אי להם. אוי להם:

שנאמר וארא כו'. אדלעיל קאי רק שהפסוק בנתינת טעם לשבירת הלוחות שלא מרצונו נעשה רק שהיו כבדים עליו. ועיין בפרשת עקב ובתנחומא פרשה זו:

[לישראל עמידה גרסינן]:

שפנה. כלומר הפנה והסיר ולשון ויפן קדריש:

חטייה. חטא שלהם. [ה"ג לקמן פרשה מ"ז ובתנחומא פר' אמור תשעים ותשעה חלקים ועיין זה במדרש קהלת בפסוק עת ללדת]. וכולהו כמו שהם נדרשים במדרש קהלת:

אבני קדש. אלו ישראל:

[ה"ג כנוס אבנים פסל לך הפסולת כו']:

הפסולת כו'. שהלוחות נחצבו ממחצב של סנפרינון שהראה לו הקב"ה בתוך אהלו כדאיתא בתנחומא ובפרק אין בין המודר והפסולת שפסל עכב לעצמו. ועיין בקהלת בפסוק שבתי וראה:

שיטול כו'. כלומר שמשה יטול אותן פסולת:

למה. למה נטל משה אותן פסולת. הפסולת מה שנסתת ונפסל מהן וכן משמע במדרש קהלת בפסוק שבתי וראה ובפסוק גם במדעך:

זה אחד מג' דברים. בפרק ר' עקיבא לא חשב שפירש (מאהל מועד) ומונה שהוסיף יום אחד מדעתו בשלשה ימי ההגבלה ובאדר"נ חשב ד' דברים שלשה אלו המנויין פה והרביעי שהוסיף יום אחד מדעתו:

פה אל פה כו'. ורשב"י למד מכאן שהקב"ה הסכים על ידו כדאיתא בפרק ר"ע וא"ת א"כ מנא ליה שעשה כן מדעתו דלמא משום צווי ואתה פה עמוד עמדי עיין בתוספות פר' ר"ע:

[ה"ג נאמר לו]:

פה אל פה. כלומר שנאמר פה אל פה אדבר בו והתם קאי על פרישתו מן האשה ובמדרש תנחומא לא הביא פסוק זה:

[ה"ג לא היה מדבר עמי עד שקראני]:

אהל מועד. קדושתו היתה כל ארבעים שנה:

אחוזים בידיו. לעכבו שלא לשברם:

[ועתה ה' אבינו גרסינן]:

ארכיאטוס. ראש השרים:

סמדרקוס. לא מצאתיו ופירושו לפי הענין הוא שפל אנשים כמו סרדיוט:

קירי. אדון:

[ה"ג קירי מרי]:

איקונין. צורת דמותו:

ואין אתה מסלק ממנו החטייא. החטא כלומר יצר הרע המחטיא את הבריות:

ואשר הרעותי. עיין עוד מזה במסכת סוכה בפרק החליל:

העבירהו. יצר הרע:

סנקליטוס. חכמים היושבים על הדין:

שהוא אומר. ישראל אומרים ויש גרסינן שהם:

ולא זנה. העבודת כוכבים אינה זנה ומפרנסת את עצמה והיאך היא מפרנסת את אחרים לפי דבריהם:

עמך. ולא עמי:

[ה"ג שנאמר למה ה' יחרה]:

להראות אב. להיות נראה כמו אב:

[אמרו לו לך אנו מכירים גרסינן]: