בתקיעתא. בסדר תקיעות שאומר בראש השנה בתפלה:

עלה במחשבה. לברוא אדה"ר:

בדימוס. פי' הערוך גזר דין של חסד:

עווקים. לפי הענין פירוש מעלות כן מצאתי במדרש ישעיה פי' שליבות סולם ועיין עוד סוף פ' משפטים:

במסים וכו'. מיני מסים הם גלגולת אדם ובהמה ונכסים שיש להם אחריות ושאין להם אחריות:

מכלין שדותיהן. שקוצרין אותה כולה ואינם מניחים פאה ודייק מדכתיב לא אעשה כלה מדה כנגד מדה:

ה' בקול שופר. ה' הוא מדת הרחמים:

סנקליטין. בית דינו:

הא תקיף כו'. זהו התקיף זהו האלוה:

כמה בוקינוס גרסי'. והוא מין שופר וחצוצרות וכן סלפירגסי:

הכי גרסינן בילקוט משלי לא תכלה פאת שדך למען סור משאול מטה אלו אומות העולם:

אין חדש. בתמיה וכי אין הירח מתחדש בכל חדש אלא בכסה פי' באותו חדש שהחדש מתכסה בו:

אלא ליום חגנו. באותו חדש שיש בו חג:

הכי גרסינן בחדש בחדש זה כו'. ודרש מלת בחדש ומלת שופר:

מסקיד לך. פי' נוקר ונועץ ודרש מלמדך מלשון מלמד הבקר:

מסאסא. פי' הערוך דרבון שמנקרין בו הפרה להוליכה בדרך:

להדא פרתא. פי' לזאת הפרה:

ה"ג בערוך מני נקליגוס פי' בו אדווקטו ולפי הענין הוא מליץ. מני לשון מינו ופקידה:

כזב כו'. אין בדבריהם ממש:

המה מהבל. בעוד שהם הבל ושפיר במעי אמם והקב"ה מזווגן יחד:

כדאי הוא כו'. אברהם אבינו:

האדם הגדול. וכאן כתיב הבל (מבני) בני אדם:

ה"ג זה החדש תשרי תשרי ותשבוק. פי' תנוח ותעזוב ותכפר:

משובע בכל. ל' שובע ודרש השביעי לשון שביעה:

ירחא דשבועתא. חדש של השבועה:

ניתש. נעתק:

מחורש. מיער ודרש איל אחר דמשמע אחר שנתש מחורש שהיה בו או יש לפרש דרש אחר החי"ת קמוצה בקמץ קטן דמשמע שלא היה אותו האיל שנאמר לו מקודם מפני שהיה מחורש אחר:

ויצא כברק חצו. וסיפא דקרא בשופר יתקע:

מתקשין מקשין קשיא על משנה זו תנינן במסכת ר"ה (דף כ"ט וע"ש):

עד דאינון כו'. בעוד שהיו יושבין ומקשין:

ניזל ונשאל ליה כו'. פי' אמרו הרי בא אדון של הלכה זו נלך ונשאלנו:

אמר לון וכו'. השיב להם מדברי ר"ש דלקמן:

שהם יודעים כו'. כלומר יודעין ומכירין באיזה זמן בחדש הוא מפני שהם מקריבין קרבן היום: