[א] אמר מלת לך להזהירו שלא יפסול הלוחות אדם אחר אלא משה בעצמו, כי מלת לך יאמר על התיחדות כזה, כמו שאמר לך לך מארצך, שילך הוא מבלתי אביו וקרוביו (רדי"א):

[ב] עיין במדרשי התורה להקדוש אנשלמה אשתרוק ז"ל, שיבאר מה שקרן עור פני משה בלוחות שניות, ולא היה כן בלוחות ראשונות היה לכמה סבות ויחשוב שם הסבות בטוב טעם ודעת במספר חמשה עיי"ש:

[ג] וכן כתב הרדי"א, שהש"י לא צוה להיות יותר קדושה בלוחות האחרונות מהראשונות אלא מפני הדברים שקרו גזר שיעשה כן:

[ד] לפי שבפעם הראשון היתה הכונה בעבור ישמע העם כדברי עמך, ולזה יצא העם לקראת האלהים, ועלו אהרן נדב ואביהוא והזקנים, אמנם עכשיו כבר נתפרסם להם דבור ד' את משה פנים אל פנים, ולזה לא הוצרך שיעלה איש עמו (עקידה):

[ה] וכן פי' הרדי"א, אמרו ויתיצב עמו שם, אינו חוזר לשי"ת שנצב על משה, ולא למשה שנצב לפני השם, אבל הוא חוזר על הענין שזכר שעמד עם משה כמו שיעדו "ושכותי כפי עליך":

[ו] וע"ז כתב המבאר, ואין צורך לזה כי אחרי שאמר וירד, יתכן לומר נתיצב על הפסקת הירידה, כי שם עמד עד שעבר אח"כ:

[ז] וכ"כ אבודרהם בסדר תפלות של תעניות, וז"ל "וכשאומר ויקרא בשם ד', צריך להפסיק מעט בין בשם לד', כי בפסוק הוא בטרחא, ורוב ההמון טועים בזה", וכן רוו"ה במחזור שלו יאמר, "דע כי בעל הטעמים הטעים מלת בשם בטפחא להפרידו מן השם, ולהורות שהשם הוא הקורא בשם, לכן יש להפסיק קצת בין מלת בשם למלת ד', ורוב ההמון טועים בזה", ודעת אונקלס אינו כן שתרגם "בשמא דה'", ורש"י ז"ל הסכים עמו, ויהיה פי' שמשה הוא הקורא בשם ד', שאילו היה השם הקורא, היה מתורגם וקרא בשמא השם, והנה לדעת בעל הטעמים יחסר ד' השני שהוא הנשוא, ולדעת אונקלס יחסר ד' הראשון שהוא הנושא, ועיין במקו"ב רש"י מה שהבאתי מס' הזכרון שמצא בנוסחא ישינה מאד וקרא בשמא ד' בלי דל"ת ועתה יתאימו יחד כל הפירושים:

[ח] וכן כתב הרדי"א, "ואין לומר שהיה אחד לקורא ואחד לקריאה כדברי הגאון, ר"ל ויקרא ד' הקורא, ד' אל רחום וחנון וגו', כי הנה בעל הטעמים ימאנהו":

[ט] וגם ע"ז השיג הרדי"א וכתב, וגם אין לומר שנכפל שם זה כמו אברהם אברהם, משה משה, כי הנה לא כפל אחד משאר המדות והתוארים, והכפל בשמות ימצא מהעליון לשפל ומהאדון אל העבד כשיהיה דברו נחוץ, אבל לא יפול בקריאת השם הנכבד:

[י] וע"ז יאמר הרדי"א, ולדבריו היה ראוי שיהיה הראשון בן ארבע אותיות, והב' אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, ועיין בהגה"ה לתוס' ר"ה דף יז ב ד"ה "והכי איתא" שכתב, כיון דשניהם של רחמים אין כאן שתי מדות, לכך נראה שהן מדה אחת ואחת מהן שם התואר שכך מזכירין אותו על אדנותו לפי שהוא אדון על כל, כמו מלך ע"ש מלכותו, ואותו כנוי מדת רחמים הוא, שלפי שהוא אדון על כל צריך להתנהג עם כל במדת רחמים:

[יא] והבא"י רצה לשבש הספרים ולגרוס "כי השם הנכבד אינו במספר" עיין (אות מא) ובעל עזרה להבין, רצה לגרוס "כי אם השם הנכבד", ואלו ראו פי' הקצר לא שבשו הספרים:

[יב] עיין תוס' ר"ה יז ב ד"ה "שלש עשרה" שהביא ממגלת סתרים דרבינו נסים, שמונה נוצר חסד לאלפים בשתי מדות, דנוצר חסד היינו מדה אחת, לאלפים מדה אחרת, וכ"ה בבעלי התוס' על התורה שהביאו בשם רבינו נסים, נוצר חסד שתי מדות, והשם הראשון אינו מן המנין, ופשטיה דקרא, ויעבור ד' על פניו ויקרא ד', ד' אל רחום וגו', פי' ויקרא ד' את הי"ג מדות, וראיה לדבר שיש נגינת פסק בין ד' קמא לבתרא, והנה לפי"ז יהיה הסדר א) ד', ב) אל, ג) רחום, ד) חנון, ה) ארך אפים, ו) ורב חסד, ז) אמת, ח) נוצר חסד, ט) לאלפים, י) נושא עון, יא) ופשע, יב) וחטאה, יג) ונקה, ועיין בהערה 22 לתולדות רבינו נסים שכתב שזה סותר לדברי רבינו נסים מה שהביא הראב"ע פה שמונה ארך אפים לשתי מדות, ולא נוצר חסד לאלפים, וכתב מזה נראה שחזר בו רבינו נסים בפי' על התורה מדבריו במגלת סתרים, או להפך, והנה אם נחשוב ארך אפים לשתי מדות יהיה הסדר א) ד', ב) אל, ג) רחום, ד) חנון, ה) ארך אפים לצדיקים, ו) ארך אפים לרשעים, ז) רב חסד, ח) ואמת), ט) נוצר חסד לאלפים, י) נושא עון, יא) ופשע, יב) וחטאה, יג) נקה, (ובס' חסידים סי' ר"ן) יסדר על דרך אחר וזהו, א) רחום, ב) וחנון, ג) ארך אפים, ד) ורב חסד, ה) ואמת, ו) נוצר חסד לאלפים, ז) נושא עון, ח) ופשע, ט) וחטאה, י) ונקה, יא) וסלחת לעונינו, יב) ולחטאתינו, יג) ונחלתנו, ודעת הרמב"ן שלשלשת השמות הראשונים ד' ד' אל שמות העצם, והעשרה הם מדות ולדעת הרדי"א א) ד', ב) ד', ג) אל, ד) רחום, ה) חנון, ו) ארך אפים, ז) ורב חסד, ח) ואמת, ט) נוצר חסד לאלפים, י) נושא עון ופשע וחטאה, יא) ונקה, יב) לא ינקה, יג) פוקד עון אבות:

[יג] והרדי"א יפרש גם הוא מדת רחמים, שאינו נפרע מן החוטא בפעם אחת, כי אולי לא יוכל לסבלן, ולכך יטה אליו רחמים שיענישהו בקצת העונש לבניו בקצתו, ולבני בניו בקצתו וכן על הדור הרביעי מזרעו, ושזה יהיה נקל לסבול העונש ההוא:

[יד] וכתב הרדי"א אבל יקשה לדעת הזה שישארו חוץ מן המנין המדות לא ינקה וג"כ פוקד עון אבות על בנים:

[טו] ולא יתואר בשמות רחום וחנון זולתי השם הנכבד, כי הוא לבדו רחום וחנון, ולא יאמר על שום נברא רחום וחנון, אלא מרחם וחונן, וזהו ההבדל שבין תוארי השם ב"ה לתוארי הנבראים:

[טז] עיין מועו"ג שמפרש ויגרוס אחר רשע ויאמר מלת אחר שקודם מלת רשע נשמטה ממקומה הראוי וכצ"ל הנושא עונו בעצמו (ר"ל בכ"מ שכתוב עונו ישא, תשא את עונה) הוא תמיד לגנאי (שמוכרח הנושא לשאת עליו עונש אשמתו) ונשיאות חטא אחר (ר"ל כשנושא העון והנשוא הם שנים) יהיה על ב' דרכים, או המחילה והסליחה שהנושא סולח להנשוא ומחקו מלבו, או שהכונה בו שנושא העון הוא הרשע והוא נכנס תחת הנשוא לסבול עליו העונש כמו ונשא את עונה:

[יז] להפליג הענין בשמות יוסיף העברי ה"א בסוף, כגון אור אורה, ישע ישועה, ודומיהן, כך חטא חטאה, והוא חטא קשה מאוד (רל"ש):

[יח] והרמב"ן כתב, ולא אמר לפשעינו כי לא יתכן לסלוח הפשעים שהם המרדים רק שישא אותם ולא יכלם בהם:

[יט] והרדי"א השיג על מי שמפרש כן, וכתב ותחלת דבריהם סכלות במה שלא מנו במדות כי אם ד' פעם אחד בלבד:

[כ] עיין יהל אור, והנה גם החזקוני פי' כן וז"ל, "לפי שהיה ירא שלא יאמר יותר על רבעים" ועיין במדרשי התורה להקדוש אנשלמה אשתרוק ז"ל, שפ' ג"כ כן וז"ל "וימהר משה ויקד, אמרו בו כי כשראה משה שאמר על בנים על שלשים ועל רבעים חשש משה פן יאמר עוד השם על הבאים אחריהם חמישיים ששיים או יותר, לזה מיהר ועשה קידה כדי להפסיק דבריו ית' ולא יוסיף לענוש עוד, ונשאלתי מפני מה לא עשה כן משה בסוף דבור לא יהיה (למעלה כ ה) (פי' ששם ג"כ נאמר על שלשים ועל רבעים) והשבתי כי בדברות היה עת רצון ולא נתירא שיפקוד עון רק לאותן דורות שאדם רואה בחייו על הרוב (עיין מורה ח"א סוף פ' נד, שכתב ואמנם הספיק לו רבעים, כי תכלית מה שאפשר לו לאדם לראות מזרעו הוא דור רביעי) אבל הכא היתה עת כעס, והאריך לפרוע עון העגל מעט מעט לדורות הבאים, כמו שאמר וביום פקדי, ולזה נתירא פן יזכור דורות אחרים יותר לזה מיהר ליקוד ולבקש רחמים":

[כא] וכן פי' רע"ס, כי מהירות ההשתחויה תורה על גדלות הדבר אשר לו יכנע המשתחוה:

[כב] וכן פי' רש"י ז"ל וכן פי' הרד"ק בשרש נחל:

[כג] וכן דעת יוב"ע שתרגם וְתַחְסְנִינָנָא ית ארעא, וכן פי' הרדי"א, והנה אמר עוד ונחלתנו לתת טענה שנית על הליכת המלאך, הקב"ה היה עתיד להנחילנו את הארץ וזה הוא אמרו ונחלתנו

[כד] וכן יאמר (יסוד מורא שער ג) "וככה כרת על מי שחדל לעשות הפסח, כי זכר יציאת מצרים עיקר לכל המצות ע"כ כתוב אחר אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור" ופי' למה את חג המצות תשמור, כי אנכי ד' אלהיך אשר הוצאתיך מא"מ מבית עבדים:

[כה] עיין המבאר לנתה"ש ובביאור שד"ל מה שביארו בזה:

[כו] על הרוב נאמרו דברים כאלה לתשובה אל החרופים והגדופים והקללות של הקראים הקדמונים על חכמי הרבנים, וכן היו דרכי הויכוח בימים קדמונים בכלל (הרה"ח ד"ר א"א הרכבי):

[כז] והנה הקראים ברצונם לעור עיני ההמון ולמשוך לכתותיהם העם ההולכים בחושך החמירו בדברים הרבה ואמרו שבעלי הקבלה (כן יכנו את חז"ל והרבנים שלנו) מקילים בחומרות התורה, ואסרו בן פקועה ואמה יחד (אדרת אליהו לבשיצי ה' שחיטה פ"י) אסרו תרנגלת (באמרם שהיא נקראת דוכיפת) אסרו עריות הרבה, והחמירו דברים הרבה בשבת, אסרו להדליק את הנר בליל שבת, ושלא ליכנס לבית שהנר דולק, ואסרו לאכול חמין, ואסרו תשה"מ בשבת, ודרשו בחריש ובקציר בגלוי פנים שהאזהרה על החרישה באשה (אשכול הכפר להדסי, אדרת אליהו לבשיצי, ס' המצות לענן הנשיא הוצ' הרה"ח ד"ר א"א הרכבי) וכנגד זה תיקן עזרא נגד בעלי מקרא הקדמונים לאכול שום בערב שבת משום עונה (ב"ק פב א, ועיין רש"י נדרים לא א, ד"ה "אסור בישראל"). וענן אסר לבוא על אשה מעת שנקלט הזרע (אצל האשה) ועד שתלד אסורה להזקק לבעלה (ס' המצות הנ"ל צד 60 ועיי"ש הערה 5), ונמצא לו עוד שאסר לבוא על אשה הרה אחרי ג' חדשים להריונה (ס' המצות הנ"ל צד 130) וביאר הכתוב ואל ההרים לא אכל (יחז' טו) על תשמיש המעוברת (ההרים בהוראת ההרות) וכדעת ענן נמצא אצל הח' לוי בן יפת הלוי, ואצל הח' יעקב בן ראושן בס' העושר, שלא תשכב עם אשה הרה (ס' המצות הנ"ל צד 155) ועיין קרני אור בראשית לב לג הערה כט, מה שהבאתי מהטירת כסף, וטעה הטירת כסף שם, שפי' שזה המהפך הוא יכול להיות מן מפרשי הכופרים בתורה, ולא ידע כי בנפשו הוא, שזה המפרש הוא הדסי באשכול הכפר דף צא ב:

[כח] וכן יאמר הח' ז"ל בס' העבור שלו "ואל תשים לבך אל תקופת שמואל שאומר כי התוספת רביעית יום בלי תוספת ומגרעת, כי איננה תקופת אמת כלל וכו', ואני אתן לך שבעה עדים נאמנים מכחישים תקופת שמואל עי"ש, וכן יאמר ר' אברהם בר חייא הנשיא בס' העבור שלו, המדה שאין בה שום ספיקא היא היא כדברי רב אדא ודי היה לנו בכל הטעמים האלו להראות שתקופת רב אדא בר אהבה הוא העיקר בסוד העבור, ועליה היו סומכים רז"ל, וכן פסק הרמב"ם ז"ל (ה' קה"ח פ"י ה") וז"ל "לפי שחשבון תקופה זו היא יותר אמת מחשבון שמואל, והוא הרוב מדברים שיתבארו באצטגנונית יותר מח' שמואל" ועיין בהמפרש שם:

[כט] עיין (ר"ה כד ב) בתוס' ד"ה ראיניהו, ובתוי"ט פ"ב דר"ה משנה ח ד"ה קיבלן ר"ג ובס' העבור להח' ז"ל, ובס' העבור להנשיא שער ז', ובפ"א מה' קה"ת להרמב"ם ז"ל, ובס' יסוד עולם מאמר ג פי"א, ובס' נחמד ונעים סי' רב ובהקדמת הת' ז"ל על התורה בדרך הב' ובבאורי שם:

[ל] וכן פי' הרדי"א, אמר אלהי ישראל בהפך מה שאמרו הרשעים עובדי העגל אלה אלהיך ישראל:

[לא] וכבר חשבו קצת המפרשים מאשר ראו שצוה השם למשה כתוב לך את הדברים האלה שאמרו ויכתוב על הלוחות חוזר למשה הניכר שהוא כתב על הלוחות כאשר צוהו ד' והוא טעות מבואר (רדי"א):

[לב] והוא היותר מתישב, והנה היו החמשה הראשונים בהתיחסם לעניני האלהות בלח אחד, והחמשה האחרונם להיותם בין אדם לחבירו ועל לא אחד ולכן היו הלוחות שתים, ואם היו כל הדברות בכל אחד מהלוחות לא היה צורך בשני לוחות אלא באחד (שם):

[לג] כאן הביא הרדי"א מפי' הקצר כלשונו ממש והשיג עליו עי"ש:

[לד] וכן כתכ הרלב"ג והנה עשה זה השי"ת, כי אינו נודע מקום קבורתו יטעו הדורות הבאים ויעשו ממנו ע"ז, מצד מה שנתפרסם מהנפלאות שעשה: