[א] ויתכן שלא אמר לשון "על" כי בזה היה משמעותיה, דשלא בפניה אמר כן, לכן אמר "אל" שמשמעותיה בפניה, גם היא נתרצה לומר כן כמאמר אבימלך "גם היא אמרה אחי הוא" (למטה כ, ה) וכן פי' החזקוני "בפניה אמר אחותי היא והיא שותקת":

[ב] והמורה בפמ"א מהחלק השני כתב "אמנם מה שיאמר בו ויבא אלהים אל פלוני בחלום הלילה, אינה נבואה כלל ולא האיש ההוא נביא, כי ענינו שבא הערה מאת השם לאיש ההוא, ואח"כ ביאר לנו שההערה ההיא היתה בחלום, וכו' שאנחנו לא נספק שלבן הארמי רשע גמור עוע"ז ג"כ, ואבימלך אעפ"י שהיה איש טוב בעמו, כבר אמר אברהם אבינו על ארצו ועל ממלכתו "רק אין יראת אלהים במקום הזה", ובא בכל אחד משניהם ר"ל לבן ואבימלך, "ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה" וכן "ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה״, ודע זה והתבונן ההפרש בין אמרו "ויבא אלהים", ובין אמרו ״ויאמר אלהים״, ובין אמרו "בחלום הלילה" ובין אמרו "במראית הלילה" עיי"ש. ובזהר בראשית (דף קיא ב) "וכי קוב״ה אתא לגבייהו דרשיעיא כמה דכתיב (למטה לא כד) ויבא אלהים אל לבן", "ויבא אלהים אל בלעם״ (במד' כב ט) אלא ההוא ממנא שליחא דאתפקדא עלייהו הוה בגין דכלהו כד עבדי שליחותא נטלי שמא דא, ומסטרא דדינא קא אתיין":

[ג] וכן כתב הרד"ק בשרשים שרש "גוי" וז"ל "והישר בעיני כי בעבור עמו אמר, כי היה קצף ד' עליו ועל עמו וכן אמר "כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה״, ועוד "וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו", הנה נראה מזה כי לא לקה אבימלך לבדו, ע"כ אמר "הגוי", וכן ת"א "העם אף זכאי תקטול":

[ד] יש מפרשים האומרים שירמוז על ר׳ יצחק ישוש הספרדי, ובראש ס' מאזנים הזכירו הח׳ ז״ל בין זקני לה"ק וכתב שם "ור׳ יצחק הנקרא בן ישוש הספרדי ממדינת טוליטולא עשה ס׳ הצירופים״, וקרא אותו ג"כ (למטה לו לב) היצחקי המהביל, ועיין בסוף ס' צחות, ששם תפש עליו דברים רבים, ופי' טעם כולם וכתב שם "השמר לך ושמור נפשך מאד שלא תאמין בדברי המדקדק שהזכיר בספרו יותר ממאה מלות ואמר כי כולם צריכים חילוף, חלילה חלילה, כי זה איננו נכון בדברי חול, ואף כי בדברי אלהים חיים, וספרו ראוי להשרף", וכן כתב הח' ז״ל (למטה לו, לא,) ויצחקי אמר בספרו, כי בימי יהושפט נכתבה זאת הפרשה וכו', וסיים ג״כ "וספרו ראוי להשרף", וכן בהקדמתו לתורה הזכירו "כרב יצחק שחיבר שני ספרים מבראשית עד ויכלו, ועוד לא כלו מרוב דברים״ (עיין ביאורי שם), וכן הזכירו בראש פירושו לדניאל, מכל זה נראה שדעת הח' ז״ל על ר' יצחק ישוש הספרדי, ודעת רבים וכן גדולים שהח׳ ז"ל יורה חצי לעגו על ר׳ יונה ן' גנאח, וכן הביא הרד"ק בשרש גוי "ור׳ יונה אמר כי גוי נפל על איש אחד" וכן הר״ש ן' מלך מביא שהוא דעת ר׳ יונה, וכן הוא דעת האפודי, ועיין בפי' הח' ז״ל (עמוס ג ו) על פסוק "ואבדו בתי השן״ וז״ל שם ״אמר ר׳ מרינוס (הוא אחד עם ר' יונה כידוע, והראשון הוא שמו הערבי) כי בית השן היה אחד שעשה אחאב, וחבר לו בתים נכבדים, כמו "וכסיליהם״ שאחד הוא כסיל בשמים" (פירוש דבריו אלה עיין פי' לישעי׳ יג יו"ד) על פסוק "כי כוכבי השמים וכסיליהם״) ואני אומר אם כסיל אחד בשמים רבים הם בארץ והוא אחד מהם", ונראה מזה כי אהב לחקות על שרשי ר' יונה הנ"ל בחצי לעגו כל עת שהביא המקרה לידו, ע"כ דעתם שגם פה ירמוז על ר׳ יונה, וגם רש״ד בביאורו מביא שהוא דעת ר' יונה המפרש על גוי איש, וכן הוא דעת שד״ל, ולא כן דעת הגאון שי״ר ראפפארט, ועיין במכתבי הג' שי״ר לשד"ל מכתב ג שהוכיח את שד״ל על אשר חשד את הראב"ע כי כיון בזה אל ר' יונה ן' גנאח, ודעתו שכיון רק על היצחקי, וכתב שם שגם האפודי טעה בזה, עיי״ש, ועיין ביאורי להקדמת הח' ז״ל בפי' על התורה בדרך הא' הערה 8 ומה שהבאתי מהח' ד״ר קרמולי ותוצאותיו ומה שעלה לו להוכיח שהוא הרופא המהולל יצחק בן שלמה הישראלי בן דורו של ר' סעדיה גאון:

[ה] והרד"ק כתב, אמר התעו לשון רבים כנגד השומעים שקורים אלהיהם בלשון רבים, ואעפי"כ מצאנו אלהים קדש, שידברו בו לשון רבים, כמו ״אלוה עושי״ (איוב לה יוד) "ישמח ישראל בעושיו" (תה' קמט ב), וכן הוא דעת ר׳ חנינא (מס' סופרים פרק ד׳ ה"ו) וכן רש״י והרשב"ם, ויוב"ע תרגם שם זה חול:

[ו] וכן כתב העקידה ברא' שער העשרים, כי כל הולך באשר לא ידע אעפ״י שילך בדרך ידועה וסלולה יאמר עליו כן "ותתע במדבר" (למטה כא יד) "והנה תועה בשדה" (למטה לז טו) כלן הם מפליגים בדרך אשר תכליתו לא הושג עדיין:

[ז] עיין (למעלה א ב הערה קלב קלג) והריק"ם בס' הגלוי כתב, על כל וי"ו נוספת במקרא, כי היא רמז על מלה חסירה כדמותה, כמו "ותשב תמר ושוממה" (ש״ב יג כ) שפי׳ עצובה ושוממה, או דואגת והדומה לענין ׃

[ח] ובפס"ז (ברא' כ טז) "ואת כל ונוכחת", כלומר הוכיחה שלא להיות רגילה לאמר מעתה על בעלה אחי הוא, ואת כל אשר עשית עמדי, לא תעשה עוד, ונוכחת ואיתוכחת, שקבלה תוכחתו, והעקידה בשער העשרים פי', הנה אחיך הוא מעור עיני דעתך לתתך חשודה לכל אשר אתך בפי הבריות, לכן אל תוסיפי לעשות כדבר הזה עוד, והיא קבלה תוכחתו בסבר פנים יפות, ונוכחת ממנה, ושמה על לבה להשמר מכל שמץ דבר בעיני אלהים ואדם, וכן פי' הרדי"א:

[ט] יתכן לפרשו כסות תפארת, וכן "והיית לנו לעינים" (במד׳ י לא) לתפארת,"על אבן אחת שבעה עינים״ (זכרי׳ ג ט) שבעה דרכי תפארת שאם הם עינים ממש צריך לומר "שבע", שעינים נקבה בעברי (רוו"ה) ׃

[י] עיין במעשה ד', וכן בביאור שד"ל, כי הפנויות היו הולכות בגלוי הפנים, והנשואות היו מכסות פניהם ברדיד, והנה אמר לה, כי באותם אלף כסף, תקח לה רדיד לכסות עיניה ופניה, כלומר שאין ראוי לה לעשות עצמה עוד כפנויה ׃

[יא] והרלב"ג פי' ונוכחת" ולזה נשלם לה בו אלו התוכחות, ונתפייסה ונתפרדה בשלום מאבימלך ׃

[יב] עיין יהל אור שפירשתי "וישם דמי מלחמה בשלום" שהוא שב על יואב, וכן פי' הח' ז"ל (תה׳ צט ז) שהוא שב על יואב וכן פי' שם כל המפרשים, ובשמות טו טז) פי' הח' ז"ל שהוא שב על אבנר וסותר דברי עצמו, ופי׳ הפ׳, כי אבנר בא להשיב המלוכה מבית שאול לדוד, לבטל המלחמה מהם, והנה אבנר שם הדמים העתידים להשפך מישראל שישובו בשלום, והנה לדעת הח׳ גראטן חבר הח' ז"ל פירושו על בראשית ועל שמות (מהדורא קמא) בהיותו בלוקא בשנת תתקי"ב—יג ובשנת תתקטז---יז התגורר ברהודיץ, ושם חבר פי' על תהלים, ולפי זה חבר פירושו על תהלים לאחרונה, וחזר בו מפירושו שפי׳ בשמות, ולדעת הח' שזח״ה בהקדמתו לס׳ העבור להח׳ ז״ל, המביא מכ"י עתיקים כי הפי' על תהלים חבר ברודוס בשנת תתקט"ז, והשלימו בחצי אלול, ובשנת תתקי"ז השלים שמה פירושו על שמות (מהדורא קמא) ועפי"ז חבר פירושו על שמות לאחרונה וחזר בו מפירושו על תהלים, כי החכם כהראב"ע ז"ל כרוב ימיו כן תרבה חכמתו, והחזיר על ספריו ותקנם והרחיבם וקצרם כיד ד' הטובה עליו, וכן עשו כמה מגדולינו:

[יג] וכן פי׳ רש"י ז"ל בעד כל רחם, כנגד כל פתח, ועיין רמב״ן ז״ל שטען על רש"י ז"ל שפי׳ בעד כל רחם כנגד כל פתח, ועיין ברא"ם שטען על הרמב"ן ז"ל ויצדיק את רש״י ז"ל:

[יד] ורש"ד בביאורו השיג עליו, הלא בפ׳ מפורש שריפא את אבימלך, ובלי ספק לקה כמוהם, ולא נדע במה לקה, ולפי ששרש ילד הושאל לענינים רבים המורים על יציאת הדבר הסתום לחוץ כמו "והרה עמל וילד שקר" (תה׳ ז טו) לכן נכון לפרש שנעצרו נקביו בלי לצאת החוצה כדעת הז"ל שנסתמו כל נקביהם, ובפ׳ הבא שזכר רחם, לא נזכר בו רק לבית אבימלך שהם אשתו ואמהותיו, ולא הוזכר אבימלך שם כלל, ואולם בפ׳ שלפנינו שמודיע בו רפואת כולם עם אבימלך לא נזכר בו רחם, ואמר "יילדו" שהושאל גם לשאר דברים היוצאים לחוץ, וכן ת״א ויוב"ע "וְאִתְרַוָוחו" ולא כמו שתרגם בכל מקום "ואולידו" וכן פי' הנתינה לגר שכן דעת אונקלס, ועיין בג׳ (ב״ק צב א, וב"ר פנ"ב):