והחכים על גזירתו גרסינן. כלומר שירבה ולא יטה לבבו. ועיין כל זה בויקרא רבה פרשה י"ט ובמדרש חזית בפסוק ראשו כתם פז:

דבר זה. כך הם דברי שלמה:

גורף ביבין. מפנה ומנקה המערות והצינורים שלפני הבתים ששופכין בהן כל מיני טינופת ושופכין:

חצובים. נחצבים ומיושר ומתוקן היטב מכל צד ופנה:

טרם. קודם העשותו. [וכל דבריו גרסינן]:

שלפי כו'. סיומא דברי שלמה הם:

כמ"ש כו'. סוף פרשת שמות:

מן התורה מערבבין אותו מן התורה ומאבדין אותה ממנו:

שנתנה מתנה. כדאמרינן בפ' אין בין המודר בתחלה היה משה לומד תורה ומשכחה עד שנתנה לו במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלותו:

והמתעסק כו'. קרי ביה העוסק ועיין במדרש קהלת:

בחרישת הקבר. קבר שנחרש לענין טומאת האהל:

אלא הם כו'. הם נאבדו:

[ה"ג במדרש קהלת יש לך לידע שוב אחריתן של בני שנאמר טוב]:

קרתני. בן עיר. עיר תרגום אונקלוס קרתא כך אמר משה כו' כשהתחיל הקב"ה לדבר עמו בל' אלהים:

ה"ג בשעה שאמרת לי לך כו'. עד שבאתי משבאתי:

[ה"ג נהפכה למדת הדין] חבל לשון קובלנא כמו שפירש"י ז"ל בסדר זה. [ורבים הם בתלמוד ובספר זה]:

ארבע גזירות. עי' בפ' א' ובפ' ה'. וד' גזירות הם עבודת פרך. והשלכת זכרים ליאור. ושחיטת הילדים לרחוץ פרעה בדמם. אע"פ שנתבטלה מיד מ"מ מצדו לא נבצר רק שעשה הקדוש ברוך הוא נס לרפאותו וישראל קבלו צער ויגון רב כמו שנאמר וימת מלך מצרים ויאנחו כו'. והרביעית תבן לא ינתן:

[לפרוש מעבודת כוכבים הילקוט מביא בשם מכילתין דדייק מדכתיב] ולא שמעו כו'. וכי יש לך אדם שנתבשר בשורה טובה ולא ישמע אלא קשה עליה' לפרוש מעבודת כוכבים וסיפיה דקרא מקצר רוח כו' יש לך לפרש מפני עבודת כוכבים שרוח אין בהם ומעבודה שהיא קשה על עובדיה:

[ה"ג בתנחומא לא עזבו וידבר משה לפני ה' וגו' הן בני ישראל וגו' בא דבר אל פרעה וגו' עד קצייא]:

מן שטייא כו'. פי' הערוך ערך שט מן עצי שטים אין הנאה לאדם ממנו שאינו עושה פרי אלא א"כ יקצצו ויעשה ממנו כלים או יסיקנו כך פרעה אין ראוי אלא ללקות ולפיכך מיד שאמר משה הן בני ישראל גו' אמר לו הקב"ה בא אל פרעה מלך מצרים גו':