אבל לא המנהיג. כ"כ הרמב"ם פי"ז דגזילה וז"ל ב"י בר"ס קצ"ו ס"ד ש"מ דמשיכה והנהגה קונה להרמב"ם בין במכר בין במתנ' בין במציאה ל"ש בגמל ל"ש בחמור זולתי אם א' מושך להגמל וא' מנהיגו דאז מושך קונה מנהיג לא קונה עכ"ל ודעת הרא"ש והטור שם בסי' קצ"ו דגמל בהנהגה וחמור במשיכה איכא חד מנייהו דל"ק ולא ידעינן הי מינייהו קנה והי מנייהו לא קנה הלכך במכר ומתנה לא קנה חד מנייהו דאוקי ממונ' אחזקת מרא קמא ובמציאה והפקר קנו שניהן עכ"ל והא דכתב הטור בסי' זה שקנייה מהפקר שוה לקנייה דמכיר' כתבתי בפרישה דר"ל היכי דיש קנין גמור ולא בהני הנהגה בגמל ומשיכה בחמור דאית בהו ספיקא ושייך בהו לו' דאוקי ממונא בחזקת מרא קמא במכר משא"כ בהפקר ודו"ק:

בהמת מציא' כו'. עד בנכסי הגר הטעם דבשניהן אין דעת אחרת מקנה אותם מה שא"כ במכר ומתנה ע"ל סי' קצ"ז וקצ"ח:

אבל קנה המוסירה. הא דקנה כולה משום דבידו למושכה כולה אליו מראש הבהמה משא"כ בסעיף שאחר זה בא' רוכב כו' כיון דרוכב קנה הבהמה בטילה המוסירה מה שהיא קבועה בראש הבהמה גבי הבהמה וכיון דלא קנה כולו גם מה שביני ביני לא קנה כיון דלא הגביהו כ"א ראש א' וראש השני ה"ל כמונח ע"ג קרקע וע"ל סי' קצ"ז ורס"ט:

היה אחד רוכב כו'. סתם מור"ם כאן כדעת הרמב"ם דס"ל דברכיבה לבד אפי' לא הנהיג' ברגליו קנהו ואין כן דעת הרא"ש וכמ"ש לעיל סי' קל"ח וקצ"ז: