[א] וכן הוא (חגיגה י, ב) "ממאי דהאי ויחגו לי זביחה היא, וכו', ר"ל אתיא מדבר ממדבר, מה להלן זבחים אף כאן זבחים":

[ב] והרמב"ן ז"ל השיג עליו בזה וכתב, כי אין דברו זה נכון, כי לא צוו לומר שיהיה בישראל דבר או חרב אם לא יזבחו, והם לא ישנו בשליחות השם דבר עיי"ש מה שפי' בסוד כקרבנות:

[ג] ובס' (יסוד מורא שער ח) יאמר "וכבר הזכיר משה רבינו ע"ה בתחלת ביאתו לדבר אל פרעה, פי' טעם למה נזבח פן יפגענו בדבר או בחרב (פי' כי המפרשים פי' שקאי על פרעה, וראויה להיות פן יפגעך אלא שחלקו כבוד כמ"ש רש"י ז"ל, והח' ז"ל יפרש שמוסב על כולם) גם זה הסוד מבואר היטב בדבר יחזקיהו". (והוא בד"ה ב כט, ז ח ט) ושם נאמר "ויאמר להם שמעוני הלוים וגו', גם סגרו דלתות האולם, ויכבו את הנרות וקטורת לא הקטירו, ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל, ויהי קצף ד' על יהודה וירושלים ויתנם לזעוה לשמה ולשרקה וגו', והנה נפלו אבותינו בחרב, ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי על זאת". כי בסוד השגחתו מהם עזבם אל המקרה:

[ד] ותרגומו "תבטלון" וכל ענין פרע בטול הסדר והשבתת החוק הוא, וכן פורע מוסר (משלי טו לב) גדל פרע (במד' ו ה) שער הגדל בערבוביא:

[ה] ובתנחומא וארא (אות ו ושמ"ר פ"ה, טז) לפי ששבטו של לוי לא היו משועבדים במצרים, אלא פנוי היה מעבודת פרך, אמר להם פרעה בשביל שאתם פנוים אתם אומרים נלכה נזבחה לאלהינו לכו לסבלותיכם ועיין רש"י ורמב"ן:

[ו] יתכן כי הגזרה הזאת לא עמדה כ"א פעם אחד שיעשו הלבנים ולא ינתן להם תבן וזהו תוספות האל"ף (רבינו חננאל):

[ז] קש היא הקצר שמניחים בשדה למאכל הבהמות, וכן דעת ר"י בתוספות (שבת לו ב) ד"ה "כירה" "דקש היינו זנבות השבולים שנשאר בשדה, ותבן הוא הנקצר עם השבולת", וא"כ בתבן מעמידים ומחזיקים הלבנים:

[ח] על השלילה בהוה יאמר אין, ועל השלילה בעבר יאמר לא:

[ט] וכן כתב הרד"ק בשרש "פוץ" וכתב עוד "ואפשר שהוא פועל עומד, וכן "ויפץ העם מעליו" (ש"א י"ג ח')":

[י] עיין הבנת המקרא לרוו"ה, ובס' הכוזרי (מאמר ב' סי' פ') בקול יהדה שם:

[יא] ובמדרש שכל טוב. משה ואהרן באו לפלטין של פרעה והשוטרים יצאו ופגעו אלו באלו ורש"י ז"ל פי' ויפגעו אנשים מישראל את משה ואת אהרן וגו':

[יב] ובס' העצמים כתב הח' ז"ל "עוד ימצא באדם כח המרגיש ופעולותיו חמשה, והם הראות, והשמע, והריח, והטעם, והמשוש, ומשכן כל אחד מאלו החמשה ידוע", ועיין במקו"ח שהאריך לבאר זה, ועיין (למטה כח לז) ובביאורי שם:

[יג] ובמדרש שכל טוב "עד עכשיו היינו כשמן המור, שמתוך שריחו נידף והוא עולה על שולחן מלכים ומעתה היינו כשמש מבאיש, שמתוך שריחו רע נותנין אותי לעיבוד העורות" והרד"ק בשרש "באש" פי' אמר בעיני סמיך אל ריח אע"פ שעל דרך המשל היה אומר בְאַפֵי, שב אל הענין, כלומר שלא ירצו לראותינו ולהביט אלינו כמו שירחיק אדם הדבר הנבאש ולא ירצה לראותו: