[א] ובב"ר (פ' נח א) "בת ק' כבת כ' לחטא, ובת כ' כבת ז' ליופי" וכן פירש"י ז"ל, ובילקוט תהלים רמז תש"ל הביא את הב"ר וגורס "בת ק' כבת כ' לנוי, ובת כ' כבת ז' לחטא", וכן הגי' בפס"ז, וכן בפי' המיוחס לרש"י בב"ר שם, וכתב המפרש מהרז"ו כי זו הגי' היא העיקר, והמ"כ כתב כי הגי' כבת כ' לחטא גרסינן, ועיין בביאור שד"ל על התורה, שכתב שמצא בפי' קדמון כ"י על ב"ר הנמצא בקובץ היקר הכולל פי' ס' יצירה לר"י ברצלוני וכן כתוב בו, הי' לו לומר מאה ועשרים ושבע שנה, אלא כך הוא אומר "בת מאה כבת עשרים לנוי":

[ב] ומנהג הלשון בח' האחדים לכנות הנספרים בלשון רבים, שבע שנים שלשה ימים, והפך בח' העשרות והמאות שיכונה הנספר בלשון יחיד, מאה שנה ועשרים שנה, אחד עשר יום, שנים עשר חדש:

[ג] ובדרז"ל (ב"ר פ' נח ויק"ר פ' כ פדר"א פ' לב) מהיכן בא מהר המוריה, וכן תרגם יוב"ע:

[ד] והרד"ק כתב כי בא הלשון הזה בלא קשר "את" או "על" כמו "ואבכה בצום נפשי" (תה' סט יא) כאלו אמר, על נפשי:

[ה] בעל אהל יוסף ביאר דברי הח' ז"ל, שדעתו "הן היושב בעיר ההיא, והן בעיר אחרת קרובה לה נקרא תושב", ופי' הפסוק לפי דעתו, גר ותושב אנכי עמכם, כלומר גר אני שאיני שוכן בעירכם, ותושב אני שאני שוכן בארצכם, ומאשר אמר גר אנכי עמכם זה ראיה שלא היה שוכן אברהם בחברון, וע"ז כתב הרש"ד "ועיקר הדבר נכון הוא, ומסכים לביאורי שאברהם לא היה דר בחברון כלל אחר שיצא מארץ פלשתים, לא לפני העקידה, ולא לאחריה, ואף לא לאחר מיתת שרה, רק בבאר שבע הסמוכה לחברון, ומארצה תחשב, אבל אינני מסכים עמו בביאור דברי הראב"ע, רק כוונתו הפשוטה היא, שבכל מקום שנאמר גר לבד, הוא הלן בין בעיר ההיא, או בארץ ההיא, ותושב המתלוה עם מלת גר הוא האיש אשר נתיישב בין בעיר אחרת או בארץ אחרת ולא נולד בה, ולא גרו בה אבותיו, ולפי שאברהם לא הי' אבותיו מן הארץ ההיא, כי אם מאור כשדים רק שאברהם נתיישב בה בצאתו מחרן בהיותו בן ע"ה שנה, ודר באלוני ממרא אשר בחברון כ"ה שנים, ואח"ז בארץ פלשתים כ"ו שנים, ואח"ז חזר לארץ כנען ודר בבאר שבע סמוך לחברון זה י"ב שנים, ולכן כיון שנתיישב בארצם נקרא גר תושב, וגר תושב, או גר ותושב אחד הוא":

[ו] ובב"ר (פ' נח ילקוט רמז קב) "אמרו לו מלך את עלינו, נשיא את עלינו אלוה את עלינו, אמר להם אל יחסר העולם מלכו, ואל יחסר העולם אלוהו":

[ז] לרש"י (למטה מב ו, מג כו) לשון השתחואה משתטח לארץ בפישוט ידים ורגלים הוא, ונראה שיש הבדל בין השתחויה סתם, ובין השתחויה לארץ שזה יתכן שהוא בפישוט ידים ורגלים (רוו"ה) וכן הוא לדעת חז"ל (ברכות לד ב, מגילה כב ב, שבועות טז ב) השתחויה פישוט ידים ורגלים וקידה על אפים, ולדעת הח' ז"ל (למטה מג כח) ע"פ "ויקדו וישתחו" שפי' שם "ויקדו שמו הקדקד בארץ וכבר השתחוו" תהיה קידה יותר מהשתחויה, כי השתחויה, היא רק השפלת הגוף מעט" אבל קידה היא לשום הקדקד בארץ, ועיין למטה (מג כח) ושם הערה ח' ביארתי בארוכה:

[ח] בפירוש המלה נחלקו רז"ל (עירובין נג א) רב ושמואל, חד אמר שני בתים זה לפנים מזה, וחד אמר בית ועליה על גביו, וכן פי' רש"י ז"ל "בית ועליה על גביו" והוה כפולה בשתי תקרות, אבל שני בתים לא שייך בהו לשון כפולה, ועיין רמב"ן שהשיג על רש"י ז"ל, וכתב שאיננו נכון, ודעת הח' ז"ל כדעת רש"י ז"ל, וכן פי' הרדי"א, שדעת הראב"ע שהי' שתי המערות זו על זו שהיתה קרקע המערה העליונה עליית המערה התחתונה, ודעת הרד"ק בשרשים שרש כפל "מערה לפנים ממערה" פי' שהי' שתיהן ביחד וכותל מפסיק ביניהן, אלא שלאחת היה לה פתח אל החוץ, והיא נקראת חיצונה, ולשנית לא היה לה פתח לחוץ, רק דרך החיצונה, נכנסין לה בפתח שבכותל המפסיק ביניהן, והיא נקראת פנימית, והמערה הוא חפירה שתחת הארץ, והרשב"ם פי' כל הבקעה קרויה מכפלה, כמו ככר הירדן, וכן מוכיח לפנינו "שדה עפרון אשר במכפלה" וכן פי' הרמב"ן ורע"ס, ויתכן לפי דרכם שעל דבר הכפלת המערה ההיא קראו את כל הבקעה ההיא מכפלה:

[ט] ורש"י ז"ל פי' מלא אשלם כל שוויה, וכן פי' הרשב"ם, וכן ת"א ויוב"ע "בכספא שלים" וכיוצא בזה (בדה"א כא כב) "בכסף מלא תנהו לי" (ושם שם בפ' כד) "כי קנה אקנה בכסף מלא", ופי' כסף שווי' של דבר במחיר שלה וכן הוא שם בתרגום רב יוסף "בִכְסַף שְלִים", וכתב הרש"פ שם "מלא" שהדבר בתכונת "לא" מלקבל עוד תוספות:

[י] ורע"ס פי' לא אדוני, אין צריך שיפגעו בי ראשי העם הנועדים, שמעני אתה בלי שום אמצעי, ויוב"ע תרגם "בבעו רבוני" ותמה עליו הרש"ד עיי"ש:

[יא] והרמב"ן ז"ל פי', כי שעורו אם אתה אם תשמעני, וענינו כמו אם אתה תשמעני, ובא הכפל לנחץ הענין, ויסכים לדעת אונקלס שתרגם "אם את עביד לי טיבו" ופי' שתעשה רצוני כמו שאמרת, ויוב"ע תרגם "אם אנת צבי למעבד לי טיבו", וכן הוא בפס"ז "אם אתה חפץ בטובתי" והנה לפי פירושם "אם אתה" הוא מאמר נפרד מן "לו שמעני", ועיין רש"י ורד"ק שלפי דעתם "שמעני" הוא צווי במקום עתיד, ועיין בביאור שד"ל שכתב שמלת "שמעני" שהוא צווי לא תפול לא אחר "לו" ולא אחר "אם" ונ"ל לקרוא שמְעֵנִי בינוני, כאמרם "בכך אתה פוטרני" (מנחות סה ב,) אתה מביאני לחיי העוה"ב (ע"ז יח א) עיי"ש, והנה טעם המליצה אם אתה שומעני, ולו אתה שומעני:

[יב] והנה אמר כן על דרך ההשאלה לפי שהכסף פעמים לוקח אותו הסוחר, ופעמים נותן אותו כאלו הוא עובר ושב תמיד ליד הסוחר, ר"ל כסף מלא במשקלו כמו שנושאים ונותנים בו הסוחרים כי הם מדקדקים במשקל:

[יג] וכן כתב הח' ז"ל בס' צחות בסופו "שמצאו בדברי יחיד (דעתו על רבינו סעדיה גאון) שיש עשרה פסוקים במקרא שהי' ראוים להיותם דבוקים, ואני לפי דעתי אתמה מזה תמהון גדול, איך טעה המפסיק, ואף כי אם הוא עזרא הסופר, והכלל כי לא היה אחריו חכם כמוהו, כי הנה ראינו בכל המקרא לא הפסיק, כי אם במקום ראוי", וכן כתב בס' מאזנים "ואל תשים לבך דברי העשרה פסוקים שאמר אחד מהגאונים שהם דבקים עם הפסוקים הבאים אחריהם, וכולם הם נכונים נפסקים בענין", ועיין בס' (שפת יתר סי' קנה) שמביא דעת הגאון, וכתב שהגאון סמך על אחד מהקדמונים (כיון בזה על רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי במדה י"א מסידור שנחלק כיצד ?), והנני לבאר העשרה פסוקים שהזכיר הגאון אחרי החקירה והדרישה למקומותיהם ולבארם אחת לאחת: א) במדבר (לה יד) "את שלש הערים האלה תתנו מעבר לירדן, ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה", ובפסוק טו כתיב "לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם", ודבק זה הפסוק עם הפסוק הראשון, כי בפסוק הראשון אמר, כי אלה הערים תהיינה ערי מקלט, ולא אמר מקלט למי, אח"כ ביאר כי לבני ישראל ולגר הגר בתוכם תהיינה שש הערים האלה מקלט, והח' ז"ל כתב כי אינו דבק: ב) בדברים (ד ט) "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" וגו' ואחריו (פסוק יו"ד) כתיב "יום אשר עמדת לפני ד' בחורב", וכן פי' רש"י ז"ל שהוא מוסב על מקרא שלמעלה ממנו אשר ראו עיניך יום אשר עמדת בחורב, והח' ז"ל פי' שאינו דבק: ג) בירמי' (יז יא) "בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל" ואח"כ כתיב (בפ' יב) "כסא כבוד מרום מראשון", וכתב הרד"ק בשם הג' רבינו סעדיה גאון שהוא דבק עם סוף הפסוק שלמעלה ממנו, כאילו אמר יהיה נבל מכסא הכבוד, כלומר מושלך, והח' ז"ל פי' שאינו דבק, וכן כתב בס' מאזנים "אסור לאומרו (פי' שיהיה דבוק עם פסוק שלאחריו) כי פירש אותו בתוספות מן והשתבש בעבור לשון ישמעאלי": ד) בירמי' (יו"ד יח) "כי כה אמר ד' הנני קולע את יושבי הארץ בפעם הזאת, והצרותי להם למען ימצאו" ואח"כ (בפ' יט) כתיב "אוי לי על שברי", ופי' הגר"ס ז"ל ואחריו הרד"ק בשם אביו הריק"ם ז"ל כי הוא דבוק להפסוק שלמעלה, ופי' למען ימצאו צרות עד שיאמר כל אחד מהם אוי לי על שברי, והח' ז"ל פי' שאינו דבוק, ופירושו למען ימצאו, למען ימצאו אותם הקולעים: ה) ביחזקאל (מא כא) "ההיכל מזוזת רבועה, ופני הקדש המראה כמראה", ואח"כ כתיב (בפ' כב) "המזבח עץ שלש אמות גבוה, וארכו שתים אמות, ומקצעותיו לו, וארכו וקירותיו עץ, וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ד'", ופי' רס"ג ז"ל שתיבת "המזבח" דבוק לשלמעלה, ופי' כמראה המזבח, ועץ שלש אמות הוא ענין אחר, והח' ז"ל יפרש שאינו דבק, ופי' המזבח עץ, השולחן העומד אצל המזבח, וכן תיוב"ע "לקבל מדבחא פתורא דאע": ו) בהושע (ד' יד) "ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו, כי את ד' עזבו לשמור", ואחריו (בפ' יא) כתיב "זנות ויין ותירוש יקח לב", והגר"ס הדביקו עם הפסוק הקודם "לשמור זנות", והח' ז"ל יפרש שאינו דבוק ופי' זנות ויין ותירוש כל אחד מהם יקח לב, וכן כתב בס' מאזנים "כי את ד' עזבו לשמור" איננו דבוק, כי הבא אחריו עומד בנפשו", וכן כתב בס' צחות "כי הנה נשים המפסיק פסוקים שאיננו יודע הטעמים חלילה חלילה": ז) (שם יב יא) "ודברתי על הנביאים, ואנכי חזון הרביתי, וביד הנביאים אדמה ואח"כ כתיב (בפ' יב) "אם גלעד און אך שוא היו" ופי' רס"ג שהוא דבק לפסוק של מעלה, ופי' "אדמה" כלומר דומים אנשי גלעד לאחד משני דברים או און, או שוא, והח' ז"ל יפרש שאינו דבוק, ופי' "ואם גלעד און", והנה הי' אנשי גלעד לפני הנביאים און, וכן פי' בס' צחות, וטעם "אם גלעד און" תחלת הדבור, וכן כתב בס' מאזנים "כי מלת "אם" הפסיק ביניהם": ח) (בדה"ב ל יח) "כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולן לא הטהרו, כי אכלו את הפסח בלא ככתוב, כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ד' הטוב יכפר בעד" ואחריו כתיב (בפ' יט) "כי לבבו הכין לדרוש האלהים ד' אלהי אבותיו", ופי' רס"ג, שהוא דבוק לפסוק שלמעלה, ופי' ד' הטוב יכפר בעד כל מי שכל לבבו הכין לדרוש האלהים, וכן פי' רש"י ז"ל שם, וכן מפורש בברייתא דר"א בנו של ר' יוסי הגלילי מדה יא מסידור שנחלק, והח' ז"ל פי' כי איננו דבוק, כי כל לבבו הכין הוא אומר על חזקיהו, ופי' יכפר בעד אלו שאכלו את הפסח בטומאה ולא בטהרת הקדש, פי' שאעפ"י שאכלו שלא בטהרת הקדש, התפלל חזקיהו שיכפר השם להם "כיון שהכינו לבבם לדרוש האלהים, וכן פי' בצחות, כי על חזקיהו דבר הכתיב והעד שאמר אלהי אבותיו, ובס' מאזנים כתב, כי הוא הקשה בכל העשרה, כי לפי הנראה הוא סמוך: ט) (באיוב יז ד) "כי לבם צפנת משכל על כן לא תרומם" ואחריו כתיב (בפ' ה) לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלינה", ופי' רס"ג שהוא דבוק לפסוק שלמעלה ופי' על כן לא תרומם לחלק יגיד רעים, מי שחולק על דברי רעי, וכן מפורש בברייתא דל"ב מדות מדה הנ"ל "סידר היה ראוי להיות אלא שנחלק", והח' ז"ל יפרש שאינו דבוק, ויפרש שם, ע"כ לא תרומם אותם, ואח"כ יפרש הפסוק, ומי יגיד לרעיו חלקותם נקום ממנו ועיני, בניו תכלינה: י) (בחגי ב ד) "ועתה חזק זרובבל נאום ד', וחזק יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, וחזק כל עם הארץ נאום ד' ועשו כי אני אתכם נאום ד' צבאות", ואחריו כתיב (פסוק ה) "את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים" וגו' ופי' רס"ג שהוא דבוק לפסוק שלמעלה, ועשו אם תעשו את הדבר אשר כרתי אני אהיה אתכם ותלכו הלוך וחזק, וכן פי' הרד"ק, ואתמה על בעל א"י שחשב את הפסוק הזה בין העשרה פסוקים שהח' ז"ל ישיג עליהם ויאמר שאינם דבוקים, הלא גם הח' ז"ל בפי' לחגי יפרש שהוא דבוק, וז"ל שם "ועשו דבק עם תחלת הפסוק הבא אחריו והוא את הדבר". וז"ל הרב השנין אשכול המדעים מ' צ"ה ק"ב בביאורו לל"ב מדות דר"א בנו של רי"ה (נתיבות עולם מדה יא מסדור שנחלק) אחר שהביא דעת הח' ז"ל על העשרה פסוקים שהזכיר הגאון ז"ל שאינם דבקים "ולא אסדר טענותי על כלל העשרה כי אפשר במקצת מהן הדין עמו, אבל מה שחלק על סידור שנחלק, מכל לבבו הבין, ק"ל, הלא הוא מבואר בל"ב מדות מפורש, ומה שהזהיר ללכת אחרי בעל הטעמים, והנה מלבד שבטעמים גופא יש ספק ומבוכה אם הם מעזרא או לא, ועיין במסרת המסרת להר"א בחור, ולא עוד אלא אף אם נאמר שהטעמים הם מעזרא עכ"ז כיון שממדות דר"א מבואר הכלל הזה דסידור שנחלק והוא הלמ"מ, ומי יקשה אליו וישלם, ומי חכם לב ואמיץ כח כמוהו ? והודעת בע"ד כמאה עדים דמי, כי כתב הראב"ע בעצמו סוף ס' צחות וז"ל "כי שבעים פנים לתורה, וידוע ידעתי כי דעת הקטן שהיה בקדמונים רחבה מדעתנו", ועוד כתב בפ' וישלח ע"פ "בלע בן בעור" וז"ל "איננו בלעם, גם איננו בן לבן הארמי, ויתכן שדרך הדרש בעבור היותו מנחש כמוהו, כי לא יפול מדרז"ל ארצה" וכו', והיטיב אשר דבר בעל אהל יוסף בד"ה "כי לא יפול מדברי רז"ל" וז"ל "הלא תראה שר' אברהם לא יחלוק על דבריהם כלל, רק יפרש דבריהם ע"ד שתנוח דעת השומעים, ולא יוכל אדם להקשות עליהם עכ"ל, ומכאן יתבאר טעות ההמוניים שחפו דברים אשר לא כן על הראב"ע, באמרם שיקטין לפעמים מעלות רז"ל, וגם הגאון יעב"ץ בס' מ"ס לא כן דבר בו, גם הרש"ל בתשו', ובהקדמתו לס' ים של שלמה חולין, הלא יראו יקחו מוסר מדבריו הנ"ל וישימו יד לפה, כן נראה שלא חלק רק על העשרה שהזכיר הגאון ז"ל, אבל בעיקור מדת סידור שנחלק הודה, כי פי' בעצמו פסוק "ויקם השדה", וכן גר ותושב עפ"י מדת סידור שנחלק, עכ"ל:

[יד] ופי' באי שער שבאים ויוצאים בשער, ר"ל כל אנשי העיר, ופעם יאמר "באי", ופעם יאמר "יוצאי", כמ"ש כל יוצאי שער עירו (למטה לד כד) וענין אחד הוא ר"ל כל אנשי העיר, ועל דרך הקיצור יאמר באי לבד, או יוצאי לבד, ופעם יאמר שניהם (ירמי' יז יט) "הלך ועמדת בשער בני העם אשר יבואו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו":