כבישין. טמונים וחקוקים:

כבר הייתי כו'. וזהו כמעט אם לא הרהרתי בתשובה בשעת הבליעה כמו שדרשו חז"ל והביאו רש"י ז"ל פרשת קרח:

קנאתי בהוללים. קנאתי להיות כמותם:

הוללות רעות. מחשבות רעות:

ה"ג בערוך ובילקוט ר' לוי הוה קרי להו זהוניא ופי' בו השמחים בכל עת במשתה יין ומביאין יללה לעולם ועיין לקמן פ' ך':

בשלומים בפרעון ותשלומי מעשיהם ל' שלם ישלם:

לא הרהרתים בחלאים כו'. ופי' לא הרהרתים ופקדתים בחלאים רעים ולא צביתים מל' וצבתה בטנה דרש נוטריקון של חרצובות וגם הגירסא שלפנינו שגרס חרחרתים יש ליישבו מלשון חרחור ריב בחרחור לשון מחבא בהנזקין והראשון עיקר:

בעונות. לשון עינוי ויסורים ובילקוט גרס לענות או י"ל לא רציתים בעונות ושעות לפרקים אלא כל ימיהם בטובה בשוה:

מלתריות של מילא. פי' קורות של עצי מליא עיין בערוך אמלתרא וערך מל:

האשה טווה חוט אחד עבה וחוט אחד דקה ואלו הרשעים נתן להם הקב"ה צביונם ורצונם שוה בכל עונה ועת בלי עכוב וחסרון:

אין להם צובים כו'. ל' תימה וכי אין להם צבא ורבוי עונות:

אדם אתם. אלו ישראל:

יהו גוררין יבול ביתו. היינו תבואה שיש לו בביתו וכפר בה לשכניו:

לווט ביתא. מקולל הבית וראוי לקללות הללו או פי' הוא קלל הבית בקללות אלו במה שאמר אין לו והיה לו:

שקע ביתא. שקערורית דריש נוטריקון שקע ארורות כלומר בקללות:

שפרחה בהם צרעת. כד"א וראשו יהיה פרוע:

ושפח. לשון ספחת כדלעיל בריש הפ':

מאומה נוטריקון מן מומה ועיין זה משלם בפ' נשא פ"ז:

דאית ביה. בנעמן:

באלהיו. כינוי דאלהיו מוסב על דוד ופי' עם אלהיו:

מעוזיהו. שגזל הכהונה גדולה:

ובחזקתו וגו'. על עזיהו קאי:

ה"ג מעין של עוה"ב וכן הוא בפ"ק דב"ב:

והלכו את כל האבילין גרסינן ופי' הרחוב והדרך וכן הוא במגילת רות (דף ז' ע"ש):

ועל לבדי. כלומר וכל עיקר שנשארתי לבדי הוא להגיד לך ואח"כ ימות גם הוא:

ה"ג מן השמים אמר מה כו'. ואע"פ דהאי קרא כתיב קודם כשדים שמו ג' ראשים י"ל בראשונה היה סבור שמא לא בשבילו דוקא ירדה רק כמו שרגיל לפעמים שתרד ברד ואש מתלקחת ויאכל באשר ימצא אבל כשהגידו לו והנה רוח גדולה כו' ויגע בד' פנות הבית כנגד הטבע כמו שאמרו במדרש קהלת (א' ז') ולעיל בפ' ט"ו איתא שלא היה אלא בשביל אותו בית אז ידע כי מאלהים הוא לפחות אז שפט על נפילת האש שגם הוא בהשגחה מיוחדת כי הרוח והאש רוח א' להם מן השמים ממעל ושניהם על אופן אחד באו:

מאן יכולה. כמו מה אני:

ה"ג רבנן אמרי רמזו מה חם סרסו וכנען לקה:

רמזו. רמז להם:

סרסו. לנח:

והארץ מתקללת. שנותן צרעת בבתים:

נטילת רשות כשנפטר מאכסנאי והיה רוצה ליטול רשות ממנו והיה המנהג לפטור בדברי תורה שבו נכלל ברכה לאכסנאי כהאי עובדא דאחז"ל באושא במד' חזית פסוק הביאני וגו':

וכי בשורה וכו'. דכתיב ונתתי בלא תנאי כאילו היא ברכת בשורה ומשני אין בשורה היא וכדתני כו':

מלאים כל טוב והרי היא חסירה שטמנו כל ממונם:

סימא. אוצר ונקרא על שם שהוא נסתר וסמוי מן העין:

פרוזדוגמא. בערוך פי' אגרת:

בייא בייא. לשון אוי ואבוי והרבה בספר הזה וע"ל בב"ר פ' י"ב וריש ויגש דרש בביאה נוטריקון בייא בייא:

תובתא כו'. ופי' אוי למנהג הזה שהתושב והוא גר שנתישב מפנה ומגרש למריה דביתא לאדון הבית וכן הוא בילקוט יחזקאל תותבייא מפנין למרי דביתא (וכ"ה בהדיא ד"ר ב'):

וריעה. אוהבה שמנאפת עמו תחת בעלה ודריש מהשתרע בלשון נוטריקון ובפ"ק דיומא דרשו נמי מהשתרר עליו ב' רעים וכן הוא בא"ר (פתיחה כב):

צרה. כאשה זו שהיא צרה לחברתה: