[א] ובג' (יומא כח, ב) כי כל התורה קיים אברהם ואפילו עירובי תבשילין, ר"ל זה מפני שאמר משמרתי ועירובי תבשילין הוא משמרת למלאכת יו"ט, כן עשה הוא דברים יתירים למשמרת המצות:

[ב] סתם חוקה, וחקות בל"נ, הן המצות והמנהגות שמאדם למקום ית' כשבתות ומועדים וקרבנות ודומיהן, ובדברים שבין אדם לחבירו רגיל בלשון חק וחקים בל"ז, כגון התשלומין והקנסות שקצבה בהם התורה קצב וקבע, כי עיקר חק הוא קצב וקביעות (רוו"ה):

[ג] וכן כתב הח' ז"ל (יסוד מורא שער ה) "ואלה היו ידועות בשקול הדעת לפני תת התורה ביד משה והם רבות בעשרת הדברים חוץ מהשבת, והם נשנו ע"י משה, ועל כאלה אמר "וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי", כי אלו היה יודע איסור כל העריות, לא היו יעקב לוקח שתי אחיות יחד", (פי' כי בלי ספק קבל מאביו כל המצות ששמר אבי אביו אברהם):

[ד] כן הוא בדרז"ל בכמה מקומות "פודהו בשער מקומו" (מעשר שני פ"ד מ"א) פי' כששוה במקומו, "מפקיעי שערים" (תענית טו ב) נפל שעריהון דפוריא (פתיחתא דרות רבה פ"ב) פי' מקח ומחיר לפי שווי החפץ ואומדן הדעת, והוא מלשון הכתוב "מאה שערים" והשם "שיעור" "אין להם שיעור" (פאה פ"א מ"א) "יש לה שיעור" (חלה פ"ד מ"ח) וכן בתיוב"ע (ברא' כא טז) "כשיעור מיגד בקשתא":

[ה] ובדרז"ל (ב"ר פס"ד, במ"ר פי"ב ופסיקתא פסקא עשר תעשר) אומד זה למעשרות היה, ונכון הוא גם לפי פשוטו כי האבות קיימו לתת המעשר לעובדי השם כאשר מצאנו באברהם (למעלה יד כ) וביעקב (למטה כח כב) ובלי ספק גם יצחק קיים מצוה זאת כאשר קבלה מאביו וממנו קבלה יעקב לקיימה ג"כ, וכן הוא בפס"ז (ברא' כו יב) וכן הוא אומר "ובחנוני נא בזאת וגו', והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי ג יו"ד):

[ו] והרד"ק פי', וגדל תואר או מקור, וכן "ובשל מבושל" (שמות יב ט) ופי' היה הולך ומוסיף בעשרו בכל יום ויום עד כי גדל מאוד:

[ז] והרשב"ם פי', עבודת שדה וכרמים, כי סתם עבודה עבודת קרקע היא, וכן פי' רע"ס, והרד"ק פי' נקראו תוצאות האדמה כן ע"ש העבודה שעובדים אותה:

[ח] כל מעשה הנעשה בכוונה מוטעת שהתכוין לעשות דבר זה, ונעשה דבר אחר, נקרא מתעסק כגון שהתכוין לבלוע רוק, ונמצא שבלע חלב, וכן כשהתכוין לחתוך דבר תלוש, ונמצא שהוא מחובר, שהיא מלאכה שלא כמחשבתו וכן לרז"ל שבבוא הבאר לידי רועי גרר מצאוהו שנתיבש מימיו כמ"ש בתיוב"ע ולא השיגו מה שהיו מתכוונים אליו והיתה מריבתם למפרע רק כמתעסקים, השתדלות בכוונה מוטעת, לכן קרא שם הבאר עשק כי התעשקו, ולהמפרשים עשק והתעשקו ענין ערעור ומריבה, למה לא היה קורא שם הבאר מריבה (הכוה"ק):

[ט] ממה שמצאנו "בור כרה ויחפרהו" (תה' ז טז) נראה כי החפירה עמוקה יותר מן הכריה, ואפשר לחפור אחר הכריה, וא"א לכרות אחר החפירה, ונראה עוד כי כל לשון חפירה, עיקרו לשון חקירה ודרישה, דוגמת "ויחפרו לנו את הארץ" (דבר' א כב), ובעבור כי הכורה צריך להיות מרגל ולדרוש המקום הנאות לחצוב לו באר מים, לכן הוצאו בלשון חפירה (רוו"ה):

[י] ורש"י ז"ל פי', האלה אשר בינותינו מימי אביך תהי גם עתה בינינו ובינך, וכן פי' הרשב"ם מפני שכן הי' תנאי אם תשקור לי ולניני ולנכדי, וכן ת"א ויוב"ע, וע"ז כתב הרש"ד "ולפי פירושם תחסר ה"א הידיעה במלת "אלה" גם מלת אשר":

[יא] והג' ר' מנשה בן ישראל כתב בס' המכריע שאלה מה, "ואפשר ג"כ לומר אברהם קרא המקום לבדו אשר מצא שם הבאר באר שבע ויצחק קרא גם שם העיר שהיתה סמוכה לבאר באר שבע, ולכן כתוב באברהם, "על כן קרא למקום ההוא באר שבע" (למעלה כא לא) וביצחק כתיב "על כן קרא שם העיר באר שבע":

[יב] כן משפט הלשון בנקבות רבות לדבר הפעולה יחידה, ולא כן בזכרים, וכן "ידיו אמונה" (שמות יח יב) "בנות צעדה" (למטה מט כב) "חכמת נשים בנתה ביתה" (משלי יד א) ובעלי הלשון לא הזכירו שכן המנהג בנקבות לבדן וטעם השינוי הזה לא נתברר (רוו"ה):

[יג] ורש"י ז"ל פי' משרש מרה, ומלשון הכעסה וכן ת"א ויוב"ע, וכן פי' הרלב"ג, ועיין ברא"ם שפי' ג"כ משרש מרה:

[יד] גם שרש מרה, וכל לשון מרי עקרו משרש מרר, כי הבלתי שומע בקולנו גורם לנו עצבון, וגם רש"י ז"ל נראה שהבין כן, כי כתב לשון ממרים, ואח"כ הוסיף כל מעשיהם הי' לעצבון ליצחק ולרבקה, וכן (בישעי' סג י) "מרו ועצבו", מרו, כמו מַרְרו כחברו וְעִצְבו (שד"ל):