[א] וכן יאמר הרלב"ג "ואם אמרנו שהוא אהרן אחר שאינו אחי משה הנה היה ראוי שיתבאר זה התורה לכבוד אהרן שלא ידמו שאהרן אחי משה עשה אותה:

[ב] כ"ה (תנחומא א אות יט) אמר אהרן להם דבר קשה שהנשים מתעכבות בו, וכן פי' רש"י ז"ל:

[ג] ובפדר"א פ' מה ויאמר אהרן פרקו, שמעו הנשים ולא רצו ולא קבלו עליהן ליתן נזמיהן לבעליהן וכו' ונתן להם הקב"ה שכרן בעוה"ז וכו' ראו האנשים שלא שמעו הנשים להם ליתן להם נזמיהן לבעליהן מה עשו עד אותו השעה היו הנזמים באזניהם כמעשה המצרים וכמעשה הערביים פרקו את נזמיהם אשר באזניהם ונתנו לאהרן, שנאמר ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם, אשר באזני נשיהם אין כתיב כאן אלא אשר באזניהם:

[ד] וכן תיוב"ע ואמר חגא דה' מחר מנכסת קטול בעלי דבבוי אילין דכפרין במריהון, וכ"ה (זהר תשא דף קצג א) חג לד' למעבד בכו דינא, ותלת דינין הוו עיי"ש, וכ"ה בפס"ז ובמדרש אגדה שיפרשו טביחה לד' בעובדי הבעל, שנאמר וליום חג ד' (הושע ט ה) ופי' רש"י ז"ל שם זבח הריגה שיש לו בכם, והנה כך היתה כונת אהרן באמרו אליהם לחוג חג שימותו בעונם, אלא שירד משה וקדם וזכה ונעשה הדבר על ידו:

[ה] רש"י ז"ל פי' קשה עורף חזרין קשי ערפם לנגד מוכיחיהם, וממאנים לשמוע, והנה רש"י ז"ל מעמיד המוכיח לפני החוטא והחוטא הופך לו ערפו, והראב"ע עושה המוכיח הולך אחר החוטא להשיבו מדרכו, והחוטא רץ בדרכו ולא יפנה לאחוריו, והרמבמ"ן בביאורו העתיק דברי רש"י ודברי ראב"ע ולא הבין שהם שני הפכים, וגם דברי ראב"ע מגומגמים באמרו ולא ישיב עורף לקורא אליו, והיל"ל ולא יחזיר פניו לקורא אליו, ואין ספק כי ענין המליצה שערפו קשה ובלתי מתנועע, ולפיכך הוא הולך לדרכו בלי שיחזיר פניו למי שקורא לו מאחוריו כלומר שאינו שומע לקול מוריו (שד"ל):

[ו] וכ"ה (שמו"ר פ' מב ט) אמר משה מפני שהקב"ה רוצה שאפייס על ישראל לפיכך הוא אומר ועתה הניחה לי, מיד התחיל לבקש עליהם רחמים הוי ויחל משה את פני ד' אלהיו, ועיין חידושי הרש"ש שם אות טו מה שהעיר ע"ז:

[ז] ובדרז"ל (ברכות לב א) ילקוט שצב תניא ר"א הגדול אומר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקב"ה עד שאחזתו אחילו (מין חולי קשה), וכן פי' הרלב"ג, והענין שמשה עשה עצמו חולה על הרע שדבר השם ית' לעשות לעמו, ויוב"ע תרגם "ואתחלחל משה מן רתיתא" פי' שאחזתו חיל ורעדה בהיותו לפני ד':

[ח] עיין יהל אור, ועיין פי' רש"י ז"ל (יהושע ה ט) ששונה שם את המדרש וסיים, כך דרש ר' משה הדרשן, והנה המדרש הזה נמצא בילקוט תשא רמז שצ"ב ומצוין שם בראשית רבה ולא נמצא שם, וכן מביא הילקוט המדרש הזה ביהושע רמז ה בלי שום ציון, והנה עתה הוציא לאור הרב הח' מ' אליעזר הלוי ד"ר גרינהוט מדרש שיר השירים עפ"י כתב יד ישן נושן (ירושלים תרנז) ונמצא שם המאמר הזה פ"א סי' יב עיין מקו"ב רש"י למעלה י י אות יב:

[ט] והוא עפ"י הכלל שביאר בעל התוה"מ (ויקרא א א) כשיבואו שני פעלים על פועל אחד יבוא תמיד שם הפועל בין שני הפעלים ויגש אברהם ויאמר (ברא' יח כג) ובמקומות שבא שם הפועל אחר הפועל השני הוא זרות וסירוס בלשון אם לא לכוונה מיוחדת עיי"ש וכן פה שאמר ויפן וירד משה מורה תכיפות שני הפעלים זה אחר זה וביאורו שתיכף שפנה ירד:

[י] ובס' (צחות שער האותיות) יאמר "יש מחלוקת בין הקדמונים אם זה המכתב שהוא בידינו אם הוא כתב עברי, כי מלת אשורית יש מי שהוציאה מגזרת אשור, ויש שאומרים שהוא מאושר באותיותיו ועל זה אסמוך", ועיין למעלה א טז קרני אור הערה לז:

[יא] ובמקח"מ "כי לא היו יקרות כמוהם" פ' שלא היו יקרות כמו אבני החשן:

[יב] עיין (עיקרים מאמר ג פט"ז):

[יג] וכן כתב הרלב"ג ולפי הפשט יראה שהיה הכתב בהם משני עבריהם פנים ואחור, לא שיעבור הכתב שבצד האחד אל העבר השני כי לא ידבק גדר הכתיבה במה שיעבור ממנו אל העבר השני, כי כבר תהיינה בו האותיות הפוכות, וכן יאמר בעל הכוה"ק כי מה תועלת בנס הגדול הזה שיהיה עשרת הדברות נקראות מצד השני למפרע, ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא, ודעתו שיש למשמעות דברי התורה שני עברים נגלה ונסתר עיי"ש, ודעת רז"ל (שבת קד א) שבנס היו עומדין ונקרא מבפנים ונקרא מבחוץ (פי' האותיות הפוכות והתיבה הפוכה) כגון נבוב בובן, רהב בהר, סרו ורס, (ופי' רש"י שם, לא היו בלוחות, אלא תיבה בעלמא נקט):

[יד] עיין יהל אור וכן (תנחומא א אות טז ופ' שלח אות יג, תנחומא ב אות יב שמו"ר פמ"א ז פדר"א פמ"ט ילקוט תשא רמז שצא ר' יהודה ור' נחמיה ורבותינו, ר' יהודה אומר חירות וכו', ר"נ אומר חירות ממלאך המות ורבותינו אמרו חירות מן היסורין, וכ"ה (זהר משפטים דף קיג ב):

[טו] לפי שישראל אם לא היו רואים את הלוחות ומעשה ד' כי נורא הוא בהם לא היה להם יגון ואנחה על שבירתם (רדי"א):

[טז] והנה מדעת עצמו שברן, וכ"ה (שבת פז א) תניא ג' דברים עשה משה מדעתו וכו', ושבר את הלוחות:

[יז] ובג' (שם, ובמנחות צט ב) שהסכים הקב"ה עמו:

[יח] וכן עמדו בעלי החימיא הדור האחרון על הנסיון הזה, ואמרו שכשתערב מלח טרטר"י עם גפרית תוכל לפרר את הזהב באש עד אשר דק כעפר (נתה"ש):

[יט] ובזהר משפטים (דף קיג ב) מאין היה לו מים דהא בההוא מדבר לא הוו מיא דכתיב לא מקום זרע וגו' ומים אין לשתות (במד' כ, ה) ואי תימא לבירא דמרים ארמי ליה ח"ו דתמן שדי משה דכרנא בישא דא למשתי לבתר, ותי דעד כען לא הוו להו בירא עד דאתו למדבר מתנה דכתיב (שם כא, יח) באר חפרוה שרים וכו' וממדבר מתנה, מתמן ירתו בירא, עיי"ש:

[יט] עיין במקו"ח ובא"י ובמוטוט מה שיפרשו (במד' ה יח) על פי' הח' ז"ל שם, ונראה שאין כונת הח' ז"ל פה כן, כי בפירוש יאמר, והנה המים חידשו אות וכו' ומפי' הקצר (עיין אות קפג) נראה שגם בסוטה דעתו כן:

[כ] וכן פי' החזקוני, לפי הפשט לא נתכוין להשקותן אלא לפזר זהב העגל ולבטלו מן העולם, אבל כששתו מן המים שנפזר בו, נראה כאלו שתוהו (פ' כאלו השקה אותם) וראיה לדבר שהרי כתיב (דבר' ט כח) ואכות אותו טחון, ולא כתיב ואשק את בני ישראל:

[כא] כ"ה בג' (יומא סו ב) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, אביו אבי אמו מישראל, אחיו אחיו מאמו מישראל בניו בני בתו מישראל:

[כב] ע"ד מליצה והשאלה נקראת הגזרה העליונה הזאת במקראי קדש בשם ספר ד', כמו פה מחני נא מספרך, (ובתהלים נו ט) "הלא בספרתך" ובמלאכי ג ט"ז, ויכתב ספר זכרון לפניו ובדניאל ז י, ספרין פתיחו, והגזרה העליונה הזאת קרא הראב"ע פה בשם מערכת השמים ואחרים יקראו לפעמים סתם בשם מערכה, ר"ל שלפי ערך ומעמד למצב הכוכבים והמזלות אלה מול אלה בעתים שונים, כן תשתנה גם פעולתם על הארץ ויושביה מתחת, ושינוי גורל ומנת חלק כל עם ועם וכל אישיו הפרטיים בתכונת נפשם ומדותיהם באושר והצלחת הזמניית ובכל מדותיהם הטובות או הרעות, וע"ז רומז לע"ד הראב"ע באמרו פה כי כל הגזירות על הכללים (ר"ל על העמים ולאומים שונים בכלל) ועל אשיהם הפרטים הם במערכות השמים, וככה הורו החכמים באמרם בני חיי ומזוני (לא בזכותא לבד תליא מלתא אלא במזלא) רק השם יוסיף בעבור יראתו (של המקבל) וכונתו בזה לע"ד כעין מש"כ כבר בביאורי לעקידה שער לא, כי השם ינהיג את התבל וכאו"א מיושבי בה בשני אופנים, הא' בהנהגה הטבעית (לפי המערכה הנ"ל) והב' בהשגחה פרטית על עם ויחידי סגולתו, ובעבור יראתם אותו וצדקתם ותומתם יוסיף על ימי חייהם הקצובים להם עפ"י טבעם ומערכת השמים (הרב החכם מ' חיים יוסף פאללאק):

[כג] ועיין ברמב"ן מה שהעיר ע"ז:

[כד] דעת הרמב"ן שלא מתו במגפה אחת אבל נגפם השם למות בלא עתם, כענין שכתוב אם ד' יגפנו או יומו יבוא (ש"א כו י), ודעת הרלב"ג שזאת המגפה היתה באלו הימים שהתנפל בהם משה לפני ד' שישא חטאתם והם היו ארבעים יום, ודעת הרדי"א שהמגפה היתה אחר עון המרגלים ואז התקשרו שני המעשים העגל והמרגלים, וזהו וביום פקדי ופקדתי עיי"ש: