אם בחקותי ומסיים קוממיות וגו':

מאלף כו'. וי"ו ואם לא וגו' ומסיים ביד משה:

ילוד אשה. ר"ל יעקב אבינו:

אשרי. כך אמר הקדוש ברוך הוא אשרי לי ואשריכם כו' ודרש אשרי בצר"י כמו אשר בפת"ח והוא על דרך שאחז"ל כשישראל עושים רצונו כו':

הוא מקיימה כו'. כשגוזר גזירה הוא מקיימה תחלה ולפיכך כתיב בחקותי שקיימתיה אני:

עמידת זקן כו'. שנאמר ואברהם עודנו עומד לפני י"י והוא תיקון סופרים דהל"ל וי"י עודנו וגו' שהרי כתיב וירא אליו ה' ועיין פרשת וירא:

חוק וחוג לגזירה שוה. נראה שאין כאן מקומו ומקומו על נכון בפ' בראשית בפ' יהי רקיע וכך מצאתי בא"א:

אדרימון. פי' לפי הענין מקום שמם ומצויים שם לסטים וגייסות מקפחים הבריות ועיין ריש קהלת:

משובש. בערוך גרס מגשש. ופי' ענין בלבול ומסוכסך ובספר עבודת הקודש גרס משובש:

קוסטרניוס. פי' הערוך בנין וגזוטראות לשמירה מעלייא:

דרך הארץ. כדאמר לעיל פ"ט כ"ו דורות קדמה דרך ארץ קודם מתן תורה שנאמר לשמור דרך עץ חיים דרך זה דרך ארץ עץ חיים זו תורה וסמיך ליה ואת להט החרב וגו':

לחרובא כו'. פירושו מצאתי בילקוט ישעיה כשבא חורבא ומכה תשובה על יהודי נעשה תושב ולי נראה פי' צריך היהודי לדוחק ועוני עד שאין לו מה לאכול רק חרובין ואז עושה תשובה וכן בתרגום יונתן בכל מקום שר"ל תשובה כתיב תתובא ועוד עי' לקמן במדרש חזית (א' ה') ובמדרש קהלת (ט' י"א):

יאה כו'. נאה ויפה העניות לבת יעקב כרצועה אדומה בראש סוס לבן:

ערקא. הרצועה כד"א ערקא דמסאנא:

הלמ"ד הראשון והשני בחיר"ק תחת הה"א הלמד כמו אשר יזה יהא נזה. ופרושו היה לומד. השלישי והרביעי פת"ח תחת הה"א והן כמו הלומד:

כיון שאדם כו'. שאין טבע האדם יכול לסובלו:

בערבי שבתות. עיין בפ"ג דתענית כ"ב:

לא גשמי כל כו'. בתמיה והלא יורד על כל הארצות ומה אני וכו':

עד שני כו'. שני רביעית:

ה"ג על דעתיה דר"מ דאמר עד ב' יורה ומלקוש יורה במרחשון ומלקוש בניסן כו' עד יורה בכסליו ומלקוש בניסן ועיין בפ"ק (דתענית ה') ותמצא כי כן הוא:

עבר הוינא כו'. הייתי עובר לפני בית הכנסת ושמעתי קולו כו':

שאי אפשר לומר כו'. פי' כי לעולם אדם חפץ בברכה: