[א] ובתנחומא (א תשא אות יג) אמר ר' חנינא אין לך גדול מכל השבטים משבט יהודה, ואין לך ירוד משבט דן שהיה מן השפחות וכו', אמר הקב"ה יבא ויזדווג לו שלא תהא רוחו גסה, שגדול וקטן שוין לפני הקב"ה, המשכן נעשה בשני שבטים אלו, ואף ביהמ"ק כן, עשוהו שלמה מיהודה, וחירם מדן (מצד אמו):

[ב] מצאתי כתוב על שמו של הח' ז"ל, כי שלשה חללים יש במוח האחד כנגד המצח והוא משכן החכמה (צ"ל הדעת) והוא המקבל והמצייר בלבו מה שיראה ואז ילמוד אותו, ויש בה ליחה מתבשלת בקלות ויורדת דרך העינים והיא הדמעה, והשני באמצע המוח והוא משכן הבינה, והוא המבין הדבר כאשר הוא, ויש בו ליחה אמצעית לא יבישה ולא לחה ויורדת דרך החוטם, ונקראת בינה בעבור שהוא בין החכמה והדעת, והשלישי באחורי הראש, והוא משכן הדעת (צ"ל משכן החכמה) שהוא הזכרון, כי בו יזכור כל דבר וישמרהו לעת הצורך, ויש בו ליחה קשה להתבשל ויורדת דרך השדרה אל הכליות ואל השכיים לצאת דרך האבר המשגל ונקראת דעת מלשון וידע אדם (ברח' ד כה) וידע אלקנה (ש"א א יט) (א"י) וכן הוא באדרא רבא נשא דף קלו א, בחלליה דגילגלתא (ס"א בגולגלתא דא) ג' חללין אשתכחו דשרייא מוחא בהו, וקרומא דקיק חפייא עלייהו וכו' ותאנא בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא, מחללא חד מתבקע (ס"א ומתפשט) חד מבועא לד' סטרין, ונפק מההוא מוחא דשרייא בהאי חללא תלתין ותרין שבילין, רוחין דחכמתא. מחללא תניינא מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין נ' תרעין מאלין נ' תרעין אתאחדן נ' יומין דאורייתא, נ' שנין דיובלא וכו', מחללא תליתאה נפקין אלף אלפין אדרין, ואכסדראין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו וכו', עיין למעלה כח לז ובבאורי שם, ובברא' ג כד קרני אור הערה עא:

[ג] עיין יהל אור, ועיין בהערות ותקונים על סד"ע מידידי הרב החכם מ' בער ראטנר (סד"ע פ' יד אות כב) שהביא עוד מכמה מקורים ששלמה מלך בהיותו בן י"ב שנה ומת בן נ"ב שנה:

[ד] וכן יאמר הרדי"א בפי' (מ"א ג) שהיה שלמה במלכו לא פחות מעשרים שנה, ובמותו היה בן ששים שנה, ויוסף הכהן מספר (בספר השמיני קא"פ השלישי) שמלך בהיותו בן י"ד, ומת בן תשעים וארבע:

[ה] מזה ראיה ברורה שהפי' על משלי שלפנינו המיוחס להח' ז"ל הוא באמת לו ולא לר"מ קמחי, כי שם נמצאו ההבדלים, ולא בספר ברכת אברהם, פי' על משלי המיוחס ג"כ להח' ז"ל עיין (רשימת חבורי הח' ז"ל בראש ס' בראשית אות ט הערה 9):

[ו] עיין ברב"ח שיתרץ מה שיאמר הכתוב בגדי השרד בה"א הידיעה כי לא נזכרו עד עתה והנה מלת שרד, לדעת רש"י והרשב"ם היא לשון קליעה כתרגום של קלעים ושל מכבר שהיו ארוגים במחט עשוים נקבים נקבים, ודעת הרמב"ן ינגד לזה שיעשו בגד המכסה נקבים נקבים והסכים לפי' הח' ז"ל:

[ז] עיין יהל אור, וכן פי' החזקוני, ובעל הכוה"ק וכ"ה בפס"ז, את בגדי השרד אלו שנשארו ממלאכת המשכן:

[ח] עיין ברא"ם שמות כ, ב, ד"ה "מלמד שהיו עונין":

[ט] עיין ברמב"ן מה שהעיר ע"ז, כי לפי מדרש חז"ל באכין ורקין ימעט בשמירת שבת, עיי"ש מה שביאר, ועיין ברדי"א מה שהעיר על הרמב"ן ז"ל, ורב"ח כתב שבא למעט שמירת שבת בענין הקרבנות שהיו דוחים את השבת עיי"ש:

[י] ויחסר הבי"ת, וכן יאמר (שפה ברורה כד א) ובעבור שהוא דבר ידוע וידברו בו המדברים בכל רגע יחסרו בי"ת הדבק ולא יחשו כמו כי ששת ימים, ועיין שו"ת הרשב"א סי' תכג שנשאל ע"ז והשיב שחסרון הבי"ת אינו דבר שתפול בו השאלה, כי ששת כמו בששת, וכמוהו בחסרות הבי"ת יש הרבה בכתוב וכו', ואעפ"י שיש ענין גדול בחסרון הבי"ת לפי הקבלה האמיתית המסורה ביד חכמי ישראל, עיי"ש מה שהאריך בזה בטוב טעם ודעת:

[יא] וכן פי' רב"ח, כי מלת לעולם הוא באור כי השבת אות וסימן לחידושו של עולם ולכך הוסיף לפרש כיצד היא אות לחידושו של עולם, כי ששת ימים עשה ד' וגו':

[יב] וכ"ה (ברכות ז ב) מיום שברא הקב"ה את העולם, ובסנהד' לז א, כאילו איבד עולם מלא ושם, בשבילי נברא העולם, ועיין אוצה"ש שרש עולם שכתב "והנה הראב"ע גזר אומר כי אין עולם במקרא מה שיורה על כלל המציאות (וועלט) כי יפרש כולם על הזמן, ובכ"ז ימצא ב"פ לעולם זה, גם את העולם נתן בלבם (קהלת ג יא) (וועלטגעשייפטע) תאות עולם, הליכות עולם לו (חבקוק ג ה) ובאמת הענין אחד, כי המציאות נקשר בזמן, והזמן הוא ענין בהצטרפות אל המציאות ואם אין מציאות אין זמן":

[יג] וכן יאמר (יסוד מורא שער השביעי) וכאשר האחד נמצא בכל חשבון, ככה עיקר כל מצוה שהיא תלוי בפה או במעשה צריכה לאמונת הלב, ואם לאו הכל שוא ותהו, וחכמינו ז"ל אמרו רחמנא לבא בעי והשם בוחן לב וחוקר כליות, וכתיב בפיך ובלבבך לעשותו:

[יד] ובספרא שמיני פ"א למד שהצווי היה לאהרן לכפר על מעשה העגל והצווי לב"י שעיר ועגל שעיר לכפר על חטא מכירת יוסף, ועגל לכפר על מעשה העגל:

[טו] וכן יאמר החבר (כוזרי מאמר א סי' צז) "אבל התנצלות הגדולים שסייעו בעשותו היה בעבור שיִרָאה הממרה מן המאמין", פי' שיהיה נראה מי הוא הרשע עובד ע"ז, ומי הוא עובד ד' כדי שלבסוף כשיבוא משה ישפוט את העובדים במיתה:

[טז] וכן יאמר (יסוד מורא שער התשיעי) "וכבר פירשתי מעשה העגל כי לא היה ע"ז, והעד כי חג לד' מחר, שאהרן צוה כן, וככה עשו, ויהי ממחרת ויעלו עולות, וזה השם הוא לבדו ואיננו כמלת אלהים", פי' כי זה השם הוא שם העצם לכבוד השם הנורא ולא לע"ז, וזה השם לבדו ר"ל הוא לבד יכונה בשם זה:

[יז] ובדרז"ל (שבת פט א) בא שטן ועירבב את העולם וכו' הראה להם דמות מטתו, וכן ברש"י עה"ת ועיין מקו"ב רש"י:

[יח] ודעת רז"ל (שבת שם) שהגביל להם זמן מתי ירד, וכן ברש"י עה"ת:

[יט] וע"ז כתב הרמב"ן ז"ל, ואיננו נכון בעיני, שלא נעשה העגל במלאכת חכמת המזלות להיותו בצורתו חונה כבוד או הדבר, רק שעשו הצורה לכוין עבודתה אל ענינה עיי"ש, וכן כתב רב"ח, והאמת כי אין מעשה העגל כמעשה הצלמים לקבל רוחניות כוכב או מזל להמשיכו שם כי הכוונה היתה למעלה מן הכוכבים והמזלות:

[כ] עיין (כוזרי מאמר א סי' צז ובקול יהודה שם וכ"ה במק"ח) שיפרשו דעתו במסע הראשון הוא, ויהי בנסוע הארון (במד' י לה) ושם כתיב, ויסעו מהר ד' דרך שלשת ימים, וארון ברית ד' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (שם שם לג) וככה היתה כונתם בעגל להיותו להם מורה דרך כאשר היה בנסוע הארון וכאמרם אשר ילכו לפנינו:

[כא] עיין כוזרי שם ובקול יהודה שיקשה מה נעשה למאמר הכתוב, ויתפרקו כל העם וגו' עיי"ש מה שתירץ: