[א] וכן דעת הרשב"ם שפי' "פעולת עלילות", וכן דעת אונקלס שתרגם "נִיסִין דִי עָבָדִית" וכן הוא דעת הרד"ק וכן פי' ר"ש ן' מלך, ורש"י ז"ל דחה זה עפ"י נקודו ובנינו ופי' שחקתי, וכן פי' הרמב"ן ז"ל, ועיין הרכסים לבקעה שיפרש כי אינו צחוק סתם, כי אם צחוק דרך התול, כתינוק המיסר הזבוב בצחוק עד מות, וכן יבאר שד"ל שהוא היזק מחובר לבזיון, אך התעולל מצאנוהו בלא בי"ת אחריו וענינו פעולה, להתעולל עלילות ברשע (תה' קמא ד):

[ב] ועיין ברמב"ן מה שטען ע"ז:

[ג] כמו ועינו כעין הבדולח (במד' יא ז) ור"ל שיכסה צבע הארץ בדרך שלא יוכל הרואה לראות את הארץ (רלב"ג) עין הארץ הוא השמש כי הוא מאיר הארץ בהשליכו ניצוציו כעין בדבר הנראה, ולזה אמר ולא יוכל לראות את הארץ, שאין הרואה חסר בכתוב אבל הוא חוזר לשמש שהוא עין הארץ שזכר (רדי"א):

[ד] ועיין ברמב"ן וברדי"א מה שכתבו בזה, והוא מדרז"ל (שמו"ר פ' יג ד) שראה אותם שהיו פונים זה בזה ומאמינים לדבריו ויצא משם כדי שיטלו עצה לעשות תשובה:

[ה] כלומר זה האיש משה דכתיב ביה כי זה משה האיש (למטה נב כג) כלומר כל מה שאנו מהגריס בו הרי אנו ניקשים (פס"ז ומדרש שכל טוב):

[ו] עיין ברמב"ן שהביא נוסחאות שונות בת"א, ועיין נל"ג מה שכתב ע"ז, ועיין באוהב גר שהביא עוד נוסחאות בת"א:

[ז] ואו"ת "וייתי גובא" ג"כ כדעת הח' ז"ל בשביל הארובה שיבא, ובתיוב"ע "בדיל גובא":

[ח] ובס' חיי משה, כתוב על רוח קדים "רוח נגב", וכתב המעחיק בהערה שם, כי כוונתו שם על שיתוף הרוחות רוח מזרחית ודרומית אשר בהתאחדם יחד הסבו דבר זה כמו שנמצא "יסע קדים בשמים וינהג בעוזו תימן" (תיה' עח כו) ועיין בפי' הח' ז"ל שם שיפרש תימן מגזרת ימין, והוא הריח מזרחי דרומי, וכן כחב שד"ל אם היתה רוח מזרחית בא הארבה מארץ ערב, אמנם הארבה מצוי יותר בארץ כוש, ולפי זה היה צריך שיהיה הרוח רוח תימן, וכן דעת תרגום אלכסנדרי כי רוח קדים זה היה רוח תימן, ואולי היתה רוח מזרחית דרומית:

[ט] ור"ח פי', ואחריו לא יהיה כן, ע"י נביא, וכמוהו מה שכתוב בחזקי' (מ"ב יח ה) בד' אלהי ישראל בטח ואחריו לא היה כמוהו, באור זה בבטחון לא היה כמוהו, אבל ביראת חטא ובשאר מדות היה כמוהו:

[י] והח' ר"ש פינסקער (נספחים ללק"ד צד קפה) יאמר שזה ר' יפת שהזכיר הח' ז"ל פה ולמעלה ח יג איננו ר' יפת הקדמין (עיין ערכו בראש ס' בראשית) כ"א ר' יפת הרופא בן סעיד הנזכר בזכרונות המתים בסדור של הקראים (ח"א דף שג א) זמנו ד"א תתקה:

[יא] ורב"ח כתב, שמכת החשך התחילה באור הבקר אחר שעברה הלילה, ונתבאר לכל שהוא יום ואז בא החשך, ומזה ת"א "בתר דיעדי קבל ליליא" כדי שיתפרסם האות:

[יב] עיין בנל"ג. שיפרש שכן הוא דעת אונקלוס:

[יג] עיין בפי' הח' ז"ל (איוב ל, ג) עה"פ "אמש שואה ומשואה" שיפרש "ובלילה הם במקום שואה", ולא יפרש על הלילה שעבר, והמתרגם תרגם שם "חשוכה היך רומשא" וענינו לילה, שהמלה רמש בארמית כולל שתי ההוראות האלה לילה ולילה שעבר, וכן המלה "אמש" כולל לדעת הח' ז"ל שם לילה ולילה שעבר:

[יד] ואעפ"י שהוא בא בשי"ן אחד, הרי כתוב "אולי ימושני אבי" (בראשית כז יב) בשי"ן אחד, והוא לשון מימוש, כי הנו"ן והיו"ד טפל לתיבה כלומר ימיש אותי (פס"ז):

[טו] וכן פי' רש"י ז"ל והוא מדרז"ל עיין מקו"ב רש"י:

[טז] והנה לזאת הסבה לא ראו איש את אחיו ולא קמו ממקומו, אבל היו מוכרחים שיסתמו נקבי האף והפה בדרך שלא יכנס זה האויר העב הקטורי שחדשו אז הש"י על דרך פלא תוך גופם וימיתם, והנה הצער בהגיע להם בזאת המכה היה נפלא מאוד (רלב"ג):

[יז] וכן אז"ל (שמו"ר פ' יד ד) "כן דברת, יפה כוונת שלא אוסיף עוד ראות פניך שכן אמר לי הקב"ה כמו שאתה אומר":