אלו אמרו שבחה. משה ואהרן:

זה בנה בית המקדש. דוד המלך הכין הכל ומעלה עליו כאילו הוא בנאו וגם הוא בנה היסודות והעיקר ככולו ועיין כל זה במדרש תנחומא פרשת ואתחנן:

ויאמר להם וגו'. מכלל שהיה הוא ירא שבועה דאם לא כן היו גם כן נחשדים בעיניו:

למערבביא. למעורבבים שהם מעורבבים במחשבות רעות וכדמפרש ואזיל:

חולחליות. מחשבות כד"א חללה של רשות:

צווח להון כו'. קרא לרשעים:

אללי. אוי ואבוי:

דיסקרי. קערות:

עביד כל אבן וגו'. עושה מהם שלשה חופות:

מאן דעבד. מי שעושה מהם י"א חופות עושה מאלו כל אבן יקרה מסוכתך חופה אחת:

לא עביד חד כו'. אינו עושה אפילו אחת מהן וקאי על החופות הנ"ל:

ה"ג בילקוט בקעות וכן לקמן והורידני בקעות:

אן הות ברי. אנה ואיה היית בני:

ווי על ברה דריותא. אוי על בן השיכורה על עצמה אמרה כן כלומר האשה העלופה והמטורפת:

ו' תקיעות. נגד ג' תקיעות וג' יבבות. וכך מצאתי שלשה בכיות נגד ג' תקיעות ושלשה יבבות נגד ג' יללות:

אם הדין דחוכא. פי' אם הענין של שחוק ושמחה הוא מעורב מה שום שמחה מועלת:

על מימר פומך. עיין ברבינו בחיי בפרשה זו:

דתנינן כו'. מלת סלע בא לפרש:

גשומה ושחונה. יומא דף נ"ג ופריך התם וכי שחונה מעליותא הוא ומשני גשומה אם שחונה פי' אם נגזר שתהא שחונה יהי רצון מלפניך שתהא גשומה:

יצטרכו בה. בשנה זו.

תפלת עוברי דרכים. שמתפללים תמיד שלא ירדו גשמים:

שבקיסרין. שם מדינה ובערוך פי' בשם תרגום יונתן שהוא דן:

שלא יגביהו שררה זע"ז. עיין בירו' (פ' הוציאו לו):

אחינו שבשרון. פי' הערוך מקום יש בא"י והיה בעמק ובחול ולפרקים היה בא רוח חזק והיה מהפך החול עליהם ועל בתיהם ומתו שם:

משם חפר אוכל. סיומא דהאי פסוק סלע ישכון דלעיל ומפרש והולך מה חפר אוכל:

ה"ג משם היה נוטל אוכל. ופי' משם מתוך אותו אבן שתייה היה מתפלל על ישראל בסיפוק מזונותיהם כדאמר לעיל יהי רצון שתהא שנה זו כו'. ורבינו בחיי מביא מדרש זה בסיגנון אחר וכאן גרס תפלת כהן גדול דלעיל וגירסא מיילל י"ל מבקש ומתחנן כעני בפתח (ודוגמתו בחזית א' ט"ז):

מראש השנה. כלומר מראשית השנה ור"ל ביום הכפורים גם אמרינן בעלמא שיום הכפורים נקרא ג"כ ראש השנה כמו שנאמר בראש השנה בעשור לחדש:

מנעגעין. מתחזקים ומתכנפים:

מאת פני הקדש. דרשו על אהרן שנקרא קדוש ה':

אמר הקב"ה. בילקוט גרס אמר איוב והכי מוכח בתרגום איוב שפי' על בניו דאהרן אתנבי ואמר לחוד לחדא לבי תוה ושוור אתריה:

תני ר"א כו'. כל זה הוא בירושלמי פ"ק דגיטין:

מוציא שבתו. בפ"ק דיומא ובתנחומא גרס שנתו פי' שנה זו. ובירושלמי בפ' ו' דמס' שביעית גרס שבתו:

בחפר. שם מקום:

הוו שיילין ביה. היו שואלין אותו הוראות תורה:

לא כן כו'. פי' וכי לא כן למדנו בבית המדרש ובירושלמי דשבועות גרס לא כן אולפן רב:

יתיב בצפורי. יושב בצפורי. והוא בתוך תחום י"ב מחפר:

יתי עלי אין ידעתי. תבא עלי חס ושלום רעה אם ידעתי שהוא יושב שם:

מן ההוא ענתה כו'. מההוא עת כלומר מאותה שעה לא הורה:

ה"ג על הקריבה שנכנסו לפני ולפנים ועל ההקרבה שהקריבו כו':

שתויי יין כו'. אע"ג שעדיין לא הוזהרו על זה נענשו עליו לפי שהוא תלוי בסברא וגם אין מוקדם ומאוחר בתורה וכן כתב הרא"ש בתשובותיו כלל י"ג:

מה היו חסרים מעיל. אע"ג שהיו הדיוטין והדיוט אינו משתמש במעיל כבר נשאל על זה הרא"ש והשיב בתשובותיו כלל ך' שלפי טעותם שהחזיקו את עצמם בכהנים גדולים שהרי נכנסו לפני ולפנים עברו על ונשמע קולו בבאו אל הקודש:

שחצים. גאים וגדולים בדעתם:

קילורין. עוגה:

ויחזו. סיפיה דקרא ויאכלו וישתו:

וגיסו. הגדילו והרבה יש מגיס דעתו:

וימת נדב ואביהוא. סיפיה דקרא במדבר סיני לומר שמסיני נטלו עונשם והכי איתא לקמן פרשת במדבר סיני ולקמן נמי איתא הכי:

איפופסין. גזר דין:

והוא טב. טוב הוא שאהרגנו אז בשמחתי ולא עתה בשמחת בתי:

ה"ג בס"י ולהלן הוא אומר לפני אביהם ופסוק הוא בד"ה א' כ"ד ואף הגירסא שלפנינו יש לישבו דדרש לה על ראש הפסוק כאילו כתיב וימת נדב ואביהוא על פני אהרן אביהם וכמו שפירש שם הרמב"ן ז"ל:

וטמאתו. שרוקו של עובד כוכבים מטמא כזב ועיין (יומא דף מ"ז) (ובירושלמי (פ"א דיומא) גורס לא ראו קורות ביתי שתי שערות ראשי):

ואמרת. שפה:

כל קמחייא כו'. קמח של כל בני העולם הוא קמח וקמח של קמחי זאת הוא סולת ועל שם שנקראת (שמה) קמחית דרשו כן:

שכשם כו'. כפרה מעלייתא כמו י"ה דאלו מיתת הצדיקים מכפר למדנו מעצמות שאול דלקמן:

ולמה מזכיר מיתתן כו'. כאן בפרשה שמדברת כולה מדין יום הכפורים: