[א] ואו"ת "לְמֵישַר חַקְלַיָא", וכן פי' רש"י ז"ל, "כך שמו על שם שהיו בו שדות הרבה", והוא מדרז"ל (ב"ר פ' מב) "שהוא עשוי שדים שדים תלמים", ויהיה שרשו "שדד" והדגש לחסרון הכפל, וכן כתב הרד"ק כי הענין הזה נמצא בשני שרשים "שדה" "ושדד", השם ממנו יבוא משרש "שדה" והפעל ממנו יבוא משרש "שדד" "יפתח וישדד אדמתו" (ישעי' כח כד):

[ב] הרפאים הם שעבדו את כדרלעמר, והיא ארץ עוג מלך הבשן שהיא ארץ רפאים, וכתוב "כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים" (דבר' ג' יא) והוא היה מולך בעשתרות ובאדרעי היא ארץ הבשן אשר היתה לחצי שבט המנשה, והוא המקום בעצמו שנזכר כאן עשתרות קרנים, והמקום הזה היה בין שני הרים גדולים ולכן נקרא קרנים, והוא מקום שאין החמה זורחת שם, ושם נאספו למלחמה (ועיין סוכה ב א) "העושה סוכתו בעשתרות קרנים" פירש"י עשתרות קרנים שני הרים גדולים והשפלה ביניהם, ומתוך גובה ההרים אין החמה זורחת שם בשפלה, ועיין ערוך ערך עשתרת:

[ג] וכן ת"א אֶמְתָנַי, ויוב"ע תרגם אֵימְתָנַי, וכתב הרלב"ג הם שמות מורים על גודל האנשים ההם וחזקם כמו שת"א, והנה ספר לנו זה להודיענו גבורת אלו האנשים והמלכים אשר נצח אברהם במתי מעט:

[ד] והשיג עליו הרד"ק ואמר, ואלו היה מקור מן הדגש היתה הה"א קמוצה, והנה היא פתוחה, אך הוא שם והנפרד הֶרֶר בשקל אֶרֶץ והמ"ם לכינוי, ולא מקור מהדגוש מפני פתחות הה"א, וכן הוא דעת רש"י ז"ל שפי' "בהררם בהר שלהם", כי הוא שם דבר עם הכינוי ע"מ "בחרבם" "במלכם" ודומיהם, וכן כתב הרא"ם שאין לנו לגזור פועל משם העצם, ורוו"ה כתב כי בחומש כ"י ישן נושן מצא נקוד בהררם, הה"א בקמץ ומתוג, והרי"ש בח"פ, וזה היה גי' הראב"ע בלי ספק, וסרה מעליו טענת הרד"ק:

[ה] ורוו"ה כתב כי אין מלת "את" כאן לסימן הפעול, כי אמר אחריו "ארבעה מלכים את החמשה", גם אין טעמו כטעם "עם", אמנם הוא לסימן הפועל, כמו "ובא הארי ואת הדוב" (ש"א יז לד) "ואת מלכינו שרינו" (נחמי', ט, לד) וכ"נ מן המסורה:

[ו] וכן פי' הרלב"ג הרדי"א החזקוני ורוו"ה, כי מרצונם נפלו להחבא שם למלט נפשם, והוא לשון "על פני כל אחיו נפל", (למטה כה יח) שהרי הבארות הנזכרים לא שהי' מלאים טיט לח, אלא ע"ש שמוצאין מהן אדמה לעשות טיט:

[ז] עיין יהל אור, וכן הוא (יבמות יג ב), מאמר ר' נחמיה, ותנא דבי ר' ישמעאל, ובאה הה"א בסגל כמו סֶלָה, ועיין רש"י ז"ל שמחלק בין הָרָה לההרה, ודעתו כי ההרה פי' לההר והוא הידוע ומפורש בפרשה, אבל הָרָה פי' להר אחד בלתי ידוע, ולכן כתוב כאן הָרָה, כי כל אחד נס לאיזה הר שיהיה באשר מצא תחילה:

[ח] ובפדר"א (פ' כז), בא מיכאל והגיד לאברהם שנאמר ויבא הפליט, ולמה נקרא שמו פליט, בשעה שהביא הקב"ה את סמאל וכת שלו מן השמים ממקום קדוש, אחז בכנפיו של מיכאל להורידו עמו ופלטו הקב"ה מידו, ולפיכך נקרא שמו פליט ועליו אמר יחזקאל (יחז' לג כא) "בא אלי הפליט", פי', שלכן כתיב שם וכאן "הפליט" בה"א הידיעה:

[ט] ורנה"ו כתב, ואולי והרק חנית, גם הוא יוצא לשלישי, והוא משל בדרך השיר, יבקש מאלהיו שיחליץ מלאכיו עבורו להלחם עם שונאיו, כמו שסמך, ומלאך ד' דוחה, ומלאך ד' רודפם:

[י] עיין רש"י ז"ל, ורד"ק פי' "הנערים שחנך אותם ולימד אותם" ומזה בתלמוד "ולא קראתי שם לחבירי בחניכתו" (מגילה כח א) פי' השם שהי' מורגל בו להקרא בילדותו בשם לווי להקטין הענין ולכשיגדל ישוב לו לגנאי, ובגיטין (דף פז ב) "כתב חניכתו וחניכתה כשר" פי' שם לווי ולא הזכיר שמו ממש:

[יא] פירוש מלת גימטריא, בלשון יונית ענינו חכמת מדידת הארן, ובמשנה במובן חכמת החשבון ביחוד (אבות פ"ג, יח), ובאגדה השתמשו בשם זה לצירוף סכום מספר האותיות, לרמז ענין אחד, תוצאות בגי' הכי הוה (ברכות ח א) "נא" בגי' נון וחד הוי (שבת יו"ד ב) "השטן" בגי' תלת מאה ושיתין וארבע הוי (יומא כ, א) וכן בדוכתי טובא השתמשו בשם זה, ועיין מה שכתבו בזה הגדולים חקרי לב, הערוך ומוסף הערוך והתשבי וערוך השלם ערך גימטריא, ועיין תוי"ט אבית (ספ"ג, מ, יח) והג' יעב"ץ בלחם שמים על אבות כתב "אמנם היונים משתמשים במלה זו, לענין חשבון המדידה, אבל חז"ל נהגו להשתמש בה לענין מספרי האיתיות והתיבות, וזהו האמת בפי' לשון גימטריא המצוי בדרז"ל, אעפ"י שלדעת הר"מ הוי אומר זה חשבון תקופות וכו':

[יב] ובדרז"ל (ב"ר פ' מג) "המקום הזה מצדיק את יושביו, ומלכי צדק, אדני צדק, נקראת ירושלים צדק שנאמר צדק ילין בה", ורנה"ו פי' כי אברהם קרא שמו בשם מלכי צדק ועל שמו קראו אח"כ המלכים שמלכו בה בשם צדק, וקראו מלכה בימי יהושע אדוני צדק:

[יג] ובפס"ז (ברא' יד יח) "זה שם בן נח שהיה צדיק ונהרג בנו וכו', ומי היה בנו כדרלעומר מלך עילם":

[יד] ול"נ כי שלם שם המחוז ההוא אשר שם ערים רבות שכם ושילה ונוב וגבעון, וגם ירושלים היתה במחוז ההוא (רש"ד):

[טו] עיין בביאור שד"ל שהביא כמה דעות שעיר אחרת היתה בימיו הנקראת שלם, והיא קרוב לבית שאן והי' מראים בה חרבות ארמון גדול שהי' אומרים שהוא בית מלכי צדק:

[טז] עיין בכוה"ע לשנת תקצ"א (צד 32) מה שכתב הח' יהודא לבית ייטלש, ובנתינה לגר מה שכתב ע"ז:

[יז] רש"י ז"ל פי' (תה' קי ד) יש במשמע כהן כהונה ושררה, ועל פסוק "ובני דוד כהנים היו" (ש"ב ח יח) פי'. הרד"ק שרי כהונה, ויוב"ע תרגם רברבין וכן פי' רש"י ז"ל, והרלב"ג פי', שרים ומושלים, ועיין רד"ק שרש "כהן", שכתב ששם כהונה כולם בענין עבודה בגדולה, כי הכהנים היו עובדי השם וראשי העם, "וגם הכהנים הנגשים אל ד' " (שמות יט כב) אינו אומר על בני אהרן כי אם על הבכורות, וכל עובד יקרא כהן, וכן עובד ע"ז, כמו "כהן מדין" (שם ג א) "רק אדמת הכהנים" (למטה מז כו) "היה כהן לדוד (ש"ב, כ, כו) עובדו ובעל עצתו, ונשמע אליו בראש כולם כי האהוב הנאמן עובד לאוהבו בעצותיו הנכונות, "וכן אתה כהן לעולם" (תה', קי, ד,) כלומר עובד השם וראש ישראל", ועיין הרכסים לבקעה מה שפי' בזה:

[יח] ועיין מורה בפ' החמשים מהח' השלישי, שכתב כי התורה הודיענו איך חם לבבו על קרובו ומסר נפשו לסכנת המלחמה כדי להצילו:

[יט] כמו שכל דבר טובה בארץ יקרא ברכה, ככה כל מדה טובה בנפש הפועלת טוב נקראת ג"כ ברכה, וע"כ כשגמר שלמה בין שמעי למות, והיה המשפט צדק ומישרים, לא מצד שנאה ונקמה, חתם דבריו, "והמלך שלמה ברוך" (מ"א ב מה) וכן במשנה "ברוך הוא שאין לפניו עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד (אבות ד, כב) פי' הוא ברוך וכל דרכיו ברכה וטובה, וזה הוא ענין הברכה שאנו נותנים להשם ב"ה שאנו מודים, שכל מדותיו צדק ומישרים, וכן אמר מלכי צדק וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך, כלומר זה שמגן צריך בידיך, לפי שברוך הוא ועושה מעשיו בצדק, כי ראוי אתה לכך בעבור צדקתך ויושר לבבך (רנה"ו):

[כ] לא רצה לקחת לעצמו מחוט ועד שרוך נעל, אבל, חלק גבוה הפריש לתתו לכהן, וכן היה מנהגם אעפ"י שלא נתנה תורה בימיו, וכן ביעקב, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (למטה כח כב):

[כא] והריק"ם יקשה לדעת המפרשים, איך היה נותן אברם משל מלך סדום למלכי צדק, והוא לא רצה לקחת לעצמו ויתן לאחרים, זה לא יתכן, ויפרש כי מלכי צדק נתן לאברם בשכרו המעשר מן הדין, כי מלך סדום אמר לאברם תן לי הנפש, והרכוש קח לך, ואברם אמר אם מחוט ועד שרוך נעל, אמר מלכי צדק לאברם מן הדין תוכל לקחת המעשר מן הכל, ולא תקח דבר ממלך סדום, כי שלך הוא המעשר מן הדין, כי כל מציל ממון חבירו, המעשר הוא שלו על שטרח להצילו, וכן פי' החזקוני, ויתן לו מלכי צדק לאברם מעשר מכל, ואם תפרש להיפך שנתן אברם למלכי צדק מעשר, נמצאת אומר אברם עיכב לעצמו מן השלל, וכבר אמר הוא, "אם מחוט ועד שרוך נעל" וגו':

[כב] כן פי' רש"י ז"ל, וכ"ת יוב"ע, וכן פי' הרד"ק והרלב"ג, ועיין מה שפי' הרמב"ן ז"ל, ואו"ת "אַרֵימִית יָדַי בִצְלו", וכתב האוג"ר יָדַי בלשון רבים, כי בעברי הטעם לשבועה, ונשבעין ביד אחת, ובתרגום הטעם לתפלה, ואין פורשין בתפלה כף אחת אבל שתיהן, ועיין לחם ושמלה מה שכתב ע"ז, ובב"ר (פ' מג) דריש לה בג' לשונות, מלשון תרומה, ומלשון שבועה, ומלשון שירה, כמו "אלהי אבי וארוממנהו" (שמות טו ב), ומזה הלשון נראה שהוא דעת אונקלס, כי מלת "צלו" לאו דוקא על התפלה והבקשה, אבל גם על השבח וההודאה, וכל אמירת דברים לפני ד', (ועיין תוס' שבת יא א) ד"ה "כגון רשב"י" (ורש"י תענית יב א) ד"ה "בצלו":

[כג] והרדי"א כתב לפי שלא נשתלם בדרך נבואיי לא הזכיר השם המיוחד, ואמר בלבד "אל עליון":

[כד] והגאון רבינו סעדיה ז"ל, פי', אם מחוט ועד שרוך נעל הזכיר הכתוב הצומח והחי והדומם שהם הקנינים כולם שהם ברשות המדבר, אם מחוט זה הצומח, וכולל התבואה והפירות, עד שרוך נעל זה החי, וכולל הבהמות והעופות, ואם אקח זה הדומם, וכולל הכסף והזהב ואבנים טובות ומרגליות, ולכך הוסיף ואמר "ואם אקח מכל אשר לך" וגו', ורוו"ה פי' חוט הוא תכשיט של ראש כבשבת (דף נז א), חוטין שבראשי הבנות, והן חוטיך של משי שקושרין בהן שערותיהן, "שרוך נעל ת"א "עַרְקַת מְסָנָא" רצועות המנעל, ובא עד מכף רגל ועד ראש:

[כה] והרד"ק פי' שהיו"ד אינה לכנוי המדבר אבל היא לרבים כמו בכנוי אעפ"י שהיא נראית, ובלא מ"ם, הנה כמוהו מצאנו הרבה יו"ד הרבים נראית, כמו "וקרע לו חלונָי" (ירמי' כב יד), ועיין "יהל אור", וכתב הרש"ד בביאורו, והנה כולם לא יצאו ידי חובתם בביאור מלת "רק" כי לפי' הרד"ק הוא כפול, ולפי' הראב"ע ראוי להכתב קודם בלעדי, אבל לדעת המתרגם האשכנזי מלת בלעדי חוזרת על אברם, שאחר שאמר שאינו רוצה ליהנות ממנו מחוט ועד שרוך נעל, רצה לחזק דבריו, ואמר בלעדי, ר"ל המדה הזאת להתאוות ממון אחרים רחוקה היא ממני, ולא תפצר בי, כי לא אקח, רק אשר אכלו הנערים, הם יקחו חלקם, והרביע שעל מלת "בלעדי" שהוא מפסיק גדול יסייע לביאור הזה:

[כו] הנה בפסוק הזה זכר נערים ואנשים, ואח"ז הזכיר ענר אשכול וממרא, אף כי לפי הפשט לא הלכו עמו ונשארו על הכלים עיין בפי' רש"י ז"ל ע"ז, (ועיין בחזקוני שפי' למעלה על פ' טו) "וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק" וז"ל שם "כי שם היו דרים בני משפחתו של אליעזר, כמו שת"א גבי הוא דמשק אליעזר, וסייעו הם לאברם בגינו של אליעזר, ונראה שלפיכך זכר כאן נערים ואנשים: