[א] וכן הוא (מכילתא מסכתא דבחדש יתרו פ"א) ביום הזה באו במדבר סיני ר"ח היה, ובג' (שבת פו ב) מאמר רבא דכו"ע דבר"ח באו למדבר סיני עיי"ש:

[ב] ולדעת הס"ע פ' ה "בשלישי בששה לחודש נתנו להם עשרת הדברות ויום השבת היה" ועיין (למעלה טז א) ובבאורי שם:

[ג] עיין בפי' הקצר (למעלה יז ט) שכתב שהר סיני היה קרוב מרפידים:

[ד] והרמבמ"ן יפרש שהוא פרט שאחר הכלל, אמר בתחלה דרך כלל שבאו ביום הראשון לחדש אל מדבר סיני, ועתה פי' האיך היה זה כדרך ספורי הכתוב:

[ה] וכן פי' הרמבמ"ן, ושד"ל השיג עליהם וכתב, כי אמנם הדבור אל העם בל"י אין המכוון בו לדבר על קצת מהם, אבל בהפך הכוונה לדבר על כלל העם בבחינת היותם כלם כגוף אחד עיי"ש, ורבינו סעדיה גאון אמר "כן שמעתי ויחנו במדבר הגרים, ויחן שם ישראל, הם ישראל האזרחים" וקרוב לזה פי' הרמב"ן:

[ו] וכן הוא (מכילתא דבחודש יתרו פ"א) נגד ההר לצד מזרחו של הר, כ"מ שאתה מוצא נגד פנים למזרח, ועיין בחזקוני שיפרש דעת רש"י ז"ל בזה:

[ז] ועיין ברא"ם שטען על הח' ז"ל בזה ויצדיק את רש"י ז"ל:

[ח] וע"ז כתב הרמב"ן ולא נראה לי, כי הקריאה היא כה תאמר לבית יעקב, ודעתו כי אחר שעלה קרא לו לאמר, ועיין התוה"מ שהבדיל בפעל קרא בין אם נקשר במלת אל, ובין אם נקשר בלמ"ד, שקרא שאחריו למ"ד הוא קריאה לבוא, אבל קרא שאחריו אל עומד הקרוא לפני הקורא, והקורא מזמינהו אל הדבור, וא"כ אחר שעלה אל ההר קרא אליו להזמין אותו אל הדבור, ואין מקום לקושיות הח' ז"ל:

[ט] ודעת האומרים כי לבית יעקב אלו הנשים, וצוה לדבר אל הנשים תחלה מבואר הטעם (שמו"ר פ' כח) שאמר הקב"ה כשבראתי את העולם צויתי לאדם תחלה ואח"כ לחוה ועברה וקלקלה את העולם, עכשיו אם אינו קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה, וכן (פדר"א פ' מ"א) אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לבנות ישראל אם רוצות לקבל את התורה שדרכם של אנשים הולכים אחר דעתן של נשים, שנאמר כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים, ותגיד לבני ישראל אלו האנשים, (ובמכילתא מסכתא דבחדש יתרו פ"ב) כה תאמר לבית יעקב בלשון רכה אמור ראשי דברים לנשים, ותגיד לבנ"י ותדקדק עמהם ואמור להם, וכן פי' רש"י ז"ל בשנוי מג' (שבת פז א), ויגד משה דברים שקשין לאדם כגידין עיין מקי"ב רש"י אות יא:

[י] ועיין ברשב"ם מה שפי' בזה:

[יא] ור"ש ן' מלך פי' "ענין יחוד הכסף והזהב והאבנים טובות באוצר":

[יב] וכן פי' הריק"ם (הגלוי צד 127) והייתם לי סגולה מכל העמים, תהיו לי כמו אוצר ומטמון שחביב על בעליו כי לי כל הארץ אעפ"י שלי כל הארץ העולם, אתם תהיו קרובים אלי וחשוקים:

[יג] וכתב רא"ב בנימוקיו לשרש כהן "וזה דוקא עובד לאלהות בין קדש ובין חול ולא על שאר עבודות", וכן כתב בעל הרכסים לבקעה, כהן פי' מקריב לאלהות, זה עיקר משמעות כהונה, ועיין ברא' יד יח ובבאורי שם:

[יד] עיין הכוה"ק שיפרש, כי היה למשה שני צווים אמירה והגדה, כה תאמר ותגיד, ולא קיים זה ביום אחד רק בזא"ז, ע"כ אמר מקודם וישב משה, וחזר ואמר ויגד משה עיי"ש:

[טו] וכן הוא דעת המכילתא שם, בעבור ישמע העם בדברי עמך, מלמד שאמר הקב"ה למשה הריני קורא לך מראש ההר ואתה עולה, שנאמר ויקרא ה' למשה ויעל משה (פ' כ) וגם בך יאמינו לעולם, גם בך גם בנביאים העתידים לעמוד אחריך, וכן הסכים הרמב"ן באחרונה, וכתב, כי מטין דבריהם לדברי ר' אברהם:

[טז] והרמב"ן השיג ע"ז וכתב "ור"א אמר שירחצו במים ומה טעם היום ומחר, ואין צריך לרחוץ אלא פעם אחת, והנכון כי יהיו קדושים שלא יגשו אל אשה ואל כל טומאה עיי"ש, ואו"ת "ותזמנינון" וכן פי' רש"י והרשב"ם כמו התקדשו למחר (במד' יא יח):

[יז] עיין (פדר"א פ' מב) ששם מבואר שישנו אז עד שתי שעות ביום, ועיין באור הגרד"ל מה שהאריך בזה, ועיין מג"א ר"ס תצ"ד שכתב שמזה שרש המנהג שבזהר להיות נעורין בליל שבועות לתקן זה שישנו אז בשעת מ"ת כל הלילה, וזה לא כפי' הח' ז"ל:

[יח] עיין למטה כא, קרני אור הערה כה:

[יט] וכן פי' הרשב"ם, וכן הוא בפס"ז, ודעת רש"י ז"ל לא תגע בו יד בהר סיני, וכן פי' הרלב"ג, והנה מי שלא ישמר מזה יהיה נסקל על יד בית דין, או יהיה מושלך ממקום גבוה, וכן דעת רז"ל (סנהד' מה א):

[כ] מן התימה על הראב"ע שלא הביא ראיה לדבריו שבמלת ירה עצמה נחלף הה"א באלף לירוא בחצים (דה"ב כז טו) וכן ויראו המורים (ש"ב יא, כד) (המעמר):

[*כ] ובדרז"ל (ב"ק נד ב) אם לרבות את העופות, פי' מה שאמר הכתוב אם בהמה לרבות את העופות שגם עופות בכלל האיסור:

[כא] וכן כתב הרלב"ג וחדש שם ג"כ ע"ד המופת קול דומה לקול שופר, והיה חזק מאוד, וזה בתכלית הפלא, רוצה לומר שיתחדש קול השופר מזולת שופר:

[כב] וע"ז כתב הרדי"א, כי זה אין ראוי לקבלו מהגאון, כי השופר שנזכר בפרשה הוא אשר היה בדרך המופת לא מתקיעת משה עיי"ש:

[כג] וכן פי' רש"י ז"ל (תענית כא ב) ד"ה "אל מול ההר" לא נסתלקה שכינה עד לוחות האחרונות שניתנו ביום הכפורים, וגם כל ימות החורף שעסקו במלאכת המשכן שהתה שכינה בהר ומשם ניתנו כל המצות בקולי קולות ולפידים כיום קבלת עשרת הדברות עד אחד בניסן שהוקם המשכן, וכן פי' רש"י ז"ל (ביצה ה ב) ד"ה "מכדי" "והלא לא נסתלקה שכינה ממנו מיום מ"ת עד אחד בחדש שהוקם המשכן":

[כד] עיין הרכסים לבקעה מה שהעיר ע"ז:

[כה] (בשבת פז א) "אמרו ז"ל שלשה דברים עשה משה מדעתו, הוסיף יום אחד מדעתו, ופי' מן האשה, ושבר את הלוחות" ועיין רש"י ז"ל שהביא שני הדעות:

[כו] (ובמכילתא מסכתא דבחדש יתרו פ"ד) "ועלית אתה, אמור מעתה, אתה עושה מחיצה לעצמך והעם כל עיקר אל יהרסו לראות" ובפי' רש"י ז"ל "אתה מחיצה לעצמך, ואהרן מחיצה לעצמו, והכהנים מחיצה לעצמם, משה נגש יותר מאהרן ואהרן יותר מן הכהנים, והעם כל עקר אל יהרסו את מצבם לעלות אל ד' " ועיין במדות סופרים שם שכתב, ואף אם אין כן הגי' במכילתא צריכים לפרש דבריה כן:

[כז] ועיין (מורה ח"א פע"ו, עקרים מאמר ב פי"ז):

[כח] הקול הזה היה קול שכלי שנראה אליו במראה הנבואה, וע"כ לא יכול השופר למנוע אותו מלקבל השפע ואם היה קול ממש איך יתכן שישמעו העם קול משה בהמשך קול השופר שהיה הולך וחזק מאוד, ועוד שהיו קולות וברקים (אהל יוסף):

[כט] והרשב"ם והחזקוני פי', משה ידבר להקב"ה ולא היה קולו נשמע לשום אדם רק להקב"ה, אבל האלהים יעננו בקול בשביל קול השופר שהיה הולך וחזק מאוד, וצריך שיהי' קולו של הקב"ה נוצח את קול השופר להשמיע למשה:

[ל] ועיין מורה פרק י, ופרק כז, מהחלק הראשון:

[לא] ולדעת הרמב"ן, עלה משה למעלה קרוב לראש ההר, ולא עלה אל ראש ההר אל הערפל ששם אלהים רק לאחר מתן תורה:

[לב] עיין יהל אור, ויוב"ע תרגם ויפול מנהון רב דבהון, וגם המכילתא מסכתא דבחדש יתרו פ"ד הרגיש בזה, דהול"ל ונפלו ל"ר, ופי' "יחידי שיפול מהם הרי הוא עלי ככולם" וכן פי' רש"י ז"ל:

[לג] עיין יהל אור, וכן פי' רש"י ז"ל, ועיין רשב"ם, ובנתה"ש מה שהעיר על הרשב"ם ז"ל:

[לד] וזה יתנגד למה שפי' הח' ז"ל על פסוק זה בס' דברים שם, וע"ז כתב שד"ל בבאורו, שדברי הראב"ע האחרונים ( מה שפי' בדברים) נראין לי עיקר ולא הראשונים, עיי"ש, ודעת הרדי"א שבשעת מ"ת לא היה משה בהר, אלא עמד בשוה עם העם, עיי"ש פי' הפסוקים: