אין מלך המשיח כו'. דריש לעשות לרוח משקל על מלך המשיח כעין שדרשו כי רוח מלפני יעטוף בפ"ק דע"ז ובפ' כל היד ובפ' הבא על יבמתו:

משברו בהרים. משבר הרוח בהרים הגבוהים:

ומרשלו. ל' רפיון כד"א נתרשלו ידי האוהב:

יעטוף. לשון חולשה ואיחור מל' העטופים ללבן. ומצאתי במדרש איוב מה יעטוף משלהי כד"א בהתעטף עלי רוחי:

ונגרע מערכך. ואין ערך אלא לפי שניו בשיעור ומדה נכונה:

וחברו. פסוק של אחריו:

אפי' דבר תורה. דריש ומים תכן במדה על התורה שנקראת מים שנאמר הוי כל צמא לכו למים. כך מצאתי בילקוט:

רוחו יתירה שנתנה בו רוח יתירה וכן עיקר ויגיד עליו רעו:

קטיקטון. לשון קצר וקטן מאד כמו ירקרק ירוק שבירוקים אדמדם אדום שבאדומים וכן קטיקטון קטן שבקטנים ובערוך גרס קטריטון ולא פירשו:

אדריפיקוס. מצאתי פי' הדרוקן:

אדם או דם. בלשון נוטריקון:

אית אתרא כו'. יש מקום שקורין לשער שיטפא והיינו שטף:

משחיר. כלומר ירוק ולא לבן:

מגלביה. רצועות ומקלות שבהם מייסרים העוברים על דת:

תלן. תולין:

דחלת. יראתה:

ה"ג בירושלמי דפ' כל כתבי במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת עם חשכה מן המנחה ולמעלה והכי איתא בירושלמי בהדיא ואז דוקא שרי לקרות בספר ולא קודם לזה דגזרינן שמא יקרא בשטרי הדיוטות ולאחר מנחה לא גזרינן וכן הוא בירושלמי דפ' בני העיר ולכן היו פושטין פי' חוזרין וקורין ודורשין בספר קינות דוקא עם חשכה ולא קודם שאז אינו מותר אלא בעל פה לא בכתב ואם צריך לבדוק לראות בספר דבר מה מותר אף קודם מנחה דבהא לא גזרו:

רוח אפינו משיח ה' הייתי אומר גרסי'. פי' הייתי אומר שנזדמן לך כזה לכפרת עון הדור והכי איתא בהדיא אמר ר' חייא רבה בחבתן מטתך כו' פי' בעונותינו הגיעך כן ועל זה אמר ר' ישמעאל אלו לא כו' שנאמר רוח וגו' נלכד בשחיתותם ועכשיו שעסוקין היינו בענין זה עאכ"ו אומר שבשביל כך נזדמן לך שנאמר רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם אשר אמרו בצלו נחיה וגו' (ולא) בשביל עון עצמך:

מוצץ. פי' מוציא הדם והזוהמא והוא נתרפא וה"ג באיכה רבה (ד' ר') ובירושלמי לא שהוא מרפא ואלו היה מרפא היה אסור בשבת:

ה"ג אלא מן המנחה ולמעלה. ור"ל מנחה קטנה דהיינו עם חשיכה ופי' אין קורין בספר וכדפירש לעיל:

ה"ג אם צריך לדבר לבדוק. פי' אם צריך לבדוק ולחפש איזה פסוק נוטל הספר ובודק ולא גזרו בהא שהוא באקראי בעלמא כמו שהתירו בחזן לראות ראשי הפרשיות לאור הנר דהוי אקראי בעלמא ולא גזרינן שמא יטה:

חרס כל שהוא יניח על המכה לשמרו שמותר לטלטלו:

ואם זרקו לאשפה כו'. לפי שבטל מתורת כלי ואסור לטלטלו:

בצרורייה. שם מקום:

שרעתה. שהיא חולה לשון שכיב מרע:

ונתכווית. ע"י רפואתה:

כרוכין. קשרין כמין אבעבעות ממותר השרף שבקרבו:

שאינו מעושר. בילקוט משלי מסיים בו שלא נטלה חלה ולפי זה קאי על אשתו וקראה זונה משלא נטלה חלה:

יש לך מה לישא וכו'. יהיה קדריש יהיה לך ממון הרבה וכמו שפירש"י ז"ל בפ' נשא:

שאפי' בקטנה אינו מספיק כו'. דכתיב וקטנה לא יהיה לך:

שאפי' של עץ כו'. דכתיב אלהי כסף ואלהי זהב וסמיך ליה לא תעשו לכם וקרא יתירא הוא:

אנא כהנא כו' שנאמר ויקחו לי תרומה:

האסף משמע מאליה וזה אי אפשר שנאמר וראה הכהן וטהר שהכהן צ"ל טהור אתה:

כך כבודו של אהרן. בתמיה:

במתלא אמרי. במשל אומרים דאכל כו'. פי' מי שאוכל רך הדקל הנקרא קורא בפ' כיצד מברכין ילקה בעץ או צרור הנקרא קילא וכ"ה בילקוט אסתר פסוק ותלבש אסתר:

מדוד. דינרין ומתנות:

מדהבת. זהב דהבא בלשון ארמי כלומר מאדמת פני הבריות שנבהלו מפניה ואזיל חיורא ואתי סומקא או פי' ל' דאבון ותוגה:

ששף כנחש. נראה דדייק ספחת מלשון שף בחילוף שי"ן בסמ"ך או י"ל דנחש מצורע הוא כדאמרינן הני בהרת דע"ג נחש בהרת צרעת הן וכן עיקר:

מבהרת גזריתיה. כלומר מפורסמת וחריפה:

על קרן שור. מי שיש לו שור יחקה על קרנו:

ה"ג בילקוט וכן הביאו רבינו בחיי נגע צרעת זו אדום שהקב"ה מלקה אותו בצרעת שנאמר מדוע נסחף אבירך לפי כו' ודריש נסחף כמו נספח לשון ספחת:

מכחו של זקן. יצחק שברכו והיה כאשר תריד וגו'. ולכן הוא קשה מכל הגליות כנגע צרעת:

לפי שבעוה"ז כו'. לפיכך כתיב והובא אל אהרן הכהן:

אבל לעוה"ב כו'. וכדי לסיים לדבר טוב נקטיה: