יתאדם. נוטריקון יתאוה לדם שמכח שכרותו היין יסיתו לדבר עבירה:

יתאוה לדם. פרשה זו יפה נדרשת פרשת נשא דף ע"ז:

ל' נקי. כלומר שיבא על הערוה והכי איתא לקמן פרשת נשא:

כיס אחד יהיה לכלנו. כנוי בלשון נקי כלומר זונה אחת יהיה לכולם:

שמטמא את הטהור כו'. דריש יתהלך במישרים שהכל נעשה לו כשר וישר כמישור. או נוכל לפרש מדכתיב יין ושכר וסמיך ליה ולהבדיל וגו' שמכאן למדו רז"ל ששכור אסור להורות:

מסמיק. מאדים והכל יכירו בשכרותו:

הוא נותן עיניו בכוס כו'. דריש המסורת דכתיב כיס והקרי כוס:

מישרא. ריק כמישור:

ה"ג מה הדין כו'. פי' אומר מה שעושה קדרה זאת של נחשת יכול ג"כ לעשות קדרה של חרס ומוכר אותו של נחושת ושותה יין בשויו:

בטמיתיה. באוצרו כלומר בשוויו:

סוף שהוא עושה כו'. וזהו במישרים לשון מישור:

אמרין בנייא כו'. אמרו בניו אבינו זה לא יניח לנו כלום:

אשקוניה כו'. בניו השקוהו והשכירוהו והוציאוהו ונתנוהו בחד בית עלם. פי' בית עולם מערה מוכנת לקבור בו מתים כדי שכשיקיץ מיינו לא ידע מי הביאו הלום ויתחרט ולא ישוב לכסלה עוד. ומצאתי בקובץ ישן שהוציאו קול בפני השכנים היאך שמת באמת והוציאוהו וקברוהו וכוונת בניו היה שימות שם:

עברין שפיין כו'. עברו מוכרי יין בשער דרך אותו בית עולם. מוכרי יין נקראים שופי יין כך פי' בערוך:

שמעון אנגריא. שמעו קול הומיה בעיר כעין מלחמה אנגריא בכל מקום פי' שיעבוד והכרח ועיין בערוך:

פרקין כו'. פרקו משא היין מעל חמוריהם ונתנוהו באותה מערה שהיה אותו איש ישן שם:

מתער כו'. הקיץ משנתו וראה נוד נתונה למעלה מראשותיו:

שרא יתיה. התיר אותו הנוד ונתנוהו בתוך פיו ושתה כך כשהוא שוכב:

לבתר ג' ימים כו'. לאחר ג' ימים אמרו בניו וכי אין אנו הולכים ונראה מה אותו אבינו עושה:

אזלו כו'. הלכה ומצאוהו שוכב והנוד נתונה בפיו:

אמרין כו'. אמרו אף כאן אין הקב"ה מניח אותך הואיל והוא נותן לך אין אנו יודעין מה לעשות נגד רצון הקב"ה:

ברייך. בוראך:

עבדי כו'. עשו ביניהם תקנה שכל אחד ואחד ישקנו יום אחד ועיין כעין מעשים אלו בפרשת נשא פ"י:

ה"ג כהדא אילפא דמטרפא בפילגוס דימא כו'. וכן הוא במגלת אסתר ריש פ"ה ופי' כספינה זאת שהיא מטורפת בלב ים:

נחתא כו'. יורדת ועולה:

כהדין תרנגולא כו'. כתרנגול שיושב על החבל שהוא הולך ובא:

כהדין קוורנוטיא. חוזר לפרש וכשוכב בראש חבל על הקברניטין שיושב למעלה על תורן הספינה והולך ובא ומנענע:

ה"ג אזיל ואתי אזיל ואתי:

מתי ליה. מכין אותו:

טלמין. לשון הכאה ודחייה ודחיפה:

קיסטון. שם מדה:

א"ל. החנוני:

אישתית. שתית:

ומנשי ליה. עוזב ממנו מלשתות עוד:

ה"ג ת"ל מתי אקיץ אוסיף וגו':

רב הונא אמר כו'. כן היה דרכו לומר למי אוי למי שאינו עמל בדברי תורה:

פיטטין. דברים הרבה בלי צורך ודברי ריב וקטטה כדרך השיכורים ומגרה מדון בין אדם לחבירו וכן הוא במדרש תהלים בהדיא. פטיט דברן:

למי פדעין. פי' פצעים:

דהוי אליף. שהיה רגיל לשתות שנים עשר מדות יין:

דייך כו'. השכיב עצמו לישן ולא בא השינה קם בחשך בלילה והלך אצל קפילא החנוני נקרא ג"כ קפילא:

וצרי לי כו'. פי' צר לי ודואג אני מן השומרים בלילה בעיר. והערוך גרס צדי לי ופירושו ל' אורב ופחד מל' ואשר לא צדה:

תלא עינא כו'. הגביה עיניו וראה נקב בתוך הדלת וא"ל תן לי יין דרך הנקב:

את מפני. מערה ומפני המדה מן היין דרך הנקב מבפנים ואני אהא שותה מבחוץ עשה לו כן שתה וישן לפני הפתח עברו עליו שומרי העיר והיו סבורים שהוא גנב הכוהו ופצעוהו:

וקרו עליו כו'. הבריות קרו עליו המקרא הזה:

דמגן. של חנם תרגום של חנם מגן:

שמשמין. אדומות כשמש וכן פי' הערוך ובילקוט גרס סמקין:

שנכנס לבי קפילא כו'. שנכנס לחנוני בראשונה ויצא באחרונה ודייק מדכתיב למאחרים שאם לא בא בראשונה מאי רבותיה:

מן דמשמע כו'. מששומע היכן יין טוב למכור הולך אחריו ודייק מלשון לחקור שחוקר ודורש היכן היין טוב:

דריך. הולך ודורך. וכלשון חכמים ולא אדרכיה פי' ולא השיגו:

ענבים היו גרסינן ועיין עוד גודל גנות השכרות במדבר רבה פרשה י':

נראה דה"ג עומד על פתח חניות וכן בסמוך לא תכנוס בפתח חניות:

לכך חבבו כו'. מפני ששני בניו מתו עי"ז:

שאני עתיד כו'. הל' הזה נאמר מפי הקב"ה:

מונייק. פי' ענק:

מוליגא. משקה מל' מלוגמא הנמצא בתלמוד:

קילורין כוס עיקרין שמות רפואות הן נשתנו בשמותן לפי אבר המקבל הרפואה:

אימיה לא יכלה כו'. פי' אמו של היין שהוא הגפן אינו יכול לקיים בו ולסובלו ואת יכול לקיים בו ולסובלו בתמיה. והדר מפרש היאך הגפן אינו יכול לקיים בו:

מסתמכת כו'. היא מסומכת בכמה קנים ודוקרים לשון דקר נעוץ ובפ' שתי הלחם כמין דקרנים פי' קנים ואינה יכולה לקיים שהענבים מכבידים אותה למטה:

סקוסיס. מדה ושיעור ועי' לעיל פ' ויכולו:

אלנייא מתקרין כו'. האילנות נקראין בשמותיהן כמו הפרי:

חיזורא. אילן שמגדל תפוחים נקרא חיזור ושל רימון רימונא כו':

בלוזמאות. הערוך הביאו ולא פירשו ולפי הענין פירושו שמחות:

ה"ג בילקוט ירמיה א"ר הלל בר הילני כזה שהוא עובר כו':

ועקם חוטמו. מעקמו מן הטינוף ועל אפי דרש ל' חוטם מדכתיב ועל חמתי:

דתנן. רפ"ו דמס' עדיות:

ויכול היה. בתמיה וכי היה לו יכולת כל כך:

כדבר. ירבעם שבא מאפרים:

ריתותו. רתחו ורוגזו:

ה"ג מטעימך משררתו ואין אתה כו'. שיטעום קצת משררתו של שלמה המלך שמלך על עשרה שבטים ושלמה מלך תחת הכפה:

קורדיקין. מנעלים חשובים כך פי' הערוך והכי מוכח לקמן ר"פ ט"ז:

מסרסתו. כלומר דחפתו והכתה אותו וטרדתו ממקום למקום:

נמחו מן העולם. למחות דריש לשון מחייה:

ומי שעושה דברים של אל. דריש למואל נוטריקון למו אל שהשם יתברך לו לאלהים ועושה כל הדברים שמצוה אותו הקב"ה ובמדבר רבה הגירסא בפנים אחרים כדאיתא פרק חלק ובמדרש משלי:

כאותו שאמר. מי ה' וגו' צריך לפרש כאותו שהשיב כך למשה שנקרא מחוקק שנאמר שם חלקת מחוקק ספון:

ה"ג אי שכר או כתיב אוי מן כו'. ודריש או כמו אוי שכמעט שוין הן במבטא: