[א] פי החירות, הוא המחוז אשר משם ישפך ים סוף אל תוך לשון ים אריך ורחב הנקרא חירות ומקום השפיכה הוא מקום צר, ולכן נקרא פי החירות (רדי"א):

[ב] וכן פי' הרדי"א:

[ג] ונקרא החירק שבר, בעבור היותו נשבר ויוצא מן השינים, וכן נקרא בלשון ערבי (מאזנים) והח' הכוזרי (כוזרי מאמר שני סי' פ) קרא לחירק שבר גדול, ולצירי שבר קטן, ור' אליהו בחור (מסורת המסורת) כתב, כי החירק של תנועה קטנה ר"ל שהיא בלי יו"ד, הוא שקראו לו שבר, ואותו שהוא עם היו"ד קראו חירק סתם, והמדקדק רי יהודה חיוג לא חלק בזה:

[ד] והרד"ק הביאו בשרש "בכה" עי"ש:

[ה] כל לשון הגדה שבמקרא הוא על פירוש הדבר וכן כאן כשבאה השמיעה למצרים ששבו וחנו לפני פי החירות, היה פרעה משתאה למה שבו, ויועציו פירשו לו כי ברח העם (יש"ר)

[ו] הרדי"א פי' שהיה כל אחד מהם שר על שלשים איש, ושד"ל הביא מתרגום יוני המיוחס לע' זקנים שנקראו כן הנלחמים במרכבה, להיות בכל מרכבה ג' אנשים, אחד מנהיג ושנים נלחמים, ובמכילתא (בשלח פ"א) רשב"ג אומר זה השלישי שעל המרכבה, לשעבר לא היו אלא ב' שהיו מריצים המרכבה, ופרעה הוסיף עליהם אחד בשביל למהר לרדוף אחר ישראל", וכן מתרגום יוב"ע נראה שפתר דברי רשב"ג על הבהמה השלישית שיוסיף פרעה לכל מרכבה ומרכבה, וכן הוא (ירושלמי כלאים פ"ח ה"ב מדרש שר"ש פ"א, הוצ' הח' ד"ר גרינהוט) בראשונה לא היו אלא שתים דכחיב וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו (ברא' מא מג) עמד פרעה ועשה שלש, דכתיב "ושלישים על כולו":

[ז] ואו"ת "בריש גלי", כי גילוי הראש היה אצלם מורה העדר היראה, וכסוי הראש היה סימן כניעה:

[ח] יתכן לומר הצעדה הוא רמז לתנועת הכוכבים, והקול הוא רמז למשטרם שהוא המשפט היוצא ממערכתם על יושבי הארץ (או"י):

[ט] והפעול מחנהו, וכן דעת המכילתא וכן הוא דעת הרס"ג, ואו"ת "ופרעה קְרֵיב" וכוונתו שהוא פועל עומד, וההפעיל בזה להוראת הקל, וכן פי' שד"ל, הקריב פעל עומד, נעשה קרוב, ועיין מקורי רש"י:

[י] והכותים הוסיפו אתר פסוק (ו ט) "ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה" הוספה זאת "ויאמרו אל משה חדל נא ממנו ונעבדה את מצרים, כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר", והוא מן בשלח יד יב וכן הוא בתרגום השמרני "ואמרו למשה קץ כי מננאן ונשמש ית מצראי הלא טב לנן תשמיש ית מצראי ממותנן במדברא", וכתב שד"ל ע"ז איך יתכן שבתוך צער העבודה הקשה תעלה על לבם סכנת המדבר, והנכון כמו שאז"ל (מכילתא בשלח פ"ב) וכי מה אמרו ישראל למשה במצרים, הרי הוא אומר ויפגעו את משה ואת אהרן ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט (למעלה ה כא) כי התרעמו על שהכביד פרעה את עולם:

[יא] וע"ז כתב הטור "ואלו ראה הדרש שדרשו רז"ל בפ' "ושלשים על כלו" שכנגד אחד מישראל היו ג' מצרים, ואיכא למ"ד שי"ן (כן היא פס"ז, מדרש שכל טוב, כנגד כל אחד מישראל הוציא פרעה שלש מאות גבורים) לא היה מפליג עליו, ולא היה תימה, ומי הגיד לו שלא בא עמלק בעם כבד מאוד", ובאמת כי זה מביא להאמין שלא חטאו במדבר, רק זו הסבה הביאה להתעולל להם להמיתם במדבר, ויהיה עוות הדין בחקו ית' שהענישם על לא חמס בכפם:

[יב] ובמכילתא בשלח פ"ב, ירושלמי תענית פ"ב ה"ה) ד' כתין נעשו עוד על הים, וכן הוא בתיוב"ע וירושלמי, ילקוט רמז רלג:

[יג] וכן אמרו ז"ל (מכילתא בשלח פ"ג) שהיה משה צועק ומתפלל, וכתב הרמב"ן כי הוא הנכון, ולא ספר הכתוב צעקת משה, כי הוא בכלל ישראל, ואו"ת "קבלית צלותך" פי' שכבר נתקבלה תפלתך, ויהיה לדעתו שעור הכתוב, כמו מה שאתה צועק בא אלי:

[יד] והרמב"ן כתב, ואעפ"י שאמר השם ואכבדה בפרעה הוא לא היה יודע איך יתנהג, כי הוא על שפת הים, והשונא רודף ומשיג, והיה מתפלל שיורנו ד' דרך יבחר:

[טו] אם הראב"ע יחשוב צעקת ישראל שצעקו על דרך תפילה, הנה כבר פסקו תפלתם והחלו להתרעם על משה, ואם יחשוב שהוא צעקת אנקה ויללה, הנה משה השתיקם והשקיטם, כי הכתוב הזכיר שמשה אמר ואתם תחרישון, ולא הזכיר שצעקו עוד, ולא התרעמו, ועוד מה טעם לומר מה תצעק כנגד הקהל, ואחריו דבר אל בנ"י, והיה ראוי לומר שמעתי את תפלתם דבר אליהם ויסעו, והגאו' הביא ראיות כי משה התפלל וישראל התפללו, ואמר שחכמת השם ית' היתה להפסיק תפלת משה, כי אלו עזבו לכלות כל התפלה היו ישראל חושבים שבעבור תפלת משה לבד נושעו לא גם בעבור תפלתם, ועוד שלא ישענו על תפלתו ויסיר לבבם מהאל, והגאון עירב פירושו עם רז"ל (מפרש קדמון):

[טז] לדעת רז"ל (שמו"ר פכ"א ט) הרם את מטך, השלך את מטך ר"ל שיסלק את המטה, וכן פי' הרדי"א הרם את מטך, השלך את מטך מידך ולא תעשה עמו דבר, ונטה את ידך על הים ובקעהו כי אין זה מהנסים שראוי לעשותם באמצעות המטה:

[יז] עיין בס' (העצמים), ושם כתב הח' ז"ל כי הגיד לו הגמון אחד מגדולי ההגמונים, והוא פילוסף יודע באמתות הענינים, שבלשון הלאטיני והיוני יתארוהו בהוא, ואחרי שמעו זה מזה הפילוסוף יאמר "עיינתי והבנתי תקונם ע"ה, אומרים בהושענות "אני והוא הושענא" וחקרתי על זה הענין, ומצאתי שהם אומרים שוהוא הוא שם המפורש", וכן כתוב בס' "החיים" המיוחס להח' ז"ל כ"י בריטיש מוזעאם, וכן כתב הרמב"ם בפי' המשניות (סוכה פ"ד מ"ה) "אני משמות הש"י, וכמו כן "והוא" כך אמרו המפרשים לגמרא", ועיין תוי"ט שם ד"ה "אני והו" ועיין תוס' סוכה מה א ד"ה "אני והו":

[יח] עיין הערה הקודמת, וכתב הרב מ' א"א ווערנער בהסכמתו לס' העצמים, כי ההגמון הזה ראה את ס' רזיאל, ואולי מההגמון הזה נודע גם להראב"ע הס' רזיאל אשר להרמב"ם ז"ל לא נודע הס' הזה עיין ערכו בראש ס' בראשית:

[יט] וע"ז כתב המעמר, "ואנכי בל אמצא שום זרות בזה, הלא נאמר עשה מלאכיו רוחות (תה' קד ד) ומדוע לא נאמר ג"כ על עמוד הענן אשר נתהוה בדרך פלא מלאך ד'":

[כ] כן פי' ר"י ן' גנאח בשרשיו, ועיין בלקק"ד צד ק"נ שכתב, שהוא פירושו של ר' יהודה בן קריש, ואחריו פי' כך גם ר"י ן' גנאח, ורש"י והפרחון, ור' מרדכי כומטינו, וכן הרס"ג ובעל מדרש שכל טוב:

[כא] וכן הוא בפס"ז (יד יז) שישראל לא עברו הים משפה לשפה אלא כדי להטביע את המצריים, נכנסו מצד זה, ובו הצד בעצמו יצאו כמין קשת, ובעל מדרש שכל טוב הביא זאת בשם רבותינו, וז"ל "אמרו רבותינו לא עברו ישראל את הים משפה לשפה וכו'" כמו שהוא בפס"ז וכן הוא (תוס' ערכין טו א ד"ה כשם) מה שפי' ר' בשם אביו ר' שמואל שישראל לא עברו את הים לרחבו מצד זה לצד זה, כי יצאו לאחר שהלכו כחצי גורן עגולה, עיי"ש בציור וכן הג' רש"ש (הגהות וחי' הרש"ש) מביא עוד ראיה מדכתיב (במד לג ח) ויעברו בתוך הים וגו' וילכו וגו' במדבר איתם, זקודם כתיב (פסוק ו) ויסעו מסוכות ויחנו באיתם וגו', ופשוט דנקרא המדבר כן ע"ש העיר איתם אשר בקצהו, הרי מוכח שהיה הכל מצד אחד, והג' ר"י עמדין (הגהות וחי' להש"ס שם) התנגד לזה, וכתב שכל מ"ש התוס' כאן אינו נכון גם ציור הארצות והים הוא מתנגד למציאות עיי"ש, ועיין בנתה"ש שהעיר ג"כ על זה:

[כב] ועיין ברמב"ן וברע"ם מה שכתבו בזה:

[כג] ובמכילתא בשלח פ"ה, ויהי באשמורת הבקר, זה היה עם הנץ החמה, ובילקוט בשלח רמז רל"ה, עם שהאיר המזרח ובא"צ גרס, עמוד השחר, ולפי שלשה הגי' יש ג' שיעורים מעמוד השחר עד שיאיר המזרח ד' מילין ומשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין:

[כד] ול"ב כי עיקר הוראת השרש הזה על דבר קיים ובלתי משתנה, והושאל אח"כ על דבר חזק וקשה שהוא ג"כ קיים ובלתי משתנה, והנה לאיתנו הטעם למה שהיה בטבעו תמיד (שד"ל):

[כה] (ובמדרש שכל טוב בשלח) לפנות בקר, בסוף ד' שעות שהבקר פונה והולך לו, ודומה לדבר כי פנה היום, כי ינטו צללי ערב (ירמי' ו ד) וכן יפרש החזקוני כשפנה הבקר ונעשה קרוב לחצי יום, וזה הוא דעת הגאון רבינו סעדיה, ועיין החוקר שנה שניה צד 18, שיפרש שדעת הג' עפ"י תרגומו הערבי שיבאר הפעל "פנות" ע"פ השם "פנים" ר"ל לעת אשר נראו פני הבקר:

[כו] וע"ז כתב רוו"ה, א"כ היה הטעם הזקף ראוי להיות במלת "מת", ולא "במצרים", וכן כתב הרמבמ"ן וז"ל "ועם שפי' הזה מקובל על הדעת, הנה הנחת הטעמים תנגדהו, לפי שתיבת מצרים בזקף קטן המפסיק יותר מן הטפחא שבתיבת "מת", ולפירושם היה צריך להעמיד במפסיק יותר תיבת "מת" על "מצרים", ודעתו כדעת רז"ל שפלטן הים על שפתו, ועיין אשתדלות עם שד"ל פ' כ"ז: