[א] ודעת רש"י ז"ל כי הענין מחובר למעלה (ברא' מו ח) ששם הזכיר "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו" ובא ללמד כי הענין אחד אעפ"י שהם שני ספרים ומנאן שם בחייהן חזר ומנאן כאן לאחר מיתתם וזה למעלה וכבוד להם, ועיין ברמב"ן מה שהעיר על פי' רש"י ז"ל וכן על פי' הח' ז"ל:

[ב] וחז"ל הבדילו בין אל ובין אלה, וכן הגאון רבינו סעדיה הבדילם עיין בפי' הח' (ברא' יט ח) ובביאורי שם:

[ג] עיין (ש"א יד א) ברש"י שם שפי' "כל הלז הלזה שבמקרא אינו לשון הזה, אלא דבר שכנגדו והוא מראהו באצבע". וכוונתו כי הלז הלזה יורה על נרמז רחיק, וזה הזה, על נרמז קרוב אל המדבר ונמצא לפניו:

[ד] הרדי"א השיג על הח' ז"ל בזה, וכתב חוץ מכבודו אין הדבר כן עיי"ש מה שהאריך בזה:

[ה] עיין ברלב"ג מה שפי' בזה:

[ו] ודעת חז"ל (יומא ב א) וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו, והשלשה וידוים היו וכפר בעדו ובעד אשתו ובניו, וידוי שני על הכהנים שהם בית אהרן, כמ"ש "יברך את בית אהרן" (תה' קטו יב), ומה שהתודה שני פעמים עיין (יומא מג א) כך היא מדת הדין נותנת, יבוא זכאי ויכפר על החייב, והשלישי בעד כל קהל ישראל:

[ז] עיין בפי' התורה לרבותינו בעלי התוספות (ברא' ל יח) שפי' יששכר יש בו שני שיני"ן, אחת בשביל משמעות דנתן אלהים את שכרי, ואחת כנגד שכר שכרתיך שהוא לשון גנאי, ולכן אינה נקראת, ד"א משום הכי אינה נקראת, לפי שנקרא ליוב בנו, כדכתיב "ובני יששכר תולע ופוה ויוב ושמרון (ב"ר מו יג) אמר יששכר אין יוב שם הגון, אוסיף לו אות אחת משמי, ויקרא שמו ישוב, והיינו דכתיב בפ' פנחס (במד' כו כד) "לישוב" עכ"ל, ועיין בהגה"ה לס' דבק טוב על פי' רש"י שכתב יש ליתן טעם למה נקרא באמת כאן ישוב, מצאתי שלאחר ימים נקרא שם אליל כן, אז בא לאביו בקבלנא, ונתן לו אות משמו, זהו השי"ן, ולכן נקרא יששכר כאלו נכתב בחד שי"ן, ויש מחלוקת בין בני אשר ובני נפתלי בענין קריאת שם יששכר, אם לקרות יִשָשכָר בחד שי"ן, או יִשָשְכָר בשני שיני"ן ובשוא ואנן בתר בני אשר אזלינן לקרות ולנקוד יששכר בחד שי"ן, וכן הוא במסורה ובמנחת שי, והח' ר"י אבן ספיר העתיק מתנ"ך כ"י שלבן אשר קריאת יששכר היא יִשְשָכר, השי"ן הראשונה שואית, והשניה קמוצה, ולבן נפתלי בהפך, השי"ן הראשונה קמוצה, והשנית שואית, ולפ"ז תהי קריאתינו דלא כמאן, ועיין בנספחים ללקו"ק צד צח שכתב כי הבבלים היו קוראים בנקודם יששכר השי"ן הראשון בשו"א נראה וימנית, והשי"ן השנית שמאלית וקמוצה:

[ח] והנה בכל ספרי הראב"ע שלפנינו הגי' "ברקמה" בבי"ת, ולפ"ז יהיה הוי"ו אחר שלשה שמות, וע"כ לא מנה ראובן שמעון לוי ויהודה, שהם ג"כ אחר ג' שמות:

[ט] ויש לשאול מדוע לא מנה עוד דרך שביעית, כמו ראובן שמעון לוי ויהודה, שוי"ו המוסיף הוא אחר ג' שמות, עיין הערה שלפני זה:

[י] מליצה זו נשארה בשני מעט אצל חז"ל באמרם, יורש כרעא דאבוה (עירובין ע ב) וכן שים נא ידך תחת ירכי (ברא' מז כט) לכנות אבר המוליד, ובזה יובן גם דרשת רז"ל על הפ' בתת ד' את ירכך נופלת (במד' ה כא) ירך התחילה בעבירה (סוטה ח ב) וכן אמרם (מגילה יג א) אין אשה מתקנאה אלא בירך חברתה (אם למקרא):

[יא] וכן פי' רש"י מדרז"ל עיין מקורי רש"י ועיין בפענח רזא שהביא בשם הח' ז"ל, הטעם שילדו ששה משום ששה חדרים שברחם אשה בימין ובשמאל, וקלטו כולם כאחד, והשביעי האמצעי המוליד טומטום ואנדרוגינוס לא קלט בשים אחת מהם:

[יב] שרש עצם, הוראתו על חוזק שיש בדבר ע"י דבוק חלקיו זה בזה בקשר אמיץ, ונקראו כן העצמות בעבור שחלקיהם דבוקים יותר מחלקי יותר האיברים שבגוף, וכן פי' הרלב"ג וירבו, במספר, ויעצמו, גדולי הגוף ותקיפים:

[יג] ולהרלב"ג, במאוד פי' ברוב שבהם היה הרבוי והעוצם מאד, ולא היו בם כ"א מעטים שלא ימצא בהם זה הרבוי הנפלא בהולדה ועוצם, ובזה אין הבי"ת במלת מאד נוספת כל המפרשים:

[יד] וכן במשנה (אבות ג יח) "תקופות וגימטריאות" ופי' הרע"ב שם "חשבון האותיות" וכן דעת רש"י ז"ל, והתוי"ט וכן התפא"י יפרשו על חכמת מדודת הארץ, ולשון יווני הוא, ועיין בלחם שמים שהשיג על התוי"ט בזה וכתב "אמנם היוונים משתמשים במלה זו לענין חשבון המדידה, אבל חז"ל נהגו להשתמש בה לענין מספרי האותיות והתיבות", ועיין "נתיבות עולם" פי' על הל"ב מדות להרב הח' מ' צ"ה ק"ב על מלת גמטריא, ועיין "ערוך השלם" ערך "גימטריא" שכתב שאצל חז"ל הושאל מלת גמטריא להוראות שונות, א) חשבון, ד"מ ירושלמי תרומות פ"ה ה"א עד שלמדנוהו מן החשבון גימטריא. ב) חשבון האותיות, והוא כמו נוטריקון ברכות ח' א' תוצאות בגי' הכי הא, שבת י ב נא בגי' נ' וחד הוי ועוד, ג) מין ממיני תמורות אותיות, ד"מ באתב"ש עיין סנהד' כב א ויק"ר פכ"א, במד"ר פי"ג, ובילקוט ריש שמואל א רמז ע"ז הגי' לשון גמטריקון הוא תוחו, הוא אסף, א"ת ח"ס ו"ף:

[טו] דעתו כחד מאן דאמר חדש ממש, כי הוא מחלוקת בג' (עירובין נג א, סוטה יא א) בין רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו, ובפס"ז, מהו ויקם קם על ישראל לאויב, כמו "לאור יקום רוצח" (איוב כד יד):

[טז] והרדי"א כתב, כי בכל מלך חדש יאמר קם, ודעתו כדעת הח' ז"ל שהוא כמשמעו, ולד"ק ירדו אבותינו למצרים בעוד הרועים הכנענים (איכסום) מולכים במצרים, ומפסוק הזה נוכל לומר ששעבודם התחיל בזמן מפלת המלכים הרועים, וחזרת עטרה ליושנה, וכן השכל נותן שיהיו בשלות השקט בעוד המלכים כמוהם מארצותם, ומאומנותם, ויתחילו להשתעבד כשגירשום ממצרים, וחזרו המלכים הראשונים, ועיין בחומשי "אם למקרא" מאי שהאריך בזה:

[יז] והמבאר לנתה"ש כתב, והנה עם שנמצא לרוב מלת עם בפתח אף בלא סמיכות, פה נראה "יותר לפרש שהוא סמוך, ויש לפרש בני ישראל, על י"ב בני יעקב, וענינו עם של י"ב בנ"י שנולדו ונתרבו מהם ונעשו לעם:

[יח] עיין בג' (סוטה להא, מנחות נג ב, ערכין טו ב) כי חזק הוא ממנו, אל תקרי ממני אלא ממנו", וכתבו התוס' בערכין שם, אל תקרי ממנו רפה, אלא ממנו דגש, ואינו כן, שכל ממנו שבתורה דגושין, ואינו מחליף כלל זה בזה, עכ"ל, ועיין (ברא' ג כב) בפי' הח' ז"ל ובביאורי שם:

[יט] וכן יאמר (צחות) "והנה איש ממנו (ברא' כג ו) צריך לתוס' נו"ן, אחר שהוא עיקר מנת "מן" כן כן הוא מִן מֶנְנו, ובעבור שהיה כבד על הלשון בלעו הנו"ן בני"ן על כן הוא דגוש":

[כ] וכן יאמר (צחות ממִנֶו הוא מן מֶנְהו כי הדגשות שתחת הה"א תחסר (ר"ל דגש הנו"ן מִמֶנו תמורת הה"א של מֶנְהו) והעד שאמרו "שמץ מנהו" (איוב ד יב) (פי' שהנו"ן רפה, כי הה"א כתובה):

[כא] והנה מלת "הבה" ריע של "לכה", ולא נמצא מלת לכה לנקבה יחידה רק בברא' יט לב, אשר בתחלת ההשקפה ראוי להיות "לכי" ונמצאת מלת לכה ליחיד הרבה פעמים:

[כב] והרמבמ"ן פי' נתחכמה נבקש דרך לערמה שלא ירבה:

[כג] ורש"י ז"ל פי' לו לעם, משום דקשיא ליה נתחכמה להם הוי ליה למכתב, לכן פי' לעם, ומדרך לה"ק לכנות אומה שלימה בלשון יחיד, כמו "הנה עם יצא ממצרים" (במד' כב ה) א"כ מלת לו קאי על מלת לעם שהוא שם יחיד, וכולל כל ישראל יחד:

[כד] והרד"ק פי', כי תקראנה הוא עתיד לנסתרת עם כנוי נסתרת, והכוונה כי תקרא לה מלחמה פי' לעיר, וראוי להיות דגש בנו"ן כמשפטו בכנוים רק שהוקל:

[כה] לדעת המפרשים המכיון בזה ועלה, ויתרחק מן הארץ ונאבד עבדים רבים מארצינו, ולדבריהם חסר עיקר כוונת דיבורו אל יועציו, הודעת המסובב מהסתלקותם וריחוקם, דהיינו העדר וחסרון העבדים הרבים, ועוד שלא מצאנו שהיו עד הנה משועבדים תחת עול העבודה והמס, ולפי דעתי מלת ועלה ענין עליית המעלה והיתרון, כמו הגר אשר בקרבך יעלה עליך (דבר' כח מג) ומ"ם של מן הארץ הוא מ"ם היתרון וטעמו מצד התרבותם יתעלו ויתרוממו יותר מאנשי ארצנו, המה יעלו עלינו מעלה מעלה וימשלו בנו ואנחנו נרד מטה מטה ונהי' משועבדים תחתיהם (הכוה"ק):

[כו] ונ"ל כי מס (אעפ"י שלפי הנראה הוא משרש מסס) הוא באמת משרש "נשא" וקרוב למליצת וישא משאות (ברא' מג לד) ומם קרוב לתרומה, והאנשים הנבחרים לעבודת המלך הם עצמם נקראים מס, להיותם מורמים מתוך הקהל, וכן "ויעל המלך שלמה מס על כל ישראל, ויהי המס שלשים אלף איש וישלחם לבנונה" (מ"א ה כח) (שדל) וא"ת שרי מסים, שלטונין מבאישין, נראה שפי' מסים לשון מאוס ובזוי, כי שרש "מסס" "ימאום, מתחלפים זה בזה, ימאסו כמו מים (תה' נח ח) כמו ימססו (הכוה"ק):

[כז] למען ענותו, למען ענות אותו בעוצם המשא שהיו מעמיסים עליהם, ואחשוב שזה המס היה בתחלה דבר קצוב שהיו נותנים לו שנה בשנה, או חדש בחדש, או יום ביום, ואשר לא היה יכול לפרוע המס היה המלך נפרע ממנו בשעבוד לו בבנין, ולזה תמצא שקצת ישראל לא היו עושין זאת העבודה (רלב"ג):

[כח] הנה באמת ירבה, יפרוץ, היודי"ן המה סימן לעתיד, ובאמת כוונת המאמר על זמן עבר, אך כן המשפט בלה"ק לשמש בעתיד במקום בינוני, ובפרט במקום שכוונת המספר לספר על איזה מעשה שהתמיד זמן רב, ורש"י ז"ל יתרץ באופן זה, בכל מה שהיו נותנים לב לענות, כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ:

[כט] ובדרז"ל נמצא הרבה בכמו זה, דהבא פריכא (ב"מ ע, א, כתובות סז, א) ואינה נפרכת (ברכות כה, א) בין בנפרכת, בין בשאינה נפרכת (ירוש' עירובין פ"י הי"ב) וכן בתרגום "אמללה" (ישעי' כד ז) תרגם "איתפריכו גופניא" "ימולל" (תה' צ, ו) ת', עסבא דמתפרכא, ובג' (סוטה יא ב, שמ"ר פ"א יא) ר' שמואל בר נחמן אומר בפרך בפריכה (פי' בשברון גוף ומתנים) ושם, ר' שמואל ב"ר נחמן א"ר יונתן בפרך שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים, וכתב הכוה"ק, נראה שפי' בפרך מלשון ארמי שענינו הפוך הסדר, דתרגום מדבר תהפוכות (משלי ב יב) גַבְרָא דְמַלֵל מְפַרְכְיָתָא, ועיין בהערות לפס"ז מהרב הח' רש"ב (שמות א יד הערה מב) מה שכתב ע"ז:

[ל] והרדי"א ישיג ע"ז, וכתב כי אין לומר שהיו שתים אלה שרות המילדות כלן, כי היה ראוי שיאמר הכתוב שרות המילדות, כמו שר המשקים ושר האופים עי"ש מה שפי', והג' מלבי"ם בהתוה"מ החזיק בפי' הרדי"א עם שלא הזכירו, ומה שפי' שם "או כראב"ע ששתים היו שרות על כולם וכן פי' הרי"א", ולפלא, הרי הרי"א יתנגד לפי' הזה, ופי' הג' מלבי"ם הוא פי' הרי"א:

[לא] והרס"ג בתפסיד שלו פי', בפרך לשון שמשמעותה בחנם וכמו שפי' חז"ל לא תרדה בו בפרך שלא יאמר לו החם לי כוס של חמים, והוא אינו צריך, עדור לי תחת גפן והוא אינו צריך (ספרא בהר פ"ו), כלומר שהוא אינו מתכוין אלא לפרך ולשבר את גופו:

[לב] ולהרמבמ"ן (נתה"ש) מבואר יותר וז"ל "השרש "עבד" בניינו הקל ישמש על העובד ועל הנעבד, רק יש הבדל ביניהם, כי הנעבד קשור עם בי"ת, בין שהבי"ת לפני השרש עבד, כמו לעלם בהם תעבדו (ויקרא כה מו) ובין לאחריו, כמו "לא תעבוד בו" (שם, שם לט) והעובד קשור עם מלת "את" בין לפניו כמו אתו תעבד (דבר' י כ) "ואת אחיך תעבוד" (ברא' כז מ) ובין לאחריו כמו עבדו את כדרלעומר (שם יד ד) א"כ תאמר על העבד עובד אותו, ותאמר על האדון עובד בו, ולפי שמלת "את" תחסר לפעמים, לכן גם בשרש עבד, אף אם תחסר מלת "את" יורה על העובד רק שלא יהא קשור עם בי"ת כמו "ועבדתם אלהים אחרים" (דבר' יא טז)":

[לג] למילדות העבריות, ר"ל שמילדות את העבריות, לא שהם עבריות (רא"ש):

[לד] ובג' (סוטה יא ב, שמ"ר פ"א יג) רב ושמואל, חד אמר אשה ובתה, וח"א כלה וחמותה, מאן דאמר אשה ובתה, יוכבד ומרים, ומאן דאמר כלה וחמותה, יוכבד ואלישבע בת עמינדב אשתו של אהרן, ולפ"ז היו המילדות האלה מזרע ישראל, וכן ת"א וכן פי' הרשב"ם והרמבמ"ן, ועיין מדרש תדשא הוצ' יעלינק ביהמ"ד ח"ג (ילקוט יהושע ב ר' ט') שחשיב בין הנשים הגיורות שפרה ופועה, ועפ"י המדרש, צ"ל תיבת "העבריות" לא קאי על המילדות רק על הנשים ופי' המילדות של העבריות, ועיין בפענח רזא שהביא בשם רי"ה ג"כ, שמצריות היו ונתגיירו:

[לה] לד"ק המשבר הוא מקום הקשר שנקשר הרחם אחרי נפול הזרע, ובעת צאת העובר שובר הקשר ההוא, וע"כ נאמר כי באו בנים עד משבר (מ"ב יט ג) האני אשביר ולא אוליד (ישעי' ס' ט) שהלידה אחר השבירה:

[לו] וע"ז כתב הרדי"א "אין הדבר כן, כי הנה מצאנו בזכר וחי, כמו "וארפכשד חי" וכמו "כי לא יראני האדם וחי" (למטה לג כ) ולמה לא יהיה כן בנקבה וחיה.

[לז] וכן כתב בס' צחות שער האותיות "יש מחלוקת בין הקדמונים (עיין סנהד' כב א, ירוש' מגילה פ"א ה"ט, תוספתא דסנהד' פ"ד) אם זה המכתב שהוא בידינו אם הוא כתב עברי, כי מלת אשורית יש מי שהוציאה מגזרת אשור, וי"א שהוא מאושר באותיותיו ועל זה אסמוך", ועוד שם, "ועוד אומר כי נכון בעיני שזה המכתב שהוא בידינו היום היא כתב עברי" (פי' ונקרא אשורית שמאושר באותיות) וכן דעתו בס' שפה ברורה (כג א) ועיין עקרים מאמר ג' פט"ז מאור עינים פ' נו ופ' נז, ובהקדמה אור לנתיבה לנתה"ש מה שהאריכו בזה:

[לח] וכן הוא בג' (סוטה יא ב שמ"ר פ"א) לא דיין למילדות שלא המיתו אותן, אלא שהיו מספקות לאימותן של ילדים, פס"ז) מים ומזון:

[לט] וע"ז כתב המבאר לנתה"ש "אך מלת מדוע לא תסבול פירושו, כי תורה על שאלת טעם וסבה, גם מתשובתן שהתחילו במלת "כי" אשר תורה על נתינת סבה על עברם דבר המלך לא נראה כן", עיי"ש מה שפי':

[מ] עיין יהל אור, וכן הוא דעת ר' יהודה המדקדק, ודעת הרד"ק שהוא שם תאר מענין חיים ודגש היו"ד נפל ונשלם בקמץ שבחי"ת כמו מלת וחיה, וכן פי' הרמבמ"ן, וכתב הר"ש ן' מלך לדעת אחרים נרפה שלא להתערב עם חיות השדה:

[מא] ורש"י ז"ל פי' בתי כהונה ולויה ומלכות, וכן פי' הרלב"ג שיצאו מהם מלכים ומנהיגים כטעם "כי בית יעשה לך ד'", וכן פי' הרד"ק שם, בית מלכות, וכן תיוב"ע "אַרֵי בֵית מַלכא יְקַיים לך ד' " והרשב"ם פי' בתים לשמרן פן ילכו לעבריות היולדות, ועיין בנתה"ש מה שהעיר ע"ז, ובמדרשי התורה להקדוש אשתרוק ז"ל, ויעש להם בתים, ויעש להם פרעה גזירות בתים שהושיב ישראל בין בתי מצרים כדי שידעו עת לידתן, או בתים ממש שעשה בתים שלא ילדו אלא בהם, וכן פי' החזקוני והטור על התורה, וי"מ ויעש להם בתים, מחובר עם יצו פרעה, שבינות בתי ישראל שם בתי המצריים כדי לדעת מתי תלדנה, וכן הוא בפס"ז ובשכל טוב "עמד ותיקן בתים למצריים להיות שכנים לישראל, כדי שיהיו מרגישים שהתינוק בוכה" ודיוקם ממלת להם שבא לכנוי הזכרים, ואלו היה מוסב למילדות היה ראוי לומר להן בכנוי הנקבות, ודבריהם נובעים משמו"ר פ"א כ, ופכ"ב א', חזית פ"ב פ' אחזו לנו שועלים, מדרש משלי א פי"ט, מדרש משלי ב פ"כ, ועיין הערה יט שם:

[מב] והטור הביא בשם י"מ, ויעש להם בתים שהסתירם ונתנן בבית הסוהר, כמו "והוצאתני מן הבית הזה" (ברא' מ יד):