מי יתנך: כקין כו'. דרך שאלה תמוה ועיין בשמות רבה פ"ה:

ה"ג ליעקב הרי נא' כו':

אח יונק גר':

בשני אחים. ר"ל אח ואחות כדלקמן:

לית דא מבדה לי גרסי'. ופי' כמו מבזה שהדל"ת וזיי"ן מתחלפים מל' עברי ללשון תרגום כמו הזה הדה זכר דכר אחז אחד אזנו אודניה וכן רבים ור"ל אין בזה בזיון לי שאני מנשקו כי מרוב שמחה אני עושה זה על שהיה אחי נתון בצרה גדולה וניצל ממנה ובשמות רבה הגירסא בפנים אחר:

באננקי. בצרה ונתפלט:

אנהגך: בן יומו גרסי':

של ר' הושעיה גרס'. ועיין זה סוף קהלת ובפסוק כנסת בפתיחה זכור את בוראך ובסוף מדרש קהלת:

מי זאת עולה: עילויה כו'. עולה משתמש שתי לשונות לשון עלייה ממש ולשון סילוק וירידה כד"א כעלות גדיש בעתו. מטרף בני עלית:

מיתה. חזר לפרש מניין שהיה סילוקה מן המדבר דהיינו מיתה:

פרקי תורה. מתרפקת דרש בהיפוך אותיות מתפרקת כלומר מנחת פרקים:

ונצב בשמי מרום גרסי' או ונעצר:

בההוא אתרא כו'. באותו מקום סכנה עברת כמה גדולה היא הסכנה שעברת עליה מעתה דומה כאלו היום ילדתך אמך כמה צער עברה עליך ועתה נבראת בריה חדשה:

חבלה. משמע נתמשכנה שנוטל ממנו המשכון:

זין שנתן כו'. ע"ל בפסוק כמגדל דויד:

עלובה. היא הכלה עיין לעיל ריש פסוק עד שהמלך במסבו:

ה"ג בסיני שנאמר ותפרעו כל עצתי ואין כו':

ומצאתי. חככם חיך שלכם ובאות אמת הגיה כליכם:

ה"ג ברכה שנאמר וירא משה את העם כי פרוע הוא ואין פרוע אלא נקוב המד"א כו':

שימני כחותם: שחשבת כו'. ופירוש הכתוב שים ממני ועמדי כמו חותם על לבך שימני כמו שים ממני כמו בני יצאוני יצאו ממני:

קפיקלוטור. פירש הערוך שליח ובויקרא רבה פ' י"ח ל"ג ליה:

קוזמוקרוטור. גרסינן ופירש הערוך מושל ושליט קוזמו עולם קרטור מנהיג:

אם יהיה כניה גרסינן:

ה"ג אני נותק מלכות בית דוד ד"א אנתקך כו' עד בתשובה ממקום כו' ועיין בילקוט ירמיה:

ממקום כו'. כדמפרש לקמן:

אנא שמעית כו'. אני שמעתי קולו של רבי יצחק שהיה יושב ודורש דבר זה של יכניה ואין אני יודע מה היא:

תימר כו'. תאמר זה הדבר שדרש:

שאלתיאל כו'. עיין כל זה בויקרא רבה פ' יו"ד ופי"ט:

אסיר. שאסר גרסי':

מי שבורו גרסינן ובילקוט ישעיה לא גרס ליה:

אהבתי אתכם וגו'. ריש ספר מלאכי:

מים רבים: אלו עובדי כוכבים כו'. עיין בשמות רבה פ' מ"ט ובבמ"ר פ"ב:

מתכפר להם. עיין בבמדבר רבה:

הוה מטייל כו'. עיין בשמות רבה פ' מ"ז ובויקרא רבה פ"ל:

אחות לנו כו'. עיין בבמדבר רבה פ"ב:

ה"ג את הארץ ואיחה את כל כו'. עד כאדם שהוא מאחה הקרע ועיין בב"ר פ' ל"ט:

אם חומה: נצילנו גרסינן:

ומטלטל מעשיו גרסינן:

מונין. לשון אונאה:

רגל רדופים כו'. רדופה ונחוצה ללכת לבית אביה דוגמת מ"ש במסכת פסחים בפרק האשה ובמסכת כתובות בפ' המדיר כך אנו היינו רדופים לילך ח"ל שהוא היה מקום תולדות אבותינו:

ושמן המשחה. בפ"ק דיומא לא חשיב שמן המשחה וחשב שכינה שלא שרתה בו ומצאתי בשם הריטב"א שכתב הטעם מפני שאף בבית הראשון כבר נגנז בימי יאשיהו עכ"ל וגי' הספר היא גירסת הירושלמי במסכת הוריות בפ"ג:

די עבר פרת כו'. עיין לעיל בפסוק קמתי אני:

אלו ישראל העלו גרסינן:

חומה. כלומר כולם בבת אחת ועיין לעיל בפסוק השבעתי אתכם:

למיזבן מקומה. לקנות מלאכת דבר מה במלאכת רעהו תרגום יונתן מקמתא דחבריה:

א"ל כו'. א"ל לזה שהיה שוקל שקול יפה כלומר משקל צדק:

ה"ג תקיל תקיל יאות כן מצאתי באות אמת:

וא"ל כו'. אותו שהיה שוקל א"ל אין אתה הולך מכאן אתה בבלי שהחריבו אבותיך בית המקדש:

ה"ג בבליא די חרבון אבהתיה ב"ה כו':

בההיא ענתה כו'. באותה שעה. א"ר זעירא וכי אין אבותי כמו אבותיו של זה נכנס רבי זעירא לבית המדרש ושמע קולו של ר' שילא שהיה יושב ודורש כו':

יפה לימדני כו'. שאבותיו היו מבבל גרמו ליחרב בית המקדש ועיין מזה בפ"ק דיומא:

פעמי רגלים. ע"ל בפסוק הנך יפה רעיתי הראשון:

תנא. בפ"ק דיומא ופ"ק דסנהדרין:

מעשה שנמנו. עיין בפ"ק דסנהדרין:

ה"ג שוב מעשה שנמנו חכמי ישראל בכרם ביבנה וכי כו' סנהדרי החכמים נקראין כן:

ובארמי. ובלשון ארמי אמר זה:

שאין מספידין כו'. פרש"י מפני אימת המלך ומיהרו לקברו:

ששמע יוחנן כו'. עיין כל זה בפ' אלו נאמרין:

נצחו טליא כו'. נצחו הנערים שהלכו לעשות מלחמה במקום אנטוכיא:

בטילת עבידתא כו'. בטל הוא שאמר המעשה השונא להחריב הבית:

אלא שאין איקונין כו'. כך הנבואה בטלה ונשאר בת קול אלא שאין בת קול עושה מה שהנבואה עשתה:

רוגז גיתן כו'. שנתבטל הבנין ושוב נחרב הבית:

הכי גרסינן ר"ל כד הוה חמי כו'. פי' כשהיה רואה אותם בני בבל נאספים ומחוברים בכנופיא אחת אמר להם פזרו עצמכם:

הכי גרסינן בדרו גרמיכם בעלייתכם כו'. וכדאיתא לעיל:

ר"נ אמר מה נביא. ימאסם השני טעות סופר:

ספסלין כו'. עיין זה באיכה רכה בפסוק ממרום שלח אש:

שבעה רועים כו'. כך חשיב להו בפרק קמא דיומא:

הכי גרסינן הלך הלך וישב:

כרם היה.

שהמו אחר הבעל. עיין בפתיחא דאיכה בפתיחא ולא אותי קראת ובאסתר הפסוק גם ושתי:

המונות. מלכי האומות כד"א הוי המון מים רבים:

משמרות. של עובדי כוכבים ודרש נתן את כרמו לנוטרים וכן דרש לעיל בפסוק מצאוני השומרים:

הביא איש כו'. הקב"ה על פרי הכרם איש זה נבוכדנצר ומצא בו אלף צדיקים כד"א החרש והמסגר אלף וכדלקמן:

ה"ג כרם זה א"י:

ה"ג שהמו אחריה המוני כו':

דמלכוותא. דרש בעל לשון אדנות ומלכות:

וקנה ביריחו. י"ל שקנה בית פלטין ביריחו ועיין בב"ר פ' ע"ה ותמצא הגירסא באופן אחר:

ה"ג קצין בא"י לא היה כו':

ה"ג והמסגר אלף החרש אלף והמסגר אלף ורבנן כו':

דתנינן תמן. בפ' שני דעדיות:ה"ג שהמו אחריהם המוני מלאכים הה"ד כו':

ידודון ידודון היו. נרתתים ומפחידים ממרע"ה בשעה שעלה למעלה לקבל את התורה ועיין בש"ר פרשה מ"א ובפ' מ"ד ובפ' עקב ולעיל בפסוק הנה מטתו ובמדרש קהלת בפסוק שבתי וראה ובפסוק ושבח אני:

פטקין. כתבי גורלות כלומר שלא תנתן להם תורה כדלקמן ובילקוט יתרו ובמדרש תלים ל"ג ליה:

ידודון בהליכה כו'. היו מדדין ותומכין את ישראל שחזרו לאחוריהם י"ב מיל מפני אימת קול הדיבור וכן לפניהם וירדו המלאכים והיו תומכין ומדדין אותם ועיין בילקוט יתרו:

למה זה אתה רץ וגו'. בער אנכי ולא אדע על מה זה ראיה או רמז ובלעדו מצינו הרבה פסוקים שנדוד הוא לשון מהירות וריצה כד"א נודו מתוך בבל נדדו הלכו וכהנה רבות:

ואתה. הקב"ה נותנו לו למרע"ה ועיין כל זה בפ' ר"ע במסכת שבת:

הודכה כו'. הוד שלך הוא בתורה ולפי' אישוריך הוא שתהא כו'. ואולי שצ"ל הודכה הוא וכן הוא לקמן:

אישורך. לשון אשר קדריש:

לאו שוקה כו'. אין תשוקת התורה וחפצה יוצא מכם כלומר גזירותיה ומצותיה אינם שייכים אצלכם וכדמפרש ואזיל:

סדקאריס. אומן עושה מלאכת מחשבת מעשה מחט סידקית:

מן גביכון גרסי':

בבני אדם. וזהו שנאמר לקחת מתנות באדם.

קודם על הארץ. על הארץ הוא עיקר הוד שכינתו לפי ששם התורה נתונה ומן הארץ עלה הוד השגחתו על השמים:

כרמי שלי:

אלף היו. הצדיקים כדלעיל החרש והמסגר אלף:

הכי גרסינן אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שישלימנו לאחרים. ופי' עד שילמדנו לאחרים ובספר ישן גרס בהדיא אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שילמדנו לאחרים כו':

ה"ג של נפתלי שבטו של נפתלי ע"י כו':

שלא במקומן. שתמיד היו הולכים בשיירא בסחורתם:

היושבת בגנים: בבית קולין. חדרים ששם חובשין המורדין ועיין בערוך ערך קל א':

קצרקטין. לפי הענין הוא שרים וכן הוא בלשון קדר וכן מצאתי באות אמת:

לא נחסר. כלומר יהי רצון שלא יחסר ממנו לעולם כלומר וחי לעולם או רצה לומר לא נחסר אומנותינו ממנו ולא נמעול:

ביום השבת גרסינן:

בטעם אחד. בניגון אחד כדי שיסיימו כלם כאחד בשוה באות אמת הגיה בנועם אחד:

קורין חברים. כשאתם נקראים חברים כלומר כשאתם באהבה וקיבוץ א':

הדומים. לשון שבח ותהלה כד"א דום לה' והתחולל לו וכן דומיני הוא שבח ותהלה ורבים הם בספר הזה:

בקול אחד. כד"א כלם כאחד עונים ואומרים וכתיב וקרא זה אל זה ואמר קדוש כו' שאין מלאך אחד מקדש קודם שמתחיל חבירו:

על הרי בשמים. קרי ביה בשמים:

טהרנו כצבי. דכתיב ביה הטמא והטהור יאכלנו הרי שהוא טהור מלקבל טומאה:

כקרבן צביים. נראה דצ"ל גדיים שהרי אין הצבי כשר להקרבה:

ואילים. ר"ל אילי הצאן:

אתא לך כו'. בא לך מן הריח הרע אנ הריח הטוב ועיין בילקוט:

בזכות אבותינו. שנקראו הרים כד"א שמעו הרים את ריב ה':

ונכבשין. נוחין ונכנעים ומודים זה לזה:

ה"ג זה לזה בהלכה עליהם הכתוב אומר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ואין דיבור אלא לשון נחת כד"א ידבר עמים תחתינו ולא עוד כו' ועיין בפ' במה אשה. קורין בתורה עוסקים בתורה ביחד שנים שנים או יותר וכדכתיב איש אל רעהו וכן כתיב כאן חברים מקשיבים ובפ' במה אשה גרס ב' ת"ח המקשיבים זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא מקשיב לקולם שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים כו':

מקשיב לקולם גרסינן:

להכניס בהן גרסי':

ולימדה עליהם גרסינן:

שריהם. של אומות העולם:

אצלי בשמים. קרי ביה על הרי בשמים כלומר על ההרים שבשמים:

כי הדא כו'. כלומר הרי בשמים פי' סמים ממש ור"ל שרי האומות שהם הסם והעיקר שלהם כדמפרש ואזיל:

תרין. כלומר הפסוק השני:

לעשות בהם משפט כו'. לא נתבאר היכא יליף ליה ובילקוט יהושע ובילקוט ישעיה גרס כתוב א' אומר ירה בים וכתוב אחד אומר רמה בים כיון שראו ישראל שרה של מצרים נופל נתנו שבח לכך נאמר רמה בים ואח"כ כתיב מרכבות פרעה וחילו ירה בים:

הדא חקלא כו'. השדה הזו כשהיא נקצרת שלא בעונתה אפי' התבן אינו טוב וכשהיא נקצרת בעונתה אף התבן הוא טוב:

מקטיף גר'. ופי' נלקט שקוטפים האשכולות:

בסמיה. החומץ שעושין ממנו:

איתעביד כו'. כשנעשה הכרם חמר פי' יין טוב אז כרתו אותו וענין המשלים כולם שכשישראל ממהרים את הקץ אינו עולה בידם ובעתו במהרה יעלה בידם ועלו בשם ה' יתברך ויתעלה לנצח נצחים ועינינו תראנו אמן: