[א] וכן הוא (ב"ר פ נה) בשביל לנסותן בעולם, בשביל לגדלן בעולם כנס הזה של ספינה, וכן איתא (זהר ויקרא דף יח א) כד"א "ואל עמים ארים נסי" (ישעי' מט) כב) וכו', פי' לשון התרוממות, וכן פי' הרדי"א, כי נסיון הוא מלשון התרוממות, מענין "ונשא נס לגוים" (שם ה כו) והכוונה שרוממו והגדילו, וכתב הכוה"ק ואין טענה על רז"ל כי נס שרשו "נסס", וזה שרשו "נסה", כי מקומות אין מספר יודיענו כי שרשי הכפולים נחי ל"ה, יסוד שרשם ב' אותיות, ועיקר הוראתם אחד, ואין הבדל ביניהם רק בפרטי וצדדי הוראתם:

[ב] וכן ת"א ויוב"ע וכן פירש"י ז"ל והרמב"ן והרלב"ג, והרשב"ם פי' מלשון קנתר וצער שציער את אברהם על שכרת ברית למלך פלשתים, ורוו"ה השיג עליו בזה וסיים ג"כ רק נסה כמשמעו, ודברה תורה כלשון ב"א:

[ג] עיין רמב"ן מה שכתב בזה, וברלב"ג בפי' על התורה ובשני ממלחמות השם ובס' "מלמד התלמידים":

[ד] ור"מ חפץ בס' מלאכת מחשבת פי' "במה שאמר "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה" יתכן מאוד בשנדע שהאל ידע העתיד כאלו הוא הוה לפניו, וגם טרם עשות אברהם הנסיון בבנו ראה ד' כי כן יעשה, וזהו אמרו עתה ידעתי, ולא עתה אני יודע, אלא רצונו שמה שעתה עשה, כבר ידעהו ה'":

[ה] והרב המורה הלך בזה בדרך הגאון שהזכיר הראב"ע בפירושו, שפירש מלת נסה להראות צדקתו לבני אדם ומלת ידעתי בענין הודעתי, ומה שהקשה עליו החכם הנזכר כי בעת שעקד בנו להעלותו לא היה שם אדם ואפילו נעריו כי נשארו עם החמור, הקושיא הזאת לא תמנע דרך הגאון לפי שמאמר נביא ידוע ואין צריך לעדים, ואחר שאברהם השלם ספר המעשה ההוא התפרסם הדבר ונתרחב גבול אהבת השם, ואלו לא היה זה מספר הנביא רק על דרך שבא זה כלו בחלום או במראה די היה בו למוד באהבת השם כפי מה שהקדמנו בענין החלומות הצודקין, והמראות שענינם נמשך אל המחשבה והרעיון, ואחר שהוא ספר המעשה הגמור נודעה בו יראת השם ואהבתו, כי היראה כוללת האהבה בקצת מקומות ולו לבדו שהיה נביא בעת ההיא היה ראוי לומר יען אשר עשית וגו' ולא ליצחק כי לא השיג להשגה ההיא, סוף דבר לפי שני הענינים הנזכרים היה ראוי לומר "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". וכפי הענין הזה יתבאר מה שנאמר על אנשי סדום, "ואם לא אדעה" (מלמד התלמידים):

[ו] עיין מורה בפ' כד מהח' הג', ובפ' מה מהח' הב' מדרגה י"א ובמלמד התלמידים מרבינו יעקב אנטולי ובס' מעשה ד' מה שמביא בשם הריב"ש בתשובותיו סקי"ח:

[ז] רבו הפירושים על השם מוריה רז"ל דרשו (ב"ר פ' נה ז) ועיין מקורי רש"י שמשם יצאה הוראה לעולם, עשאו מן מורה צדק ואו"ת "ארעא פולחנא", וכן תיוב"ע, וביאר רש"י ז"ל ע"ש הקטרת שיש בה מור וסמים, וע"ז כתב הרמב"ן ז"ל שאין לשונו סובל לאמר "פולחנא" על סם אחד מסמי אחד העבודות, אבל עשאו מן מורא ששם יראו אלהים ויעבדו לפניו, ועל דרך הפשט אמר הרמב"ן ז"ל, שהוא כמו "אל הר המור ואל גבעת הלבונה", כי ימצאו שם בהר ההוא מור ואהלים וקנמון, והרשב"ם יפרש ארץ האמורים, ורוָו"ה ישיגו:

[ח] יראה שעצי עולה, הם עצים מיוחדים לעולה, המינים שהיה ידוע להם, ולא ידע אם ימצאם במקום שיבוא שם ובתרגום יוב"ע "וקטע קֵיִסין דַקִיתֶא וחאנתא ודיקלא דחזיין לְעָלָתָא", ולולי זה יאמר ויבקע עצים:

[ט] עיין הכוה"ק שיפרש "ונשתחוה ונשובה" באופן שאין כאן שקר, ואין דחיה בדברים:

[י] ובזהר חיי שרה (דף קכג א) מסמיך לה אקרא, ויהי' חיי שרה כמנין "ויהיו" שהוא ל"ז הי' חיי שרה עם יצחק שהן עיקר ימי חייה, אבל הגר"א הגיה בסע"ר ספ"א כ"ו שנה במקום ל"ז וכתב דלא כתוס' יבמות שמביא בשם סדר עולם וכו', וסיים אלא שנוסחא מוטעת נזדמנה לפניהם, והח' ראטנער בהגהותיו לסדר עולם כתב שהגי' הישינה ל"ז עיקרית שכן גרסו רוב הקדמונים בהס"ע עיי"ש:

[יא] וכן הוא (זהר וירא קיט ב, זהר ויחי רל ב) הכא אית לאסתכלא והאלהים נסה את אברהם, את יצחק מבעי ליה, דהא יצחק בר תלתין ושבע שנין הוא, והא אבוי לאו בר עונשין דיליה הוא, דאלמלא אמר יצחק לא בעינא לא אתעניש אבוי עליה עיי"ש מה שמתרץ, ורנה"ו כתב באמת צדקת יצחק גדולה ושכרו כפול ומכופל, אבל אינו ענין לדברי הפרשה שיזכיר הכתוב צדקתו ושכרו, כי אין מדרך הכתוב להזכיר ככה, רק אצל ראש היחש ואבי המשפחה שנכרת עמו הברית עיי"ש שהאריך להביא ראיות ע"ז:

[יב] ורש"י ז"ל פי' שהוא לשון חיבה שכופל את שמו, וכן הוא בדרז"ל (עיין מקורי רש"י), וכתב הרלב"ג, כי לא השיג אברהם מזה שום דאגה וצער, אבל היה עושה מצות ד' בטוב לבב עד שהגיעתהו הנבואה בהקיץ:

[יג] ואו"ת "באילנא" וכן פי' רש"י ז"ל ויוב"ע תרגם "בחרישותא דאילנא" תרגם יער "חורשא" וכתב רב"ח תורה שהיה המקום ההוא יער ושם אילנות, והוא המקום הנקרא בית יער הלבנון, והוא שאמר דוד על השכינה (תה' קלב ו) "מצאנוהו בשדה יער":

[יד] וכן פי' הרלב"ג, ר"ל שכבר נשא עיניו אברהם וראה ב"ח רץ ונתברר לו שהוא איל אחר שנאחז בסבך בקרניו, וכתב הרש"ד ע"ז שהוא נגד בעל הטעמים שהטעים זקף גדול במלת "אחר" להפסיקו ממלת "נאחז" ועיין מה שפי' הרשב"ם ז"ל, ופירושו מסכים לבעל הטעמים:

[טו] עיין יהל אור ויש נוסחאות שונות בת"א, עיין בהבנת המקרא לרוו"ה שהביאם וביארם, ובאוהב גר לשד"ל:

[טז] וכן דעת רש"י ז"ל ומביא דעתו (סוטה לג ב) ד"ה "אחרי" ודעתו כר' הונא נגד ר' יודן (ב"ר פ' מד ה) ועיין שם בפי' מהרז"ו, וביפה תואר, ועיין גור אריה (דבר' י"א ל) מה שביאר שם:

[יז] והרלב"ג פי', ויקרא אברהם שם המקום ד' יראה, ר"ל שכבר קרא אברהם זה השם למקום ההוא להורות על מעלת המקום ההוא, ושהוא מוכן מאוד אל שידבק בו השפע האלהי, וזה הוא הר המוריה, אשר שם היה ביהמ"ק, אשר יאמר היום בהר ד' יראה, רוצה לומר שבשעת מ"ת הי' קוראים האנשים אותו ההר "ד' יראה":

[יח] וסיים "נאם ד'", והנה גזרת "נאום" מן "אם" שהוא שרש למלת אמת ואמן, וירצה בנאום תת התאמתות לדבריו, שהם אמת ואמונה, שהדבור מוחלט באמיתתו, כי כה יהיה, וכה יקום, והמפרשים ביארוה לשון דבר נבואי וכה"א אמר ד' (רש"פ):

[יט] וחוקרי הלשון יפרשו שיען הוא מלת הקשור לקשר ב' משפטים המתיחסים זע"ז בבחינת סבה ומסובב ובא הסבה במלת יען, והמסובב מובן במלת "לכן" אם בא אחריו, "יען לא האמנתם בי, לכן לא תביאו" (במד', כ, יב) ובא מחובר, על מלת "כי" או "אשר" שהם מענינו, יען אשר עשית וגו' ברך אברכך, ור"י ן' גנאח בשרשיו שרש "יען" וכן הרד"ק בשרשיו כתב שפי' כמו בעבור, ורא"ב בנימוקיו כתב שלא באה לעולם רק לתשלום גמול אם טוב ואם רע, ורוו"ה פי', מלת "יען" תשמש לשכר ועונש בדבר שעבר גם לא תסמוך יען לשם, כי אם למלה או לפעולה:

[כ] מלת עקב תשמש לעבר ולעתיד ויש בו בעצמו משמעות שכר, כמו "בשמרם עקב רב" (תה' יט יב) ועיין רש"י ז"ל שם:

[כא] (ובב"ר פ' נו) וישב אברהם אל נעריו ויצחק היכן הוא, ר' ברכיה בשם רבנן דתמן שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה: