[א] וע"ז כתב הרדי"א, כי רחוק הוא שנאמר שהיו לאהרן בנים אחרים שלא נבחרו לכהונה כיון שבכל בית אהרן וזרעו בחר השם, ועיין ברמב"ן שנתן טעם אחר לקריאת שמות בני אהרן:

[ב] והטעם להזכירו כאן אחר המשכן וכליו עיין ברמב"ן, ומה שלא הזכירו בפ' תרומה עם שאר הכלים, עיין ברע"ס מה שכתב ע"ז:

[ג] וכן דעת שד"ל, שיהיה לכהנ' פועל יוצא (לעשות אותו כהן) איננו נראה כי לא מצאנו כִּהֵן אלא פועל עומד, מלבד שאם היה יוצא היל"ל לְכַהַנָם לי, ודעת רש"י לא כן הוא עיין מקו"ב רש"י:

[ד] למדנו מזה שהוא מחויב שיהיו אלו הבגדים באופן שיהיו לכבוד ולתפארת, ואם לא היו בזה האופן, כמו שבלו או נקרעו וכיוצא בהם פסולים (רלב"ג):

[ה] וע"ז כתב שד"ל אינו נכון, כי מצאנו וימלא אתו רוח אלהים, מלא אותם חכמת לב, ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דבר' לד ט) ומליצת מלא לבו רוח חכמה לא מצאנו, ויפרש כמו שפי' הח' ז"ל בפי' הקצר "מלאתיו כל אחד מהם":

[ו] והנה הזכיר כולם לבד מציץ ומכנסים, ואפשר מפני שאמר "ואתה תדבר אל כל חכמי לב" ואלו השנים אין חכמה בעשייתם (טור) ועיין ברב"ח וברמב"ן וברלב"ג מה שביארו בזה:

[ז] אפשר שאחר שנתן משה בחשן השמות הקדושים של האורים ותומים היו נודעים במסורת ממנו לגדולי חכמי ישראל שמסרם להם עם סתרי תורה, ולפיכך היה ביד דוד אפוד, והיה כדמות אפוד משה, ובו חשן כדמות חשן הקדש, אבל נראה שהיה בד, כאשר נאמר בשמואל נער חגור אפוד בד (ש"א ב יח) ואמר בנוב עיר הכהנים, שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד (ש"א כב יח) וילבישו אותו את הכהן שהוא מבני הנביאים, ושואלים בו ונענין לפעמים כאשר חשב בזה ר"א (רמב"ן):

[ח] והרבה תמהתי שלא מצאתי בדברי הרמב"ם כלום, כי בפ"ט מכלי מקדש שמבאר שם כל פרטי מעשה חשן ואפוד, ולא הזכיר כלל מאורים ותומים, ואיך ישמט מקרא מפורש לכן נראה לי לדעתו אין אורים ותומים שמות קדושים כדעת המפרשים, רק שנים עשר האבנים שהיו כתובים בשמות שנים עשר שבטי ישראל, הם עצמם קראן הכתוב כאן בשם אורים ותומים, כי הם עצמם היו מאירים ותמימים בדבריהם בבליטת אותיותיהם אל הנשאל בהם (הכוה"ק):

[ט] וכן יאמר (יסוד מורא שער ט) וסוד האפוד נכבד מאוד, כי השתי אבנים שהם באפוד ושהם שמאלים גם ימיניים, ששה שמות בכל אבן, והנה שתיהן אבן שהם, והנה אין בה צורה, וזה כנגד המחשבה, ואלה החלקים בישראל:

[י] והרמב"ן ז"ל השיג ע"ז וכתב, סבר ר"א להתחכם בענין האורים ותומים ואמר כי הם מעשה אומן כסף וזהב, והאריך בענינם כי חשב שהם על הצורות שיעשו בעלי הכוכבים לדעת מחשבת השואל ולא אמר כלום, אבל הם כדברי רש"י, וכן השיג עליו הרדי"א עיי"ש:

[יא] והח' ר"י כספי יפרש דעת הח' ז"ל בזה באופן אחר, וז"ל "דע כי ארבעה חללים שבמוח שבהם יש ג' כוחות, והם הציור והמחשב והזכרון, אמר שהם שתי העבותות הנתונות על שתי המשבצות, וחשב האפוד הוא המחשב, ע"כ אמר על אמצעיתו, "והוא המישור" ר"ל כי המחשב דן הדברים ומביאם ליושר, וע"כ הוא באמצע, ואמרו ע"כ הששה על הכתף השנית, רצונו כי הציור שהוא באבן אחת יש לו ששה כחות, ואותם הכוחות הם כפי תולדות אבותם שהיא הפועלים, וככה הששה השניים, אינם רק כפי פועלם המולידם, רק המשפט שהוא המחשב לעולם לא יחשוב מהבנת הלב לבד, כי רק ממראה העין יחשוב החושב, כי אם לא יראה בעיניו איך יחשוב, א"כ זה אינו תלוי רק למראה העין, ובעבור שדרך הדיין לעולם כששומע השני בעלי ריב, דן כפי הנראה לו לצד שיהיו, הן זכאי הן לחובה, אז חותך הדין, וכן זה, וע"כ אמר "וירכסו את החושן" שהוא לשון נטייה מטבעות החושן אל טבעות האפוד כמו שאמרנו ועתה אמר עוד ד"א, כי אותו שהוא החושן שם נתן את האורים והתומים להיותם שמורים בכח, ומשומרים ומזומנים עד שתבוא הצורה לנוח (צ"ל בלבם אל הכח), ואז יצא לפועל מחוץ אל החושן, ר"ל שיצא השכל לפועל להתנבאות, והנה נראה שהם שני דברים ואינם שוים זא"ז הואיל ואינם דומים בפעולתם, ע"כ אמר כי אבני השהם שוות ומעין אחת, ר"ל מאבן אחד, ואעפ"כ אינם בכח בפעולותם, כי אבני החשן למשפט, ואבני השהם לזכרון, ועתה בא ר"א לפרש מלת אורים ותומים מאיזה גזרה הם, ופי' לך, כי כל דבר לא יצא לאורה ולחמימות, כ"א באמצעות אלו הכחות שנתנו לאדם, והם הציור והמחשב והזכרון, ועל הששה שהם בצד אחד, וששה האחרים אמר, אם תרצה לדעת מספרם, לא תבין כ"א מהעליון והשפל, ר"ל מהעליון שהוא תכונת הגלגלים וכוכביהם איך הם, והשפל ג"כ האדם וכוחותיו כמה הם, ואם תבין אותם היטיב אז תהיה מהמשכילים:

[יב] ור"י ן' גנאח פי' ענין הרחקה והסרה ובדרז"ל משרבו זחוחי הלב (סוטה מז ב) ר"ל גסי הרוח וגבוהי הלבבות, וכן פי' הרד"ק, והרמב"ן פי' כמו ולא יסח, מן בית גאים יסח ד (משלי טו, כה) ענין נתיצה ונתוק בחלוף הסמ"ך והזין:

[יג] היא אבן זכוכית טבעי ולא מלאכותי, והיא בהירה בלי גוון והסגולה בה להרבות חלב הנשים הנושאות אותה ותסיר הזיבות, ומסירה הצמא למי שישימה בפיו תחת לשונו (שלטי הגבורים) ויש מוסיפים בסגולתה לבהירות עינים ותחזיק הלב ותשקיט הכעס, ותועיל לזכירה, ותרפא השלשול ומסירה הרוחות הרעות מהאדם:

[יד] ורב"ח כתב ספיר היא מראה תכלת, וסגולת אבן זה שהוא טוב לאור העינים, וכן כתב בעל שה"ג, שהיא בגוון תכלת, ותועיל לנושאה לבריאות העינים, והגוף ותיטיב הפנים ותסיר הארס, ואו"ת "שבזיז" ועיין נל"ג מה שהעיר ע"ז, ובתיוב"ע "ספירינון" ובת"י סִמְפולְיָנָא:

[טו] וכן פי' הרד"ק אבן מהאבנים יקרות והיא שחורה, ואו"ת אִיזְמָרַגְדִין וכתב הנל"ג והאבן Smaragd ג"כ ירוק וסמוך לשחור, ויוב"ע תרגם אִיזמורַד, ובת"י כַדְכְדָנָא, וכתב הש"ג "נפך אדומה בהירה מאוד, נקרא קרבנקולי, וסגולתה להשקיט התאוה, ולמזג האויר ולחזק הרוח החיוני, ורב"ח כתב הוא מראקדי, ובלשון ערבי זמורא, ואונקלוס כלל ב' לשונות הללו, וע"כ אמר "אזמרגדין":

[טז] ואו"ת סִבְהַלוֹם עיין נל"ג, ויוב"ע תרגם "כדכודי" ובת"י "עיין עיגלא" ורב"ח כתב שהוא הנקרא פירל"א, והיא לבנה כולה על שם שהכסף לבן, והש"ג כתב שהוא דיאמאנטי בלע"ז ובל"א אלמ"ם, והיא בהירה ויקרה מאוד, ונושאה נוצח אויביו, ובעל גבורה, ותגרש חיות רעות ומזיקין:

[יז] ואו"ת "עין עגלא", היא כעין של עגל ובתרגום יוב"ע "עין עגל" ובתרגום ירושלמי זמרגדין, וכתב רב"ח שהיא משרש חלם שהוראתו בלה"ק חוזק כמו ותחלימני (ישעי' לח טז), וכן בריר חלמות (איוב ו ו) לד"ק:

[יח] וכתב רב"ח האבן הזאת נקרא רובי"ן והוא גדל במקומות ידועים בים והוא סלע גדול ומוצאו כמוצא הכסף והזהב, והוא אדום בתכלית, וכן תרגומו "סמקן", ויו"ת סִמוקתָא, ובת"י סַמְקְתָא, וכתב הש"ג בסגולת האודם שהיא תשמור את נושאו מחצי הברקים ומזכך האויר ומסיר הארס, ונותן חן, ויועיל לחכמה ולעושר:

[יט] או"ת ירקן, ויוב"ע ות"י תרגמו ירקתא, ור"י ן' גנאח כתב שבלשון ערבי זמר"ד, וכתב רב"ח, היא אבן ירוקה ככרתי בקרקע הים ונקרא פראכמ"א, והוא מין נפך שהוא ג"כ ירוק ככרתי, וכתב הש"ג צבעה ירוק וסגולתה לאמץ ולחזק הלב החלוש ולהסיר הדאגה ולהרבות בשמחה ולהצליח האיש הנושאה:

[כ] ובלשון פרסי זעפראני, וכתב רב"ח שנקרא כן ע"ש שנוצצת כברק ומאירה כנר, והנביא קראה אקדח, שנאמר ושעריך לאבני אקדח (ישעי' נד יב):

[כא] ואו"ת פַנְטַרֵי, עיין ערוך ערך אפנטר שכתב שהיא אבן יקרה מלאה חברברות כנמר, ועיין בנל"ג מה שהעיר ע"ז, ויו"ת מַרְגֵנִיֵת אַפַנְטורִע, ובת"י מרגליתא, ורב"ח כתב שנקראת ישפי"ז, והיא כלולה מגוונים הרבה, אדומה, שחורה, ירוקה, וסגולת האבן הזאת לעצור הדם, וכתב הש"ג שהיא על צבעים שונים, והנבחר מהם הוא הצהוב והירוק שיהי' לו רשומים אדומים:

[כב] וכתב רב"ח שנקרא אוניקלי, וסגולת אבן זה לתת חן לאדם בעיני כל רואיו:

[כג] וכן יאמר (שפה ברורה שער בבעלי הכפל) ודרך אחרת שיכפלו האות האמצעי שהוא כמו עין הפועל, כמו שרשרת גבלת, כי האמת שהוא שרשת, וכן (שפת יתר סי' קלו) שרשרת נכפל הרי"ש כי שרשת גבלת הוא השרש הפך דברי ר' אדונים (פי' כי לדעת ר' אדונים הוא דונש השרש שרשר ומלת שרשת חסר הרי"ש שניה) וכן יפרש הח' ז"ל (ישעי' ח ז) והביא שם דעת י"א, ששרשו שרשר וע"ז כתב שם "ולא אמר כלום":

[כד] ושם שרשרת כמו שלשלת בחילוף רי"ש בלמ"ד:

[כה] וכן (יסוד מורא שער ט) "והחשן כמעשה אפוד והיה רבוע כנגד נקודת הארבע", פי' כמו שהמזלות הנראים בגלגל י"ב צורות נחלקים לד' רבועים, כן השבטים בחשן בד' טורים ועיין (כוזרי מאמר ג סי' יז):

[כו] ודעת הרמב"ם שהיה ארבע שרשרות, שתים שהוזכרו בפ' יד, ושתים שבראש החשן הנזכר בפ' כב:

[כז] ובג' (סוטה לו סע"א) יהודה ראובן שמעון לוי דן ונפתלי, גד אשר יששכר זבלון יוסף ובנימין, ויפרשו שניה כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם, מפני שיהודה מוקדם לצבא, ולדעת הרמב"ם (פ"ט מכלי המקדש ה"ט) היה הסדר ראובן לוי יששכר נפתלי גד יהוסף, שמעון יהודה זבולן דן אשר ובנימין, והנה בתיוב"ע סדרם כסדרו של רש"י ושל הח' ז"ל בפי' הקצר, ובתרגום ירושלמי סדרם ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון דן נפתלי גד אשר יוסף ובנימין ועיין בנתה"ש ובהתוה"מ ובהכוה"ק שפי' רש"י ז"ל בחומש תמוהים שאינו כשום דעה לא בבבלי ולא בירושלמי עיי"ש מה שתירצו, וכותב בתחלה למעלה מראובן אברהם יצחק ויעקב, וכותב למטה מבנימין "שבטי יה" כדי שיהיו כל האותיות מצויות שם (הרמב"ם ה' כה"מ פ"ט ה"ז):

[כח] וכן הוא בפס"ז, וכתב שם שזה נס גדול היה שהפעמון היה של זהב, והרמון של תכלת וארגמן ותולעת שני, והיה מקיש וקולו נשמע כאלו היה כולו של זהב, ועיין התוה"מ שכתב, שקצת משמע כן, ממה שבעשיה למטה לט כה, כפל ויתנו את הפעמונים בתוך הרמונים וגו' שמדייק לומר שהיו בתוכם ממש וכן הוא דעת הרמב"ן:

[כט] עיין ויקרא טז ד ובבאורי שם:

[ל] עיין ס' העצמים צד כב, ובקרני אור ברא' ג כד, הערה עא, ולמטה לא ג ובבאורי שם:

[לא] תשבץ ומשבצת שניהם משרש "שבץ" שהוראתו עשות קמטים בבגד או בטסי הזהב ואולי קרוב להם גם שם "שבץ" (ש"ב א ט) שהמתעלף יעשו פניו קמטים קמטים:

[לב] עיין יהל אור, והנה שם "עין" לו הראות רבות בתנ"ך וגם בדרז"ל, ונאמר על הבטה בעין שכלית, יבוננהו יצרנהו (דבר' לב י) ות"י "נטר יתהון, ועייני יתהין", וכן הורגל בלשון עברית חדשות לומר "עיין", על הבטה שכלית באיזה ציון של מראה מקום, ולכן תרגם רס"ג, העיין, תעיין בעין שכלית איך לעשותה:

[לג] ונקרא אבנט, מפני שלובשין אותו על הבטן, והאל"ף ע"ד לשון ארמי בתלמוד שהוראתה "על" ובנט, הפוך מן בטן (הואיל משה):