זה. לא ידענו מזה שנמסר למות שאלך ואצילנו:

נכנסו כו'. להרוג את פנחס:

[לקנות בעליו גרסינן]:

מנין תורה. עי' כל זה סוף מסכת מכות:

פראדורין. נראה שהוא לשון פרידה וכמו שאמרו חז"ל על הנקיבה שלא תהא פרדניתא כך נקרא הזכר ההולך תמיד חוצה פראדורין וכן ביארו המבאר על הגליון מהלך תמיד. ואולי שהוא בלשון נוטריקון שתי תיבות פרא דורן פרא בלשון ירושלמי רץ דורן כי הוא בא לבית חמיו בראיות פנים של כבוד ודרך מנחה ודורון:

כאשת איש לעובד כוכבים. שאסור להם לעסוק בתורה כאשת איש האסורה על איש אחר וכמו שאמרו חז"ל בפ' ד' מיתות עובד כוכבים ומזלות העוסק בתורה חייב:

אש בחיקו. אש זו התורה כד"א הלא כה דברי כאש:

וכן הוא אומר. והנשיאים הביאו כלומר העננים כד"א נשיאים ורוח וכ"ה בפר' יום הכפורים. ובתנחומא בפרשת ויקהל: