נשיאים ורוח וגו'. סיפיה דקרא איש מתהלל במתת שקר:

בארך אפים וגו'. סיפיה דקרא ולשון רכה תשבר גרם:

שהיה קול. כלומר קול שראוי לקרותו קול. קול הדר ומשובח:

על הכל. שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ומצאתי מוגה על הקול ואין צורך:

ויענו כל העם יחדו וגו'. גרס וסיפיה דקרא נעשה (ונשמע):

למעלה כתיב לך רד. לשון כעס כדלעיל:

כשיהיו בניך כו'. מוסב על יעקב כלומר אם יהיו צדיקים כמוהו יעלו ואם לאו ירדו:

נשמע לו. היינו שומעין לו:

פרוזבוטים. שלוחים:

איקונין. צורת תמונת המלך:

אמר לו המלך כו'. שיחזור לו לאחוריו כי עמו אשר שלחוהו סרחו ומרדו במלך:

[אתה והם בירידה גרסינן]:

ושיחור. גחלים שכבו:

ונוטל השיחור. בתמיה:

עמנו היה עסוק. לגאלנו ממצרים:

זה אלהיך. העגל:

אלה. לשון רבים בכל מקום:

לחמא. ולחומם פירושו ובשרם:

פשפש. פתח קטן:

קום רד מהר מזה. משמע רד מהר מפתח הזה אשר אני מראה אותך:

מאחז כו'. עיין כ"ז בפרק ר"ע:

רד. לשון רידוי ומרדות:

והיכן אתה מוצא כו'. עד לך רד במה שאמר לו לך רד אתה מוצא שאמר לו כך:

מכן. מכאן:

אין סליחה. משה אמר בלבו ודאי שוב לא יהא להם סליחה:

בטטראמילין. ע"ל בפר' שמות פר' ג' פירשתיו. [ועי' בפירוש הרמב"ן בפר' זו וברבינו בחיי בפר' שמות]:

קהל העגל. הם המענים ישראל בעמל ורעות רוח:

הראיה שכאן. דכתיב ראיתי העם הזה וגו':

סריות סרחוניות. ועיין במדרש איכה בפסוק סורו טמא. או יש לפרש קוצים כד"א כקול הסירים תחת הסיר:

לא עשו. לא עכבו במחשבתם הטובה:

לא היה לכם לסרוח כו'. כאשר עלתה בדעתכם לחטא. וכי לא היה לכם להמתין עד יום ג' או יום שני שמא ביום ראשון בתמיה:

בה' אלהיכם חטאתם. באותו דבור הנאמר בכבוד המקום:

אלא בשלי. באותו דבור שצויתי בו על אלהותי ואדנותי:

אחד. פירוש הטוב והמיוחד שבכולם. כמו אחד העם וכ"ז במ"ר פרשה ז':

לנבואתו. הוא נזקק ולא לנבואת חבירו:

וכל שהיה כו'. וכל נביא שהיה מתנבא והטוב להגיה וכל שהיו מתנבאים:

אלא במה שצויתי אתכם. בתמיה:

אי שמים. צעקה וקובלנא בלשון תימא:

בוסרת. סרבנית וסוררת בוסר לשון קיוהא כבוסר הזה שלא נתבשל כדי צרכו ויינו חמוץ:

מעביר ה'. מסכה נוטריקון מסך ה"א כלומר מסך המעביר חמשה חומשי תורה:

משתי בישתא כו'. משתה רעה מסכתם לדורות. ודרש מסכה לשון מסכה יינה. או ר"ל אריגה רעה ארגתם לדורות ומשתי לשון שתי וערב כד"א המסכת דשמשון תרגם עם משתיתא:

לשון סרדיוטין הוא כו'. סרדיוט הוא מנהיג ומושל בכל מקום והוא נוטריקון שר ההדיוטים ור"ל מסכה הוא לשון מנהיג ומושל כמו נסיכי מדין. והמה לא רצו העגל לאלוה אמת רק למנהיג ומושל כמו שכתבו המפרשים הקדמונים ז"ל ובזה היה מרפא אותם וחס עליהם:

שלשה חצופין. במסכת ביצה (פי"ט) [צ"ל א"צ] מוסיף עוד י"א עז בבהמה דקה וי"א אף צלף באילנות:

או יהודי כו'. הוא עז כנמר ומוסר נפשו למיתה על קידוש השם יתברך:

ולואי ליהני. מי יתן יועיל שלא ישובו לכסלה הרי שהיו בחזקת קשים לפנים:

[ומתחיל לבקש גרסינן]:

הקיטון. חדר קטן:

פדגוג. אומן המגדל בני המלך:

[ה"ג כך אמר הקב"ה למשה]: