פתח דבריך כו'. עיין כל מאמר זה בב"ר פ"ג ובבמדבר רבה פרשה ל"א:

דימוסין. פירש הערוך נדבך של אבנים:

פתח בארון. שבו היתה מונחת התורה שנקראת אור וארון גם הוא לשון אור:

מהו ויבן. שהיה לו לומר ויבנה וכן דרשו ויבן ה' אלהים את הצלע וכל מקום דכתיב ויבן:

ומטיבן. היו מחזירים למוטב:

אין כבודה. שתהא התורה מונחת בלי כלי:

הדור היה מר. כלומר רעים במעשיהם והאי כי מרים הם שב אל הדור ההוא:

הררופני. פירש הערוך עשב מר וסם המות הוא לבהמה:

עקרי תאנה כו'. מרים הם:

וממכותיך ארפאך. סיפיה דקרא כי אעלה הוא:

אלא לבתולה. הרי שחזר בו מה שקראה זונה לומר בתולה היא:

וישב ישראל בשטים. נקרא שטים ע"ש שהיו שם עצי שטים הרבה:

ושנו רבותינו כו'. משנה הוא בסוף מסכת שקלים ועירבוב משניות יש כאן וחסר ויתיר ולא היה בה קשר אינו כתיב במשנה במסכת תמיד פרק ראוהו אחיו ובפרק גיד הנשה לא גרס ליה. ועיין עוד בפרשת במדבר ותמצא הגירסא בשינוי קצת:

[ה"ג מטבילין אותה והכהנים יורדין]:

ומטבילין אותה בחוץ ועולין כו'. מיירי כשנטמא באב הטומאה שאז היו מטבילין אותה בחוץ כו'. וכן פירש רש"י בפרק גיד הנשה ובסוף פרק הרואה. ובמסכת תמיד פירש רש"י שא"א שלא תהא נדה אחת מן הנשים האורגות. ועיין שם בתוספות:

ואח"כ עשה את הארון. סדר הצווי קחשיב אבל במעשה עשה הארון קודם כדמפרש ואזיל:

[ביותר לא קיפח גרסינן]:

אלא יונתן כו'. נראה שגם יחזיהו נתן נפשו כמו יונתן אלא מפני שיונתן כתוב ראשונה נקטיה:

[פרסמו גרסינן]:

הערוכה. הגיהנם שנאמר ערוך מאתמול. ובעקידה ריש פר' ויקהל מביא מדרש זה באורך שמביא ראיה מן הפסוקים על כל חלוקה וחלוקה והשלחן הוא נעשה ג"כ במערכה ויכפר על מערכה מול מערכה:

ניתנה בתוכה. וצפונה שם ולכן יזכו אל מה רב טובך וגו':