[מ] ההבדל בין ניסה ובריחה, כי ניסה הוא הנס ממקום סכנה, כמו "וינוסו מלך סדום ועמורה" (למעלה יד יו"ד) "וינס משה מפניו" (שמות ד ג), אבל בורח אין לו סכנה עתה רק דואג על העתיד, ולכן הנס אינו מכוון למקום ידוע לבוא שמה, כי כוונתו רק לנוס ממקום הסכנה לבוא אל מקום שיבוא, אבל בורח גומר בדעתו ללכת אל מקום שייטב לו שם יותר מן המקום שהוא שם עתה, ע"כ אמר הפסוק למעלה "ותברח מפניה״ מדאגה על העתיד ברחה מביתה ללכת אל ארצה ואל מולדתה לשבת בטח, ומזה מבואר שלא עינה אותה שרה ביסורין, שא"כ הי׳ לו לומר ותנס מפניה, וכמו בן פה אמרה "בורחת" (רנה״ו) הוראת שם ״הגר״ י"א שלא היה לה שם זה מתחלתה, אלא שנקראה כן אח"כ על שם המאורע, כי הגר בערבי ענינו ברח והלך אל ארץ אחרת (קרוב לשרש גור בעברי) ומזה הַגְרָה אַל נַבִי היא "עגירא" שתחלתה משעה שברח מחמד מן מעקקא בשנת 622 למספרם, ובאמת אברהם ושרה קוראים אותה תמיד שפחתי, שפחתך, ולא מצאנו בשום מקום שיזכירו שם הגר, אעפ"י שאין זו ראיה (שד״ל) ׃

[מא] הנך הרה, רש"י ז"ל פי' כשתשובי תהרי, והרדי"א פי׳ שהכוונה הנך הרה עתה, וכן משמעות אונקלס, וכן תיוב"ע, והרד"ק פי׳ אמר זה לפתיחת הדברים, כי כבר ידעה היא כי הרה כמו שאמר ותרא כי הרתה, והבשורה שבישרה היא "ויולדת בן":

[מב] ובכ"י הגי׳ כמו "הן עם" וכוונתו אל המקרא "הן עם לבדד" (במד׳ כג יג) ויסוד תיבת "הנך״ עיין בהאוצר שהרחיב לבאר אותו:

[מג] והרלב"ג בפי׳ על איוב כתב, כי פרא היא חיה הנמצאת במדבר, והיא אוכלת עשב כבהמה וערוד הוא חמור הבר, ובפי' על התורה כתב, כי פרא הוא אחת מהחיות הרעות ׃

[מד] והרדי"א פי׳ כי המלאך הוכיחה מפאת הצריך לולדה, למה זה יצאת מבית אברם ובחרת להיות במדבר, כאמרו והוא יהיה פרא אדם, שהוא דרך שאלה ותמיהה, כלומר והבן אשר תוליד, האם יהיה פרא אדם ? האם יהיה בנך פרא אדם ? באמת לא יהיה כן, והטור על התורה פי' בשם י"מ פרא אדם סוחר הולך למרחוק, ידו בכל שישא ויתן עם הכל לסחורתו, ויד כל בו שיבואו לקנות ממנו סחורתו, וכן מצינו בישמעאלים שרובן סוחרים, כדכתיב ארחת ישמעאלים וגמליהם נושאים וגו':

[מה] עיין (רמב"ן ברא' לז כה) ושם ישיג על הח' ז"ל וכתב כי אין הישמעאלים מדינים עיי"ש:

[מו] ורוו"ה פי׳ אין הלום כמו פה, אלא עד פה, "אל תקרב הלום" (שמות ב ה) הבא עוד הלום איש (ש"א י כב) ״מי הביאך הלום" (שופ׳ יח ג), ופי׳ הגם עד פה יכולתי לראות אחרי רואי, והרי הוא כבר רחוק ממני, תמהה שיש כח בעיניה לראות עוד מרחק רק כזה, אחרי המלאך הרואה בצרתה:

[מז] ואו"ת "וצליאת בשמא דה'" דמתמלל עמה, אמרת את הוא אלהא דחזי כולא, ארי אמרת האף אנא שריתי חזיא בתר דאתגלי לי״ וענינו שהודתה לד' שהוא רואה הכל ואין נסתר מנגד, עיניו, והוכיחה כן באמרה, אפילו אנכי שעיני בשר לי, החלותי לראות פה מלאך ד׳, אחרי שנגלה לי כרצונך והופעת עלי כח לראותו, ולפי שבאורך נראה אור, נודע כי אתה אל ראי, ועיין בכוה"ע לשנת תקצא מהח׳ יהודה לבית ייטלש, מה שביאר הת״א לפי הנוסחאות השונות הנמצא, ושד"ל פי׳ הגם הלום, וכי סבורה הייתי שגם הלום במדבר אמצא מי שישגיח עלי, אחרי הפרדי מרואי, מאברהם אוהבי שהיה משגיח עלי ? והוא מקרא קצר, הגם הלום ראיתי רואה ומשגיח:

[מח] ואו"ת "בירא דמלאך קיימא איתחזי עלה" פתר לחי, מלאך קיים החי לעולם, וכן תיוב״ע "בירא דאתגלי עלה חי וקים״, ורלב״ג פי׳, הבאר הוא למי שהוא חי וקיים תמיד שהוא רואי ׃

[מט] עיין בס', ״דרך אמת" שכתב כי הבאר הזאת הוא רחוק מבאר שבע 60 וויערסט וכי הוא במקצוע דרומית מערבית בא"י: