[א] וכן פי' רז"ל (מנחות פד ב) ארץ זית שמן ודבש (דבר' ח, ח) הוא התמרים, כי מאותן השבעת מינין הנזכרים בפסוק מביאים בכורים:

[ב] וכ"ה דעת בעלי התוספות שפי' שבתחלה לא שתו איש עדיו עליו, ובדעתם היה רק לפי שעה, וכסבורין היו להחזירן לאחר מכן, לכך באה הצווי הורד עדיך לגמרי ולא תשובו להחזירם, וכ"ה דעת הרמב"ן, וכן פי' הכוה"ק:

[ג] עיין ברדי"א שמביא בשם הח' ז"ל שפי' העדי של תורה, ולא מצאתיה לא בפי' הארוך ולא בפי' הקצר, וכ"ה דעת הרלב"ג שפי' שהוא הנימום התוריי שהוא עדי ושלמות למי שיתנהג בו, ודעת רבינו חננאל הם המלבישים שלהם שנזרקו עליהם דם הברית, והוא דם הקרבנות שהקריבו הבכורות בסיני ונקראו עדי לישראל ותפארת וכבוד גדול בהיות בהם הדם ההוא אות וסימן לקבלת בריתו של הקב"ה, וכ"ה דעת ר"מ מקוצי, וכן פי' רבינו בחיי, ודעת הזהר (בתוספת שבסוף ח"א דף יג א) ההוא עדי עלאה תפלין דרישא ודרעא דשוויין ביד כהה אעדיהו מנהון, וכ"ה לדעת העקידה (שער נג) מאמר רשב"י (שמו"ר פמ"ה ג) שיאמר "כלי הזין שנתן להם הקב"ה ושם המפורש חקוק עליו", שהכוונה במאמר הזה על לבישת תפילין שהיו עליהם לכבוד ולתפארת ומקודם מ"ת נצטוו עליהם שנאמר בפ' קדש לי (למעלה יג ב) והיו לאות על ידכה ודעת החבר (כוזרי מ"א סי' צז) כדעת הח' ז"ל שהיה תכשיט לתפארת כל אחד ואחד לפי כבודו וכ"ה דעת הרדי"א שיפרש וז"ל, והעדי הזה שזכר הכתיב אין דעתי לפרשו על התורה כמו שפירשו הראב"ע, ולא לפרשו על התפילין כדרך חז"ל, וגם לא על דם הברית אשר קבל הוא בסיני כדבריהם ז"ל ג"כ, אלא כפשוטו שהיה להם עדי עדים עיי"ש:

[ד] ועיין לעיל ל יב קרני אור הערה א:

[ה] והרמב"ן השיג ע"ז, כי מה טעם להזכיר זה בכאן באמצע הפרשה עיי"ש:

[ו] וכן אז"ל (ברכות ז א) אמר לו הקב"ה למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך, וכן ת"א לפי הנוסחא שהביא הרדי"א, עיין הערה שאח"ז וכן תיוב"ע אמתן עד דיהכון סבר אפין דרוגזא, ומן בתר כדון אנוח לך:

[ז] וכן פי' הרשב"ם וכן ת"א "שכינתי תהך" ועיין מורה בפ' נז מהח' הראשון בפי' הרדי"א שם שהביא נוסחא אחרת בתרגום אונקלס "רוגזי והך":

[ח] וכן פי' למטה בפי' הארוך עיין אות קנט, וע"ז כתב הרמב"ן, גם זה איננו מתוקן, כי משה אמר תחלה לא הודעתני את אשר תשלח עמי בלשון יחיד עיי"ש:

[ט] הרמב"ן ז"ל בפ' יב פי' "ידעתיך בשם, שידעתני ותרוממני בשמך וכן כתב ר"א" ולא נמצא כן לא בפי' הארוך ולא בפי' הקצר, אולי כיון הרמב"ן ז"ל לזה שיפרש, עשיתי לך מעלה גדולה:

[י] וכן דעת המורה בפ' ס"ד מהח' הראשון, כי הכבוד הנאמר הוא עצמו ית', ובפ' כ"א מהח' הראשון כשיבאר דעת אונקלס יאמר כי הדבר העובר הוא דבר מיוחס לו ית', לא עצמו יתפאר שמו, ועיין בשם טוב ובאפודי, שיפרשו דעת המורה וכתבו, "אבל הר' ז"ל יסביר אותו שכבוד ד' יאמר על מהותו יתברך" וכתב הרדי"א שם "וא"כ פסוק בעבור כבודי יחזק דעת אונקלס, ופסוק עד עברי, יחזק דעת הרב":

[יא] ובדרז"ל (מגילה יט ב) א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אלמלי נשתייר במערה שעמד בו משה ואליהו כמלא נקב מחט סידקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה, שנאמר, כי לא יראני האדם וחי:

[יב] והיטיב לבאר בזה הגאון (האמונות והדעות מאמר שני פ' יב) וז"ל כי יש לבורא אור בראהו והראהו לנביאים להיות ראיה להם שכל דבר הנבואה אשר ישמעום הם מאת הבורא, וכאשר יראה אותו אחד מהם אומר ראיתי את כבוד ד', ויש שאומר ראיתי את ד', על דרך ההסתר, וכבר ידעת כי משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל אמר עליהם בתחלה ויראו את אלהי ישראל (למעלה כד, י) ופרשו אח"כ, ומראה כבוד ד' כאש אוכלת בראש ההר (שם שם יז) אבל כשהם רואים האור ההוא אינם יכולים להסתכל בו מרוב כחו ובהירותו, ומי שמסתכל תתפרד הרכבתו ויפרח רוחו וכו', ושאל מרע"ה שיחזקהו הבורא להסתכל באור ההוא והשיבו כי תחילת האור ההוא עצומה לא תוכל לראותה ולא להסתכל בה שלא ימות אך יסך עליו בענן או במה שדומה לו עד שיעבור תחלת האור ההוא וכו' וכאשר עבר תחלת האור גלה מעל משה הדבר הסוכך, עד שהסתכל באחריתו וכו' אבל הבורא עצמו לא יתכן שיראה אותו אחד מהם (פי' אחד מהנביאים) כי זה מדרך השכל, וכן הביא רב"ח בשם רס"ג, כי לא תוכל לראות פני ראשית האור, וראית את אחורי, אחרית האור, אבל ראשיתו לא תוכל לראות:

[יג] פי' שהראהו האיך נקשרים כל הנבראים זה עם זה, כמו שהתפילין מונחים בראשית המוח, ורצועות יוצאות מהם ומתקשרות בסוף המוח, כן הוא ית' שרש הכל ומשתלשלין ממנו כל הנבראים מן הראשון ועד האחרון, וכל אחד נקשר באחד, והוא שנראה למשה, ולא נמנע ממנו זולתי קשר התפילין שהם על העינים שהוא שרש הכל ונרמז בפנים, אך הקשר כולו הראהו לו, והח' ר"י אבן כספי (עשרה כלי כסף) יאמר "דע כי באמרו קשר של תפילין אין הכונה על תיקון התפילין איך יעשה אותם, כי הואיל השם אינו גוף, לא יתכן גוף, וא"כ הכונה בעבור שלשלת העולם וחבורו זה עם זה, עם השם הנכבד, וטבע כל דבר ודבר אל חבורו הדומה לו בטבע, וכי כולם הם על פי רצונו וחפצו נעשים, וקודם לכן לא נתברר לו זו בידיעה אמיתית, אבל במ"ת חננו השם אז על אותה המעלה אשר לא ידע מקודם, הוא והבאים אחריו, וחכמינו ז"ל שדרכם לעולם להביא דבריהם במשל, המשילו זה על צד הדמיון המוחש, ואמרו קשר של תפילין הראה לו, הכונה כמו שהתפילין מקיפין את הראש ואינן מוחלקים, כן שפע השי"ת שופע תמיד ואינו נפסק, כי נבראיו צריכין לו תמיד להחיותם, ע"כ:

[יד] ירצה שהראה לו קשר העלול בעלה (פי' הסבה בהמסובב) שהוא העקר והכל טפל לו ונדבק בו, והודיעו איך מתחייב ממנו שהוא סוד האלהות לא שהודיעו מהות המחויב, כי קצת נמנע לו וקצת אפשר לכל, ועל כן אמר שהוא סוד עמוק עד מאוד (רמ"נ) ועיין מעשה אפוד צד קפג מה שכתב בזה:

[טו] וכן יאמר ( יסוד מורא שער יא) "וככה חשבין שתי האותיות במבטא", פי' שתי אותיות מן חצי השם ר"ל יה עולה ג"כ כו, כאשר יבטא אותם יוד הא והוא כו:

[טז] וכן (י"מ שם) והנה חצי כל השם בחברך כל המספרים אשר לפניו ויעלה מאה ועשרים, וככה מספר המרובעים בזוגות בתשעת המספרים שהם כחשבון עגול בכפלי:

[יז] וכן (י"מ שם) וכאשר תחבר האחדים (ר"ל כאשר תחבר מרובע אותיות הנפרדים ט ז ה ג א הוא קסה) וככה יעלה כפל חצי הראשון על החצי:

[יח] וכן (י"מ שם) וכאשר תחסר מרובע האות הראשון (ר"ל יו"ד שהיא אות הראשון מן השם ומרובע יו"ד פעם יו"ד הוא ק) ממרובע השנים נחברים (הוה יה ומרובע יה פעם יה הוא רכה, וכאשר תחסר ממנו מרובע הראשון) אז תמצא מעוקב האות השני (ה פעם ה הוא כה, מעוקבו ה פעם כה הוא קכה):

[יט] וכן (י"מ שם) וכאשר תחסר מרובע השנים נחברים ממרובע השלשה נחברים אז תמצא מעוקב האות השלישי:

[כ] והנה כוונת הח' ז"ל בזה לקרב סוד אלהי אל שכלנו על ידי דמיון האחד המספרי, כי כמו שהאחד במספר, הרי הוא באמת כל מספר וכל תמונה, עם היותו לא מספר ולא תמונה, כי מאתו יצא כל מספר, וממנו כל תמונה מספרית, משולשת, ומרובעת, זולתם, שאלמלי לא היה כולל את כולם, מה יוסיף ומה יתן את אשר איננו אתו, כן האחד האמתי, שהוא האחד ית' הוא הכל, ועל כן יוחס לו כל מה שהרגלנו ליחס לברואיו, כי כל דבר לא יכחד מן המלך להיותו מקור כל שפע הנמצאות, ואיננו שום דבר מהם על אופן מציאותם, רק הוא נעלה מאוד למעלה למעלה (הח' ר"י מוסקאטו בפי' להכוזרי מ"ד סי' ג):

[כא] הנה באמרו שהוא סוד עמוק (עיין אות קעה) היתה כונתו, כי שורש והתחלת השפע השופע הראשון שממנו נשפע אחרים, איך יודע שפע זה, כי ידוע על דרך המוחש, האדם שואל תחלה לדעת אם המלך חסיד או צדיק, ואחר ראותו צדקתו ונדבת לבו, רוצה לראות דמותו וצלמו מה הוא, כן משרע"ה אחרי הכירו את בוראו במדותיו רצה לראות ג"כ עוצם האלהות ואיך יורד השפע תחלה ממנו, והשם אינו גוף ולא בגוף שיוכל גבר במחשבתו להשיג אמיתתו, וע"כ אמר כי לא יראני וגו' ר"ל בעודו חי בגופו, כי האדם שהוא משכיל ומבין בחייו, כן יותר וישכיל אחר מותו בעבור כי החומר מונע, אבל אחר מותו יעלה במעלה מה שלא היה קודם ר"ל בחייו, והנה אתן לך מופת כי בהחלש הגוף יגבר השכל, כש"כ אם ימות, ומעלת משה ע"ה גדולה על מעלת שאר השלימים וזה לא היה רק בעבור שנברא מחומר זך והתלמדות בעת התגדלו בבית המלך ואז מצא השכל בבואו מנוח ר"ל שלא מונע, ומיד פעל נתחזק השכל ושב להיות כללי ביודעו הכללים הפרטים ידיעה אמיתית, וע"כ אמר ידעתיך בשם (הח' ר"י ן' כספי):

[כב] עיין בפי' ר"מ בוטריל לס' יצירה (פ"ד מ"ב) שהביא תשובת רבינו האי, ונמצא שם בסגנון הזה, וז"ל שם "והנה בעבור כי הנכבד באדמה הוא אדם, על כן היתה צורת הכרובים, ובעבור שהוא למעלה מנבראי מטה, ישים מגמתו להיות ישראל, כי הנכבד שבאדם ישראל, והאדם כדמות עולם קטן, והנה כל כרוב נעשה לקבל כח עליוני, ועיין ברא' ג קרני אור הערה בג:

[כג] כ"ה בפרקי היכלות, דר' ישמעאל, ועיין מבוא להלקח טוב (פסיקתא זוטרתא) מהרב הח' רש"ב אות כ מה שביאר שם, ובס' רזיאל, אמר ר' ישמעאל כשאמרתי דבר זה לפני ר"ע אמר לי כל מי שהוא יודע שיעור זה של יוצרנו ושבחו של הקב"ה שהוא מכוסה מן הבריות, מובטח וכו' אמר ר"י לפני תלמידיו, אני ור"ע ערבין בדבר זה, ועיין מורה ח"א פ' עב, שיפרש שם שהגלגל העליון וכל מה שבתוכו עד טבור הארץ הוא הנקרא שיעור קומה שהכל כאיש אחד, ועיין פרדס שער הכנוים, מה שכתב על שיעור קומה, ובס' (יסוד מורא שער הראשון) יאמר, והנה קדמונינו ז"ל היו יודעים סוד המרכבה ושיעור קומה, וחלילה חלילה שדמות יערכי לו רק דבריהם צריכים פירוש כדבר התורה נעשה אדם בצלמנו כדמותינו (ברא' א כי), ובנבואת יחזקאל (יחז' א כו) כמראה אדם עליו מלמעלה, ואמר וממראה מתניו ולמטה (שם שם, כז) ובשער יב שם, ע"כ קראו חכמי התושיה האדם עולם קטן (פי' צורת אברי האדם דומים לתבנית עולם גדול, עיין אבות דר"נ פ' לא) וזה סוד מטטרון שר הפנים, וזה סוד שאז"ל בחמשה דברים (פי' הנשמה דומה לבוראה בחמשה דברים) ע"כ כתוב בשיעור קומה אמר ר"י כל היודע שיעורו של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן עוה"ב, ואני ועקיבא ערבים בדבר (פי' כל היודע לשער שיעור קומת קונו, ומשערו בכל יום מובטח שהוא בן עוה"ב):

[כד] הח' ז"ל יאמר (קהלת ה ז) "והיודע סוד השם ידע כי גבוה מעל גבוה הם חמשים וחמשה, ולא אוכל לפרש", פי' כי לבד הי"ב צורות שהם י"ב מזלות, והם טלה, שור, תאומים, סרטן אריה בתולה מאזנים, עקרב, קשת, גדי, דלי, דגים, יש עוד ל"ו צורות, כ"א צורות מצד צפון, וט"ו צורות מצד דרום, ותחתיהם יש שבעת המשרתים כל אחד בגלגלו, ודעת הח' ז"ל בזה כי המשרתים הם גבוה מעל גבוה, ומ"ח צורות שבגלגל השמיני הם גבוהים עליהם:

[כה] לפני מלת "עיניהם" צ"ל "העלימו", ותחת "לתלמידים" צ"ל "לתלמי, ור"ל ע"ב הזקנים אשר תרגמו את התורה לתלמי המלך, הוסיפו בפ' אשר חלק מלת "להאיר" (כן הוא במגילה ט) רע"ב העלימו עיניהם מטעם הענין ולא השגיחו עליו, ואולי ידעו זה, אך לא רצו לגלות את הסוד לתלמי המלך (רי"ר), וכבר הקדימו בזה הבאר יצחק אך הוא לא שיבש את הספרים, ופי' על פי הנוסח שלפנינו בפי' הח' ז"ל, וז"ל החכמים שהוסיפו מלת "להאיר" לתלמי המלך מטעם הענין הוא, ואולי ידעו פי' זה הפ' אלא שלא רצה לגלות זה הסוד לתלמידים, ולזה הוסיפו אשר חלק אותם להאיר להם, והח' רא"צ צווייפעל (מינים ועוגב) פי' ג"כ עד"ז ובאופן אחר, וז"ל סוף הדברים סתומים, ומפרשי דבריו נשמט מלבארם, והאמת שט"ס נפל בכל הספרים, וצ"ל והמוסיפים להאיר (ר"ל הם חז"ל שהעתיקו התורה והוסיפו מלת "להאיר" כדאיתא במגילה ט ב) אינו מטעם הענין (ר"ל אין ענין זה לכאן, שצבא השמים מאירים לישראל ולאומות בשוה, והכתיב בשבחו מספר והולך,) אולי ידע זה (ר"ל ואפשר שגם המעתיקים ידעו) ולא רצו לגלות הסוד לתלמידים (כי ענינים כאלה דורשים הסתרה והעלמה) עיי"ש שיפרש מאין יצא הטעות לדעתו:

[כו] כ"ה בספר התכונה המשפטית לאלקאויציאס העסכי, וכן באיפימ"י רידי למיליציאו פ' משולשי המזלות, והלמוד הזה נתפשט בין כולם, והרמב"ם ז"ל (אגרת תימן) יתנגד לזה וילעג עליהם וז"ל שם "ואולם מה שראיתיך נוטה אליו מענין הכוכבים והדבוקים שהיו ושעתידין להיות, כ"ז ענין שראוי שתסירהו מדעתך, וכבס מחשבותיך ממנו כאשר תכבס הבגד המטונף מטנופו, מפני שהם ענינים אין לאמת בהם אצל בני אדם, ואף אצל החכמים השלמים, ואפילו שאין להם דת כ"ש בעלי הדת וכו' לא תביט למאמר אומר דבוק קטן או גדול וכו', והיא הפסד החכמה וחולשת הדיעות וכו', ואשר ראוי שתדעהו שאלו המאמרים וכיוצא בהם שקר וכזב, ולא תהיה לך ראיה על אמתתם המצאם כתובים בספרים עיי"ש:

[כז] וכן יאמר (י"מ שער השביעי) כי השם לקח לישראל לנחלה ויוציאם מרשות המזלות כל זמן שהם ברשותו לעשות אשר צום בתורתו, ע"כ אמרו הקדמונים אין מזל לישראל, בעבור זה כתוב ונפלינו אני ועמך (פ' יז) ואין לטעון ואיך ישנה השם חוקות השמים הנה נח יוכיח (כי הציל אותו ולא שנה חוקות השמים):

[כח] עיין שו"ת הרשב"א ח"א סי' קמח, מה שהשיב בענין מזל ישראל:

[כט] עיין יהל אור, ולא כן דעת הרמב"ם בזה, עיין קרני אור הערה כו:

[ל] ולדעת הרשב"א (שו"ת הרשב"א שם) אינם שוים מקרה הצבור למקרה היחיד עיי"ש:

[לא] עיין ס' הגלוי להריק"ם אות קכח:

[לב] ובי"מ שער יב כתב "והמשל כאור השמש שעוברת על פני שתום העין, ולא יוכל לראות פני השמש רק עד שיעבור, ע"כ כתיב אני אעביר כל טובי על פניך, והנה הדבקו בטוב כלו כדמות הפנים, והדבק הנבראים בו כדמות אחורים וזה וראית את אחורי, וזה המשל באדם:

[לג] רצונו בזה חלילה וחלילה שנאמר שיש פנים ואחור בשם, וכבר נתאמת לנו שאינו גוף כאשר הורה לנו המופת, והואיל ואינו גוף לא יפול עליו שום דבר ממיני ההגשמה, וא"כ אחורי שהזכיר כאן אינו כ"א סוף ואחרון, והם הדברים הטבעים הגלגלים שנבראו בסוף וראית הוא לשון הבנה בעין השכל, כמו ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א טז) ור"ל כי תביט ותשכיל הדברים המיניים כל אחד ואחד כפי טבעו, ואיך פועלו נפלא ונעלה, ואז תדע שהוא הכל, והוא המחיה אותם, והוא המציאם, כ"א יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר יכול להמצא, וא"כ הוא הכל וכבודו מלא הכל, ר"ל כי כבוד השם הוא סבת קיומם, כי הנה המופת בהעצר השמים ולא יהיה מטר הנה אז יבשו כולם, וא"כ הגלגלים סבת קיומם, ותנועת הגלגלים שהיא תמידית, אינה כ"א מהמניע הראשון, וזהו השם וכחו, שהיא כבודו, והוא מלא הכל, ומה שאמר ומאתו הכל, רצונו כי כל טובות ואותות הבאות לעולם מהגלגלים אינם כ"א מהשם, וזהו ותמונת ד' יביט, כי תמונת השם ואחדותו לא תודָע כ"א מהאחור שהיא התמונה, ופני לא יראו, כמו וזאת לפנים בישראל (רות ד ז) שהוא לשון קודם, ור"ל הדברים שבראתי קודם בריאותי לא יובנו ולא יושגו כלל, והם השכלים הנבדלים (הח' ר"י ן' כספי):