Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 247
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ינתנו לבנים ולבנות הראוי כו'. קמ"ל בזה דגם בנות בכלל בניהן בפרט כיון דמתנה הוא דבר הראוי לנקבות לחוד אמרי' דלבנותיו כוון לשלחו ולא מבעי' כששניהן אינן נשואים או שהבנים נשואים והבנות אינן נשואות דיתנו להבנות הראוי לנקבות כיון דצרכי בנות על אביהן המשלח הוא אלא אפי' הבנות נשואות והבנים אינם נשואים אפ"ה אמרי' דדעתו הי' לתנו לבנות כדי לחבבן על בעליהן וכמ"ש בדריש' ע"ש אבל אם שניהם נשואות ודאי כלותיו קודמין דצרכיהן על בניו בעליהן משא"כ צרכי בנותיו דיש להן אנשים שיעשו להן צרכיהן וכמ"ש בסעיף שאחר זה בשלח שיתנו לביתו וכ"ש בשלח שיתנו לבניו ועפ"ר:
היו ראוים לזכרים ולנקבות כו'. פירוש שיש בהן דבר א' הראוי לשניהן:
יטלו אותם הזכרים בפריש' ודרישה הוכחתי דדוקא בזה דאמר יתנו לבני ס"ל הכי משום דל' בני משמע טפי לזכרים מלנקבות משא"כ בסמוך בשלח ואמר שיתנו לביתו דשם יתנוהו לשניהן יחד וכ"כ הטור בהדיא בשם הרמ"ה בס"ח בשלח ואמר שיתננה לבני ביתו ובסעיף ב' בשלח ואמר ליתן לבני ויש דבר הראוי לשניהם כתב בשם הרמב"ם שיתנו לבניו ולא כתב דפליגי אהדדי ע"ש ודוק:
אין לבת במקום בנים כלום ואע"ג דודאי דעתו היה שגם בנותיו יטלו חלק דאל"כ ל"ל להתנות פשיטא דבניו האחרונים יטלו חלק כראשונים מ"מ כיון דמן הדין אין לבנות במקום בנים כלום אין לעקור נחלה דאורייתא אם לא שיתנו בפירוש לאחרים בלשון מתנה:
יטלו אותם בנותיו כאן מיירי בשוין "בשניהן אינן "נשואות כו' וכנ"ל אבל כששניהם נשואות כלותיו קודמין וז"ש המחבר (והוא מל' הרמב"ם) אח"כ או שהיו בנותיו נשואות ור"ל וגם הבנים נשואים דברישא וסיפא בשוין איירי ☜ אבל ה"ה כשבנותיו נשואות והבנים אינם נשואים דיטלו בנותיו הראוי להן כנ"ל:
וכן אין בן הבן בכללן. פי' אם היה לו שני בנים ומת האחד והניח בן לא אמרי' מדאמר לבניו ל' רבים דכוונתו היה ג"כ אבן הבן ואע"ג דבני בנים קרוים בנים מ"מ בל' בני אדם אינו כן אלא אמרי' דכוונתו היה אבן הא' הנשאר לבדו חי:
ועוד דבן בתו לא מיקרי בן. שם בהגהות מרדכי כתב דבר ברא וכ"כ בד"מ מיהו אין נ"מ כאן דבין כך ובין כך אין כוונתו שם בהאי ועוד כו' אלא לומר עוד ראייה דא"צ הבן ליתן כלום לבן הבת חדא מדאמרי' בגמרא דכל האומר לי כוונתו לי ולא ליורשי ועוד ראיה מהגמר' דאמרי' דשכ"מ האומר נכסי לבני דאין בן הבן בכלל ה"ם כאן לא היה כוונתו אלא אאחותו ולא אבנה וכן מוכח שם בהגמ"ר ע"ש:
גדולים וקטנים כו'. ז"ל הרא"ש הביאו הטור בסי' זה (סעי' ה') בכלל יתמי יש זכרים ונקיבות קטנים וגדולים שלא מצינו חילוק בתלמוד בל' יתומים שיצאו גדולים מכלל יתומים אלא שיש מקומות שתקנו חז"ל תקנה דלא שייכי בגדולים כו' ע"ש:
פלוני נוטל מחצה. בגמ' יליף לה מדכתיב גבי מנחה והיתה לאהרן ולבניו ותניא מחצה לאהרן ומחצה לבניו:
בשאר דברים. כגון שאמר הלוו לפלוני ולבני פלוני וכן בכל תנאי נ"י שם: