[א] ובב"ר (פ' מא) "רבי אומר במסעות שהלך בם חזר" וזכרה התורה כן להודיעך שלום אברהם בארץ כנען שאילו קרהו נזק או חרפה באחת המקומות האלו לא היה שב אליהן בשובו ממצרים, וכן פי' רש"י ז"ל "כשחזר ממצרים לארץ כנען היה הולך ולן במסעות ואכסניות שלן בהם בהליכתו למצרים", וע"ז כתב שד"ל ואם היתה הכוונה שלן באכסניות שלן בתחלה (כדעת רש"י) היה לו להזכיר לשון חנייה, לא לשון נסיעה, כי המלון עשוי לחנות בו, לא לנסוע בו, ראיה גמורה לדברַי "ויסעו כל עדת ב"י ממדבר סין למסעיהם" (שמות יז א) והם לא הלכו בדרך ההוא מתמול שלשום:

[ב] ואמר אהָלים לשון רבים להודיע כי מטלטלים רבים הי' לו, ובני בית רבים, והיה צריך לאהלים רבים:

[ג] ובשמות (יט ח) כתב הח' ז"ל "יחדו מלה יחידה במקרא בדקדוק בעבור תוס' הוי"ו, ויפת אמר כאדם יחיד לבדו, כי לא יהיה משנה שם (פי לשון שנים, כלומר לא הי' דעות חלוקות שם רק אגודה אחת כאיש יחיד) ובתה' (פו יא) על הפ' "יחד לבבי ליראה שמך" כתב הח' ז"ל "ומלת יחד מגזרת יחיד, או חבר מגזרת יחד":

[ד] והמג"ט פי' כרעו, כמו שמצינו פעם אחרת (למטה טו יט) בפ' "את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני" ושם פי' הח' ז"ל כמו כאן (ופי' שיש להם שני שמות, ולא על מלת אז כאשר חשבו המבארים) ועיין רמב"ן מה שפי' בזה, ועיין (בית האוצר לשכה ב' דף 130):

[ה] והקשה רב"ח, איך אמר ואשמאיל את עצמי, וכוונתו של אברהם לילך בדרום, אבל פי' ואשמאילה הכוונה בו ואשמאילה אותך, כלומר על כרחך תצטרך לילך לצפון וכן שמע וכן הוא בת"א בנוסחאות מדוקדקות "אם את לצפונא ואנא לדרומא, ואם את לדרומא ואצפנך", כלומר בעל כרחך, כי לא אתן לך רשות להתעכב בדרום מפני כובד המקנה אשר לי, וכן דעת רז"ל (ב"ר פ' מא ו) "אמר ליה אם את לשמאלה אנא לדרומא, ואם אנא לדרומא את לשמאלה, אמר ר' יוחנן לשני בני אדם שהי' להם שתי כורים אחד של חטים, ואחד של שעורים, א"ל אם חטייא דידי שערי דידך, ואם שערי דידך חטייא דידי, מן כל אתר חטייא דידי" פי' תרצה או לא תרצה אשמאיל אני אותך, ויהיה פי' ואשמאילה לשון מפעיל לאחרים, כי לא יתכן שיתן אברהם את הברירה ללוט לבחור לו צד הימין, וכן הוא בפס"ז (ברא' יג ט) כך אמר לו א"א ללוט אם תשמאל, ואימנה אני שאהא בדרום שהוא בנגב א"י, ואם הימן ואשמאילה אותך בצפון, וכן היה בבית אל הי' עומדים באותו הזמן, ועיין בס' חליפות שמלות, מה שמקשה וכי אברהם יבוא בעקיפין עם לוט אחיו אחר אשר אמר לו "אל נא תהי מריבה בינינו" ואיך יאמר לו כי מן כל אתר חיטיא דידי, בדרך המשל, עיי"ש מה שמתרץ:

[ו] שרש "ככר" "כר" הנחתו הראשונה על שטח דשן ושמן שהבהמות הרועות בו מתפטמות ביותר, כמו "כר נרחב" (ישעי' ל כג) "לבשו כרים הצאן" (תה' סה יד), והצאן הרועות בו נקראו בשם התואר "כרים", "עם חלב כרים" (דבר' לב יד) "מדם כרים ועתודים" (ישעי' לד ו) ע"ש שרועים על הכר, ונקרא השטח הטוב והדשן "כר" מלשון כריה וחפירה, ע"ש שחופרין וכורין סביבו חריץ עמוק להפליט ממנו לחלוחית המים המעופשים והחמוצים המפסידים את הזרע, לפיכך נקרא כר (אפגעשטאכען) אלא כשהוא קטן במדת שטחו יקרא כר, והעוסק בעבודת הכריה יקרא אכר, "אכר וצמדו" (ירמי' נא כג) אמנם כשהככר גדול הרבה, ומתפשט לארכו ולרחבו ביותר אז נקרא "ככר" (אויעע) כי כפילת הכ"ף של ככר להוראת ההפלגה והרבוי כדרך כל הכפילים, שהכפלתם מורה על רבוי הדבר והפלגתו כגון כרכר, חרחר, גלגל, שעשע, ודומיהם, ולפעמים נכפלו העי"ן והלמ"ד כמו פתלתל, סחרחר, ירקרק, אדמדם, ולפעמים לא נכפלה רק הלמ"ד בלבד כגון סבב, כפף, כלל, ולפעמים נכפלה רק הפ"א לבד, כגון בבל מן בל, והיינו בלבול רב, בבת עינו, בת עין, כך שם ככר להוראת גודל הכר וקבוץ כרים הרבה, כמו ככר הירדן, שהיה כל שטח האורך שהירדן מושך כלו כר נרחב (רש"פ) וכו ת"א ויוב"ע "מישור ירדן" וכן פי' הרמב"ן ככר הירדן, לשון מישור ממש הוא וכו':

[ז] וכן פי' רש"י ז"ל "נסע מאצל אברהם ממזרח והלך לו למערבו של אברהם נמצא נוסע ממזרח למערב", ומאוד יפלא שהוא כנגד המציאות, כי ידענו שככר הירדן מזרחי לבית אל ולעי והם הי' בין בית אל ובין העי, וכבר תמה ע"ז הרא"ם עיי"ש, והמערבי פי' שלוט תחילת נסיעתו היה למערב, ואח"כ עיקם הדרך לככר הירדן, ורד"ק פי' "מקדם כלפי מזרח מהמקום שהי' בו, כי הירדן מזרח לארץ כנען, כלומר מסעיו הי' מצד מזרח, וזה טעם המ"ם, ורנה"ו יפרש כדעת המערבי. ורש"ד בביאורו רצה לשבש ולהגיה בפי' רש"י ז"ל עיי"ש ואח"כ יפרש מקדם כמו בקדם, ר"ל מצד קדם של א"י, ואחד משמושי המ"ם הוא שתשמש במקום בי'"ת כמ"ש הרד"ק, וכן פי' הכוה"ק, ושד"ל פי' "מקדם מלת אֶל נשמטת במקומות הרבה, וכן כאן שיעורו ויסע לוט אל מקדם, ומצאנו אֶל ואחריו מ"ם "אל מחוץ למחנה תשלחום" (במד', ה, ג,) "ויצא אל מנגב למעלה עקרבים" (יהושע טו, ג) והכוונה נסע אל המקום אשר הוא מקדם לארץ כנען כי סדום למזרח ארץ כנען, ויש לתמוה על הראב"ע שכתב "כי סדום מערב בית אל", ואו"ת "ונטל לוט בקדמיתא" ענין קדימה בזמן, כי אחת מהוראות מלת קדם על קדימת הזמן כמו "חדש ימינו כקדם" (איכה ה, כא) אף כאן פירושו טרם החל אברם לנסוע נפרד לוט ממנו בראשונה, וכונת הכתוב להודיענו שלוט היה הראשון שנתעורר להתפרד מאברם, ולפי הגי' בת"א "ונטל לוט מקדמיתא" נטה לדרשת חז"ל (ב"ר פ' מא) שהסיע עצמו מקדמוני של עולם:

[ח] ואו"ת "בִישִין בִמְמנְהון וחייבין בִגְויָתהון" והיא דעת הברייתא (סנהד' קט א), ורש"י ז"ל נקט להיפך "רעים בגופם וחטאים בממונם" כדעת ר' יהודא (שם) וכתב הנתינה לגר ואפשר שגם לדעת הברייתא, גם לדעת רב יהודא מלות רעים וחטאים מוסבות שתיהן רק על העבירות שבין אדם לחבירו, ותיבת "לד' מאוד" הן על העבירות שבין אדם למקום, והרדי"א כתב, בעבור שגם אנשי כנען הי' בתועבותם רעים וחטאים לכן הוסיף הכתוב באנשי סדום מאוד, כי הם הי' רעים מאנשי כנען מאד. ועיין בביאור רש"ד שכתב שבא מלת "וחטאים" באתנח שלא כמשפט עיי"ש מה שיפרש, ושד"ל כתב, נראה דעת בעל הטעמים כי לד' ענינו מאד (כמו עיר גדולה לאלהים) כי אנשי סדום לא ידעו את ד', ואיך יהי' חוטאים לד', ובויכוח הקבלה (צד 80) הוסיף שד"ל פה בדברי הח ז"ל שתי מלות "וחטאים לד" וטען עליו שלא פירש על דרך הטעמים, והח' ר"י בכרך בס' (אשתדלות פ' לא) תפסו כי אין בפי' הח' ז"ל השתי מלות ויפה תפסו עיי"ש:

[ט] ועיין רמב"ן מה שפי' בזה, ובעל מעשה ד' טען עליו, וכן טען עליו רנה"ו, ועיין בנתה"ש: