[א] ודעת רז"ל (שמו"ר פ' יח א) שבעמדו לפני פרעה נאמר לו זה, וכן פי' רש"י ורשב"ם והרמב"ן והרדי"א והרמבמ"ן:

[ב] ודעת רז"ל (ברכות ט א) אמרי דבי ר' ינאי אין נא אלא לשון בקשה אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לישראל בבקשה מהם, וכן פי' רש"י ז"ל, אין נא אלא לשון בקשה:

[ג] עיין בטור על התורה מה שכתב בזה:

[ד] עיין יהל אור והרמב"ן וכן הטור על התורה כתבו שאין לפרש ויתן ד' את חן העם על ההשאלה עיי"ש:

[ה] ולא אמר בעיני פרעה ובעיני עבדיו, כי השם אימץ את לבו כנגד משה, ודבר לו שלא כהוגן עתה פעמים כדי שיצטרך לבוא ולבקש מלפניו על נפשו שימחול לו, והכל כדי להרבות גדולה למשה (רמב"ן) וכן פי' הרדי"א בעיני עבדי פרעה ובעיני מצרים, אך לא בעיני פרעה שבקש להמיתו:

[ו] לדעת רש"י ז"ל כחצות הוא לשון מקור, ופי' כשיגיע אותו הזמן שיחצה הלילה אני יוצא, ובשעת מעשה כאשר הגיע הזמן ההוא ראוי לומר ויהי בחצי הלילה בבי"ת, וכן הוא דעת הרשב"ם, וכ' פי' החזקוני, ובד"ל כתב, כי הושמטה הבי"ת אחר הכ"ף והיה משפטו כְּבַחצוֹת הלילה, כלומר קרוב לחצי הלילה,

[ז] כנ"י כמוהו חוזר אל הלילה שבפ' הקודם, ומלת נהיתה מיסב אל הצעקה, והענין שלא נהיתה ולא תוסיף צעקה כמו בלילה ההיא, וכן תיוב"ע, וכי הוא בפס"ז וכן פ' רע"ס:

[ח] ואו"ת, ויבעון מני למימר" ולא תרגם "ויבגדון" וכתב הנל"ג כי בזה מתורץ מה שהקשה המהרש"א בח"א (זבחים קב) ד"ה ואלו לדידיה לא קאמר" הלא לא מצינו שהשתחיה אח"כ פרעה למשה ולאהרן, ולדברי המתרגם א"ש, שאמר עבדיך יבואו ויתחננו:

[ט] וכן הוא בפס"ז ובשכל טוב וכן פי' המפרשים, ושד"ל כתב, אין צורך, אלא אחר שהודיע לפרעה מכת בכורות אמר ד' למשה כי גם ההתראה הזאת לא הועיל, כי רק בבוא המכה ישמע: