[א] וכן פי' הרמב"ן, ענין הכתוב הזה וודאי ראוי לאסור בשבת גם מלאכת אוכל נפש, כי אמר כל העושה בו מלאכה יומת, ופי' שלא יבערו גם אש לאפות לחם ולבשל בשר כי האש צורך כל מאכל, כי בידוע שרוב המלאכות שבני אדם מתעסקים בהם אינם אלא ע"י האש, כי האש סבתם ועקרם, גם בכל דברי המשכן מעט מזעיר שאין הבערת אש צריכה לו, יציקת כלים וצביעת בגדי הקדש וכיוצא ע"כ פרט להם ביחוד אזהרה מהבערת אש:

[ב] והשיב עליו הקראי סלמן בן ירוחם, עיין כרמי שומרון צד 27, ועיין למעלה לד כא קרני אור הערה כז:

[ג] וכן כתב הרמב"ן, ויתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו, ואמר לכולם ענין המשכן אשר נצטוה בו מתחלה קודם שבור הלחות כיון שנתרצה להם הקב"ה ונתן לו הלוחות שניות, וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם:

[ד] וכ"ה (מכילתא ויקהל פ"א) "ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם, בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בביהמ"ק", והנה בא להוציא ביהמ"ק שמותר להבעיר המערכה בשבת:

[ה] בס' נקוטי קדמוניות להח' ר"ש פינסקער (נספחים צד צה) הביא חמשה נוסחאות מפי' הח' ז"ל בפ' הקצר: בנוסח אחדוהגאון אמר כי אלה הדברים על ענין מצות שבת, בעבור שהיא שקולה נגד כל המצות, או בעבור אבות מלאכות, וטעם לא תבערו אש וגו', בעבור שהכהנים ידליקו האש ויעריכו הנרות בשבת, או לאסור הדלקת הנר בשבת, כי כבר אסר מעשה מאכל, והנכון בעיני כי אלה הדברים וכו', וטעם לא תבערו אש בעבור שאמר בפסח אך אשר יאכל לכל נפש, אסר עתה עשיית מלאכת מאכל נפש בשבת, כי לא יעשה מאכל כ"א בהדלקת האש, והשם יכפול שכר הגאון שהשיב תשובות ברורות וגמורות ענ הצדוקים האוסרים נר בשבת: **בנוסח הב'**ויאמר הגאון כי אלה הדברים וכו' או בעבור אבות מלאכות, וטעם לא תבערו בעבור שהכהנים ידליקו האש ויערכו הנרות בשבת, או לאסר הדלקת הנר בשבת, כי כבר אסר מעשה מאכל, והנכון בעיני וכו' והאל יכפיל שכר הגאון שחבר ספר נכבד להשיב תשובות גמורות על הצדוקים החולקים על קדמונינו ז"ל: **בנוסח הג'**ויאמר הגאון כי אלה הדברים וכו' כנ"ל. וטעם לא תבערו בעבור שהכהנים ידליקו האש ויערכו הנר בשבת, או לאסור הדלקת הנר בשבת, כי כבר אסר מעשה מאכל, והנכון בעיני וכו' והשם יכפול שכר הגאון שהשיב תשובות גמורות על הצדוקים האוסרים נר בשבת: **בנוסח ד'**לא נמצא דבר מדברי הגאון, ולא מן הפלפול שבין הח' ז"ל לצדוקי רק "אמר עתה לא תבערו אש לאפות לחם ולבשל בשר. כי האש צורך לכל מאכל, והגאון ר' סעדיה חבר ספר נכבד תשובות על המכחישים על נר שבת על קדמונינו ז"ל ע"כ, ובנוסח הה' נחסרו ב' דפים. ובעל אוצר נחמד מביא של מאמרי הגאון מב' נוסחאות ובאר אותם וז"ל "ב' נוסחאות מצאנו האחת "בעבור שהכהנים ידלקו האש ויעריכו הנרות בשבת בא לאסור הדלקת הנר", והשנית "בעבור שהכהנים ידליקו האש ויערכו הנרות בשם, או לאסור הדלקת האש בשבת", והנוסחא הראשונה היא הנכונה, וירצה בעבור שהכהנים ידליקו האש בביהמ"ק אסר עתה להם הדלקת האש, והיא הדלקת הנר, כי מעשה מאכל כבר נאסר להם. שהוא ע"י האש מכח כל מלאכה לא תעשו, ולפי הגי' הב' או לאסור, ירצה או נאמר כי לא בא זה הלאי אלא לאסור הדלקת הנר בשבת, ויש נוסחא ג' ולאסור הדלקת הנר בשבת" ולפי זו הנוסחא ככה שעורה, כי לאו לא תבערו בא להזהיר על עשיית המשכן שלא יחללו שבת בעשיתו, כמו שמחללים הכהנים בהדלקת האש על המזבח, ובהטבת הנרות ואסור הדלקת הנר בשבת עכ"ל:

[ו] דעת הח' ז"ל פה עם הויכוח שהי' לו עם הנדוקי, שאם לא נסמוך על הקבלה מנין נדע שהתחלת השבת מערב, והיינו יכולים לסבור שמלת יום מן הזריחה עד השקיעה ולא יכלול הלילה, וכל המאמרים שהביא לו לראיה להצדיקו היא ע"ד הטעאה כדי לדחות את הצדוקי, ודעת הח' ז"ל בכל מקום שהימים המקודשים הם מערב עד ערב ועיין (אגרת השבת שער ג) שהביא בעצמו לראיה שיום השבת מערב עד ערב, מאותן הפסוקים שהביא הצדוקי פה לרתיתו, וכן נראה בדבר איסור חלב ( ויקרא ז כג) שאמר לצדוקי אחד, אשר אך חלב קדשים אסור, ולא חלב חולין, וע"ז כתב הח' רש"ט (עיין תולדות הראב"ע הערה 13) שאין כוונת הח' ז"ל שהחלב לא נאסר מן התורה חלילה אך כוונתו לדחות את הצדוקי בקש על דרך הפשט באמונתו שאינו מאמין בזולת הפשט, ולהכריח שעל כרחנו צריכים אנו לקבלה, וכן יסיים הח' ז"ל פה:

[ז] עיין (אגרת השבת שער הראשון) וכן בדרז"ל (ספרא שם) "בשמיני יכול בין יום ובין לילה ת"ל ביום, ביום ולא בלילה":

[ח] בלקק"ד נספחים צד צא יש עוד נוסחא "והזהרתי אלה הדברים בעבור שיוכל האדם המבין לפרש הכתיב לטעמים רבים יבין דבר, ע"כ אנחנו צריכין בדברי קבלה לכל המצות":

[ט] עיין (יומא עב ב) שפי' שם על בגדי כהונה, ועיין העמק דבר שפי' שנכלל בגדי כהונה בכלל בגדי השרד דשניהם נקראו לפי הפשט בגדי השרד עיי"ש

[י] ובפס"ז על הנשים שחזרו על תכשיטיהן נשיהם בניהם ובנותיהם ליטול בהם בזרוע, שנאמר ויבאו האנשים על הנשים, וכן פי' בעלי התוס', וכן פי' החזקוני, וכתבו בעלי התוס' ואעפי"כ והנשים שמחות וזהירות במלאכת שמים:

[יא] ויו"ת הפארים והצעדות (ישעי' ג כ) ושירי רגליא, ידמה שהוא כלי אחר, יש שהוא עשוי לזרוע, ויש שהוא עשוי לרגל, ואשר עשוי לרגל נקרא צעדה על החכינה לשון צעד, ואשר עשוי לזרוע לפי שהוא עשוי על תכונת אותו של רגל נקרא ג"כ אצעדה (ן' מלך):

[יב] כפי ת"א ויוב"ע הוא תכשיט שעל החזה ובג' (שבת סד א) אר"א עגול זה דפוס של דדין, כומז זה דפוס של בית הרחם, ובירושלמי שבת פ"ו ה"ג, כומז י"א דפוס של רחם וי"א דפוס של דדים:

[יג] ולדעת רז"ל (שבת עד, ב) טוו מעל העזים, וכתב רע"ס למען יהיה בטווי זוהר נוסף: