ואין שום א' מהן יכול לחזור בו. היינו דוקא לאחר שפסקו מלדבר באותו ענין או שהתנו בשעת הקנין שלא יוכלו לחזור בו וקמ"ל דבתנאי מהני מיד לאחר שקנה ממנו בכלי וכמ"ש המחבר בסמוך ס"ה:

אין קונים אלא בכלי כו'. ולכך מנהג האידנא לכתוב בסוף השטר וקנינא מיניה במנא דכשר למיקניא ביה. במנא לאפוקי מטלטלין. דכשר לאפוקי איסורי הנאה איכא דאמרי לאפוקי כלי העשוי מגללי בקר. למיקניא כלו' בכליו של קונה. ביה לאפוקי מטבע גמ'. ומהרא"י בסי' ט"ז כ' דאם לא כ' כן אין מוציאין ממון בשטר ההוא:

ולא במטבע אע"ג דיכול לשקול כנגדה או לתלות בצוואר בתו מ"מ אינה מיוחדת לאלו ועיקרו להוצא' נתנה ע"י צורה שעליו וצורה עבידא דבטלה שהמלך פוסל צורה זו ומצוה לצור צורה אחרת על המטבע ומ"ה לא סמכה דעתיה דהמקנה להקנות ע"י המקח ומינה דאם נפסלה המטבע ואין יכולין להוציאה דקונין בה וכמ"ש מור"ם בסמוך. ועיי"ל ר"ס ר"ג שם יתבאר מקור דין זה:

אבל שאר מטלטלין כו' ☜וכ' בהגמ"ר דב"מ (דף ק"ן ע"ד) דכל דבר הנעשה בידי אדם בכלל כלי והנעשה בידי שמים הוא פירי וכן כ' העיטור ועיין במהרי"ק שורש ך' איזה דברים צריכים קנין:

ואין קונין בכליו של מקנה לאפוקי ממ"ד בגמר' דמאי דכתיב ושלף איש נעלו ונתן לרעהו שפירושו דהמקנה נתנו להקונה ואומר לו קנה כלי זה ועי"ז קנה ג"כ מקח פלוני ופלוני קרקע או מטלטלים:

אפי' הקנהו שלא בפני הקונה משום דמסתמא ניחא ליה להקונה ומזכין לאדם שלא בפניו ומ"ה מסיק מור"ם וכ' דהיינו דוקא במתנה כו':

היינו במתנה וכיוצא בזה דודאי ניחא ליה ובתשו' מהרי"ו סי' ד' כתב דאפי' במתנה י"ל דלא ניחא לה לזכות בה משום שונא מתנות יחי' מש"ה מסיק וכ' שם דאין לחלק בין מתנה למכר (ולעיל סי' קע"ח כ' הטור והמחבר בס"י פלוגתא בזה והרא"ש והטור פסקו דלא חיישינן לזה ע"ש והא דסתם כאן המחבר נראה דה"ק דהא דנקנה שלא בפני הקונה לא אשכחן אלא במתנה למ"ד דס"ל הכי לאפוקי במכר דליכא מ"ד דאף שניחא ליה עתה כו' וכדמסיק) וגם כתב דלא קנה בשניהן אא"כ ידעי' דהי' ניחא ליה בשעת הקנין כי אף שידעי' דהי' ניחא ליה מקודם לכן וגם עתה כששמע הקנין שמא חזר בו בינתים ובסוף חזר ונתרצה. ונראה דלמה שנוהגין שהקונה שולח עדים להמקנה לקנות על ידם ליכא למיחש שמא הדר בו בנתיים כיון דבשליחותו אזלי:

שהוא שיעור ג' אצבעות ר"ל ג' אצבעות על ג' אצבעות דאז שם כלי בגד עליו לענין טומאה וכ"כ רש"י ורשב"א והטור והמחבר רמזו במ"ש שיעור כלי שהוא שיעור ג"א דל' שיעור רמז לנו לשיעור הנזכר בבגדיה לענין דינים אחרים ומשום דסתם קנין הוא בק"ס לכן נקט האי שיעורא דג' על ג' ומינה נלמד להקונה בכלים אחרים. וק"ל ועפ"ר:

לנתק כל הכלי נראה דל"ד כל הכלי קאמר אלא שיעור כלי דהיינו ג' על ג' אצבעו' וכנזכר בפני זה ובטור שהעתיק ל' הרמב"ם לא כ' כל הכלי ע"ש:

שאין קנין בפחות מג'. פי' ולא במה שיכול לנתקו ולהביאו אצלו ועד"ר שם כתבתי במאי פליגי:

אבל אם א"ל קנה ע"מ כו'. בפרישה כתבתי הטעם דמעכשיו הוא שיור בקנין וכאלו אמר מעכשיו יתחיל הקנין ולא יגמור עד לאחר ל' יום וכיון שכן צריך להיות הדבר שקונין בו קיים אז ביד המקנ' ובק"ס כבר חזר הסודר למריה אבל באומר ע"מ אין כאן שיור בקנין אלא תנאי בעלמא וכאלו אמר מעכשיו קנהו בסודר זה רק שאני מתנ' שלא תקחנו עד אחר ל' יום ומן הדין ע"מ בלא תנאי מעכשיו נמי מהני שתקנו לומר ג"כ מעכשיו לפרסם הדבר שמקניהו לו מיד וכ"כ ב"י עפ"ר:

דודאי בכדי לא הוה עביד ☜ וכ' מהרא"י בפסקיו שם דמי שקיבל קנין לגרש אשתו לא הוי קנין וע' בא"ע סי' קל"ה ס"ט:

בשאר דרכי הקנייה אין כו' הטעם הוא דשאר קנינים הם בגוף המקח והיינו חזקה משיכה מסירה והגבהה וכן בכסף נותנין הכסף כל דמי המכר ונסתלק ממנו המוכר והמקנה (ולפ"ז אם קנהו בפרוטה שעושין בו המקח בקצת מקומו' וכמ"ש בר"ס ק"צ הוה דינו דיכולין לחזור בו כל זמן שעסוקין באותו ענין וצ"ע) וכן בשטר אם שדה טובה מכר הא קי"ל דאין קונה בשטר לחודה אלא שצריך שיתן גם הכסף ואז סילק נפשו ממנו לגמרי ואם מפני רעתה מכרה אז אנן סהדי דדעת המוכר הוא לסלק נפשו ונותן לו לגמרי וכמש"ר בסי' קצ"א וכן במעמד שלשתן דנסתלק הנותן מיד לגמרי משא"כ בק"ס שאין הכלי שנותן לו הוא כמו שיווי המקח וע"ל בר"ס קכ"ו וע' בע"ש שכ' טעם אחר מלבו ולא שם לבו למ"ש הטור והוא עצמו בר"ס קכ"ו:

או שכתבו שטר כו' דכל שכתבו בשטר אין בו חזרה וע"ש בטור והמחבר לעיל בסי' י"ג ע"ש:

אחר כדי דבור אבל תוך כדי דבור כדבור דמי חוץ ממגדף ומגרש ושיעור כדי דיבור בשיעור שיכולין לו' שלום עליך רבי:

מ"מ שכירות סגי ליה כו' דשכירות לאו מדרך העולם לכתוב עליו שטר דסמכה דעת השוכר בלא שטר כיון דלימים קצובים שכרוהו ומטעם זה הקילו בשכירות מהעכו"ם בכסף וכמ"ש מור"ם בר"ס קצ"ד:

אין קונין ק"ס בשבת הטעם גזירה שמא יכתוב ולקמן בס"ס רל"ה כתב הטור והמחבר ז"ל המוכר או הקונה קנין בשבת וי"כ אע"פ שמכין אותו על שעבר על דברי חכמים מעשיו קיימין וע' בא"ח סי' של"ח ולקמן בסי' ר"ח: