[א] ובדרז"ל (מנחות כח ב) גובהה של מנורה יח טפחים, ועיין תוס' שם ד"ה "גובהה" וכן הוא (ברייתא דמה"מ פ"ט) וכן פי' רש"י ז"ל (למעלה כה לה):

[ב] וכ"ה בג' (יומא לג ב) תניא שולחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה, ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה, מזבח ממוצע ועומד באמצע, ומשוך כלפי חוץ קמעא, ופי' רש"י ז"ל, כלפי מזרח לצד פתח ההיכל:

[א] ובתנחומא א תשא אות כז, ובתנחומא ב אות טו, משה דרש ק"ו ואמר המנודה לרב מנודה לתלמיד, וכן פי' רש"י ז"ל, וכן כתב הרמב"ן ז"ל "ודברי רבותינו בכל המדרשים שעשה משה זה בעבור חטא העגל", ועיין (סנהד' קי, א) שדרשו שם מפני טעם אחר:

[ב] לדעת הח' רש"פ (נספחים ללקק"ד צד קפה) איננו ר' יפת הקדמון כי אם ר' יפת הרופא בן סעיד (עיין ערכו בראש ס' בראשית) וכן מצא בפירושו בהעתקתו מלשון ערבי "וקורא אותו כפר נפש, לפי שהם אם לא יתנוהו יחול בהם הנגף":

[ג] דעתו מפורש בתחלת ספרו הנקרא ס', משפטי המזלות (עיין ערכו בראש ס' בראשית ברשימת חבורי הח' ז"ל אות נג) והנראה מדבריו שם, כי ההולכים למלחמה יתכן שיש במערכת שיבא עליהם נגף, והנה אם יתנו כופר נפשם כדרך סוד הקרבן שהוא נפש תחת נפש, ולא יהיה בהם נגף במלחמה, אעפ"י שיהיו נספרים, ואם לא יתנו כפר נפשם, הנה יהיה בהם נגף בבואם למלחמה אעפ"י שלא יספרו, וכן יאמר בפי' הקצר עיין אות עט:

[ד] וראוי שתדע שלא היה הכיור כנגד פתח אהל מועד, אמנם היה משוך ממנו לדרום, וזה כי לפאת דרום היה כבש המזבח בדרך שכשיעלו בו להזות על קרנות המזבח ילכו לצד ימין, כי זה הוא ההעתק הטבעי לאדם, כי התחלת התנעה הוא מהימין (רלב"ג):

[ה] ואופן עשיית הכן, עיין זבחים כב א בתוס' ד"ה ק"ו, וברלב"ג מ"א ז כח:

[ו] עיין בג' (זבחים יט ב) שלמדו מזה שצריך שיעור לריחוץ ד' כהנים משה ואהרן ושני בניו, כי נו"א מתו תיכף, וכדעת ר' חנינא שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי:

[ז] כ"ה בג' (יומא לז א) בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היו לו אלא שנים:

[ח] עיין יהל אור, והנה לדעת הרמב"ם הוא מוסק, דם הצרור בחיה שבהודו, והראב"ד השיגו דאיך יתכן שיקטיר דם טמאה, וכתב הכ"מ שנשתנה לעפר, ודעת הראב"ד שהוא מין עשב או עץ מריח ודרור היינו נקי מתערובת, והרמב"ן העלה שהוא הבושם הנקרא בלשון רומי מיר"א וכל הלשונות עברית וארמית וגם הערבית שוות בו, וכן דעת בעל שלטי הגבורים שהוא המירה מין ליחה או מיץ היוצא מאילן הצומח בארצות הערב דומה לקוץ המצרי הנקרא בלשון יון אקאנ"ט, וכן כתב בעל הואיל משה, שהוא שרף הנוטף מאחד עצי ארץ ערב, ואולי נגזר שמו משם מַר שענינו טפה (ישעי' מ טו) ויש ממנו נוטף ע"י חריצים בקליפה הנעשים בידי אדם והוא הגרוע בעוד שהנוטף מעצמו הוא המשובח, ונקרא כאן בשם דרור, שענינו יוצא חפשי מעצמו עד שקרא לצפור המבקש לו בסתיו אקלימים חמים לשכנו דרור לפי שבן חורין הוא:

[ט] עיין ברמב"ן מה שהאריך בזה:

[י] הח' ז"ל הביא דעת קדמונינו ז"ל, שמשקל הכל שוה, ודעתו רק על קנמן בשם שבו הורו חז"ל דעתם בבאור הכתוב שהיה ג"כ חמש מאות, אך מלת הכל קשה ההבנה, מפני שקנה בשם לא היה משקלו שוה ומבואר בדרז"ל (כריתות ה א) שקנה בשם הוא רק חמשים ומאתים, והוכיחו זה מקרא, וכן עמד ע"ז הח' ר"י בכרך (אשתדלות ח"ב פק"כ) וכתב אולי כונת הראב"ע באמרו משקל הכל שוה, משקל שני החצאים יחד, ובאור הח' ז"ל זה הטעהו לר' אהרן האחרון (כתר תורה) לחשוב שדעת שחכמינו ז"ל שמשקל כולם שוה, היינו אף הקנה בשם והשיג עליהם:

[יא] עיין בנתה"ש שכתב שלפי דעת חז"ל שקנמן בשם מחציתו מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים, נמצא כולו חמש מאות כמו שעור מר דרור וכו' וכתב שהוא כנגד הטעמים ושד"ל (ויכה"ק צד צו) מצא לו סעד מזה להתאים סברתו נגד מסורת הטעמים, והח' ר"י בכרך (אשתדלות ח"ב פק"כ) השיג עליהם והעמיד הטעמים עפ"י קבלת חז"ל בבבלי עיי"ש:

[יב] והנה לדעת הבבלי (כריתות ה א) שקנמן בשם מחציתו מחצית הבאתו, וכולו חמש מאות, ודעת הירושלמי (שקלים פ"ו ה"א, סוטה פ"ח ה"ג) שכלו רק חמשים ומאתים ויחשוב שם אלף וחמש מאות מנים, ופי' הקרבן עדה שם ודקשיא מחציתו דקנמן בשם למאי אתא, י"ל דגזירת הכתוב הוא שיביא ת"ק מנים וחוצהי ולוקח ממנו ר"ן מנים לשמן המשחה, וכה"ג אמרינן במנחות, מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב, ומחצה אבד:

[יג] עיין ברמב"ן וברב"ח שמהפסוק הזה הוא ראיה שהמור איננו מוסק ממה שאמרו במדרש צרור המור דודי לי זה אברהם וכו', מה המור הזה איננו מפיח אלא באור (פי' לא יתן ריחו כ"א בשיושם באש) כך אברהם וכו' והנה זה ראיה כי המור איננו מוסק, כי המוסק הוא המפיח בלתי אור:

[יד] עיין יהל אור, והרמב"ן כתב, כי מלת דרור אינה חוזרת למור, אלא לאותה חיה הדומה לצבי שיוקח ממנה המור, בהיותה מתהלכת חפשי בין ערוגות הבשמים, והיא מתענגת כרצונה, כ"א תעמוד ברשות אדם לא תעשה ממנה כ"א מעט וגם איננו מבושם:

[טו] עיין מורה פ' מה מהח' השלישי שכתב כי שמן המשחה יש בו שתי תועלת עיי"ש:

[טז] וכן כתב הרמב"ם (ה' כהמ"ק פ"א ה"ב) עירב הכל ושרה אותן במים זכים ומתוקין עד שיצא כל כחן במים ונתן על המים שמן זית הין והוא י"ב לוגין כל לוג ד' רביעית, ובישל הכל על האש עד שאבדו המים ונשאר השמן והניחו בכלי לדורות:

[יז] וכן פי' הח' ז"ל בחגי שם, בשר קדש, כמשמעו קודש ממש, וכן היקדש, ענין קדושה והאריך לבאר שם כי אין פי' המלה טמאה, ובבמדבר יא יח, הביא הפ' מחגי, וביאר שם שהוא לשון טומאה:

[יח] ודעת חז"ל שלא נעשה שמן המשחה כ"א פעם אחת שעשאו משה רבינו בידיו, ולא יעשה עוד בעתיד וכן פי' הרלב"ג כי זולתו לא נעשה ולא יעשה וכו', ולזאת הסבה תמצא שלא היה כהן משיח בבית שני לפי שגנז יאשיהו שמן המשחה, ולא היה להם רשות לעשותו, ועיין (הוריות יב א) וכן כתב הרמב"ם (ה' כלהמ"ק פ"א ה"ח) בבית שני שלא היה שם שמן המשחה, היה כ"ג מתרבה בלבישת בגדים:

[יט] וכתב הנל"ג שכן דעת אונקלס שתרגם ייסך, "יתנסך" שהוא כמו יוסך לשון הָפעל, ובארמית בא באתפעל:

[כ] כן הוא (כריתות ה ב) תני חדא בתחלה מציק שמן על ראשו, ואח"כ נותן לו שמן בין ריסי עיניו, ותני אחריתי בתחלה נותן לו שמן בין ריסי עיניו, ואח"כ מציק לו שמן על ראשו, והח' ז"ל פי' כברייתא קמייתא, וכן פסק הרמב"ם (ה' כהמ"ק פ"א ה"ט):

[כא] וכן כתב הרד"ק בשרש "יסך" שהוא חסר הפועל, כלומר הסך השמן על בשרו לא ייסך מזה השמן, וכן ויישם בארון, חסר המשים, ויהיה יסך וסוך ענינם אחד:

[כב] וכן הוא דעת חז"ל (כריתות ו א, ירושלמי שקלים פ"ו ה"א) שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, ופי' הק"ע שם, דוד ושלמה נמשחו בשמן המשחה ושאול ויהוא בשמן אפרסמון, וכן כתב הרד"ק אצל משיחת שאול (ש"א י א) וכן אצל משיחת יהוא (מ"ב ט א) לא היה זה שמן המשחה, כי לא היו משוחים ממנו אלא מלכי בית דוד, אבל שמן אפרסמון היה, ועיין ברדי"א כאן בעיקר הט' שיפרש ששאול נמשח על יד שמואל הנביא משמן המשחה, ויהוא נמשח בשמן אפרסמון, וכן הרמב"ם בפ"א מה' כהמ"ק הי"א הזכיר רק יהוא שמשחו אותו בשמן אפרסמון:

[כג] וע"ז כתב הרמב"ן ז"ל, ור"א השיב כי זר במקום הזה כל שאינו מזרע אהרן ובניו הנזכרים כמו והזר הקרב יומת, כל איש זר חוץ מן הנזכרים, וכן וכל זר לא יאכל קדש, למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא, ולכן יסבור כי המשיחה בשלמה שהוציא צדוק קרן השמן מן האהל, והוא שמן המשחה הוראת שעה עפ"י הנבואה, ואין כן דעת רבותינו ז"ל וכו' אבל כך הדבר צוה שימשוח בו עתה אהרן ובניו, ואמר שמן משחת קדש, יהיה זה לי למשוח בו משיח קדשי אשר אבחר בו לדורותיכם, ולא יתן על זר שאיננו לי, ולכן ימשוחו בו המלכים והכהנים הגדולים, כי שניהם משיחי ד', גם הרדי"א עשה חיזוק לדבריהם ז"ל, ועיין המעמר מה שהשיג ע"ז:

[כד] וכן פסק הרמב"ם (ה' כמה"ק פ"א ה"ב ופ"ב ה"ה) שישחוק כ"א לבדו, ואח"כ יערב כולם, וכתב הרדי"א, וזה מפני כי אין שחיקתן שוה, כי יש שנשחק בקלות כמו הנטף ויש שיקשה שחיקתו מאד כמו שבלת נרד, לכן צריך לשחוק כ"א בפני עצמו:

[כה] ולהיות שארבעת המינים האלה המה העיקרים לכן בא מהם סך מרובה שבעים שבעים מנה, ושבעת המינים האחרים שאינם רק כטפל לבשם את העיקר ולתקנו, לכן נתיחדה בהם יחוסי ההרכבה סך מעט הכמות לפי ערך וכח פטומו וריחו כמו שחלקו רז"ל, מהם שאינם באים רק חלק ט"ז, וי"ב, חלק תשיעית ושלישית המנה כמבואר בברייתא דפטום הקטרת (הכוה"ק):