מקיטון. חדר קטן לפנים מן הטרקלין שם יושב המלך ומשתמש בשמן ערב ובמדרש קהלת יש תוספת ועיין שם:

הלמין. חוף הים נקרא למין מקום שהספינות פורשות שם לים:

[באיזה פרק גרסינן]:

ומה ימים. איך יהיה הימים אם בהשקט בלי נחשולים או בנחשולים. ובמדרש קהלת גרס כמה ימים וכמה רוחות:

מונין לו למיתה. מונין כמה שנים הוא משנולד ושנתקרב ליום המיתה ומשמת מונין כמה שנים הוא שמת ושנתקרב ליום התחיה לעולם הבא. ועיין לקמן במדרש קהלת הגירסא יותר ארוכה:

א"כ יאמר קדוש. א"כ מאחר שאין לו דמיון יאמר האומר בעל כרחם קדוש הוא אלהינו:

בזכות מי כו'. והכי קאמר קרא מי ברא הכל בזכות אלה ואלה בזכות מי ואלה שמות בני ישראל בזכות מי כו':

מדכרין ומניחין. לפעמים מזכירין את האדם והוא נחת רוח לו שאומרים ינוח בשלום על משכבותיו ונחת רוח הוא לכל בני משפחתו. ובמדרש שמואל גרס מדכרין ומשבחין. ועי' לקמן סוף פ' אמור:

מדכרין ומשחקין. לפעמים מזכיר הכתוב את האדם ואומרים עליו ימח שמו וישתחקו עצמותיו:

[ה"ג מדרכין ומניחין פקוד את בני לוי מדרכין ומשחקין עכן וכו'. ועיין לקמן סוף פרשת אמור]:

דוכסים כו'. מיני שררות חשובים:

והרגוהו. עיין לעיל פרשה מ"א:

ולא זה בלבד. לא בצלאל בלבד נתמלא רוח אלהים:

[ולא בבני אדם גרסי' ופי' לא בבני אדם בלבד]:

בהמה. בהמה כתיב:

שנקראת אפרת. ככתוב בד"ה א' ב' והביאו למעלה פ"מ:

[ובשלשה דברים הללו נבנה גרסינן]:

רוח חכמה. כלומר החכמה באת לו מן רוח אלהים וכדלקמן:

[ה"ג ותהי עליו רוח ה'. ופסוק הוא בספר שופטים סימן ג']:

רוח היא באנוש. סיפיה דקרא ונשמת שדי תבינם:

ואשליכהו באש. ונתפחמו כדלעיל פר' מ"ג וזהו פחם:

ורפא את המכה. סיפיה דקרא ואני בראתי משחית לחבל זהו בצלאל שרפא אותם וחבל עון העגל בעשיית המשכן:

[הניחה לי וגו' גרסינן]: