[א] עיין יהל אור (וכן הוא בפדר"א פ' ל) רק יש שינוי שם בשמה של הראשונה שלפי הפדר"א היתה שמה "עיפה" ובתריוב"ע "עדישא" ובילקוט רמז צה הגי' "עשייה":

[ב] הגאון ורש"י ז"ל חשבו שבאמרו וילך חרנה, הגיע לחרן, ואינו כן, כי ההליכה תאר לתנועה, וכל עוד שהאדם מתנועע יקרא הולך למקום, וכשיגיע שם יקרא בא, כי הביאה היא תואר להגעה, וההליכה לתנועה, וא"כ הפ' כפשוטו, שהתנועע יעקב לחרן ובהיותו הולך שמה ויפגע במקום (רדי"א) אין צורך לפרש ללכת, כי אין וילך חרנה, כמו ויבא חרנה, שיהיה כוונת המאמר שכבר היה בחרן, וגם אין וילך כולל דוקא כל ההליכה מבאר שבע לחרן, כ"א מקצת ההליכה, ופי' וילך לצד חרן, ושם אירע לו דרכו במקום אחד חוץ מעיר לוז (רש"ד) וכן פי' הרשב"ם ז"ל:

[ג] עיין ברא"ם מה שטען ע"ז:

[ד] ודעת רז"ל (חולין צא ב, סנהד' צה ב, ב"ר פ' סח) שקפצה לו הארץ ובאותו יום בא, וכן תיוב"ע, ואמרו ז"ל מקרית ארבע עד חרן מהלך שבעה עשר יום ובשתי עשרה שעות הלכן יעקב (ועיין פדר"א פ' לה ובפי' הגרדל סי' לא):

[ה] ובדרז"ל (חולין צא ב) כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי עיי"ש כל המאמר, ודעתם כי במקום ההוא רמז למקום אשר רמזה אליו התורה כאמרה במקומות רבים אל המקום אשר יבחר ד', והוא הר המוריה שנבנה בו ביהמ"ק, והרד"ק פי' ונפתחה בי"ת במקום לידיעת המקום שהי' שנים שם הבאים מבאר שבע, ושד"ל פי' ויפגע במקום, במקום שפגע אעפ"י שלא היה מקום ללון עד שהוצרך לתת ראשו על האבנים, ולפיכך הוסיף וישכב במקום ההוא להגיד צערו:

[ו] כן הוא דעת רז"ל (ברכות כו ב, סנה' צה ב, סוטה יד א, תענית ז, ב) שהוא לשון תפלה, ודעת הח' ז"ל שהוא לשון פגישה, וכן פי' רש"י ז"ל, וכן ת"א "וְעָרַע":

[ז] כן דרשו ז"ל (ב"ר פ' סח, ילקוט רמז קיז, שו"ט מזמור צ, ד, "מעון אתה היית לנו") שנקרא השם מקום מפני שהוא מקומו של עולם, ובפדר"א (פ' ל) "מפני שבכל מקום שהצדיקים שם נמצא עמהם" (ובשמ"ר פמ"ה ותנחומא תשא סי' כז) "הנה מקום אתי" אתרי טפלה לי, ואין אני טפל לאתרי, והראשונים השתמשו בכנוי הזה לרוב כשדברו מהפקת רצונו או מהפוכו, "רצונו של מקום" "הכעיסו למקום" "המקום מתאוה":

[ח] ורז"ל דרשו (חולין צא ב פדר"א פ' לה ב"ר פ' סח שו"ט מזמור צא) שכולן נבלעו באחד (שהשם עשאן אבן אחת) וכן פי' רש"י ז"ל, וכן רוו"ה ישיג על מפרשי הפשט ודעתו כדעת רש"י מרז"ל, ויאמר כי לפירוש מפרשי הפשט הי' לו לכתוב, ויקח אבן וישם מראשותיו, דוגמת "ויקחו אבן וישימו תחתיו" (שמות יז יב), רק פי' שלקח רבים מאבני המקום ועשאן כמין מרזב סביב לראשו מפני חיות רעות, ויביא ראיה מן מלת מראשותיו שפי' הדברים הנתונים סביבות הראש:

[ט] אמרו חכמי הרפואה, כי הראש יש לו שני צדדין, צד ימין וצד שמאל, והטבע חבר ודבק האחד אל האחד בעצמות שיש בהם פגימות קטנות כמגרה ונכנסות אלו תוך אלו, והם משולבים איש אל אחיו, ובעבור זה יקרה כאב בחצי הראש, וגם נברא עצם הראש נקוב בנקבים דקים כמו הכברה בעבור שיצא העשן מהם, ונברא כך לפי שאם יקרה לאחד מהם נזק, שלא ינזק האחר, כי אם יהיה כולו עצם אחד, והוזק קצתו נזוק כולו, ועוד בעבור שלא יכבד על המוח, שאם יהיה הראש מעצם אחד יכבד על המוח, ובעבור זה נבראו חלולים ומשולבים לתועלת הנזכרות, ולפיכך אמר מראשותיו לשון רבים:

[י] וכבר הבאתי דעת רוו"ה שישיג על מפרשי הפשט, ופי שטעם מראשותיו הדברים הנתונים סביבות הראש, ויביא ראיות ע"ז עיי"ש, וסיים, ולכן הנכון כמו שפי' רז"ל, וכן רש"י ז"ל, שלקח רבים מאבני המקום ועשאן כמין מרזב סביב לראשו מפני חיות רעות, וכמוהו מרגלותיו מה שסביב הרגלים, כ"א נאמר שטעם מרגלותיו מה שתחת הרגלים א"כ מה טעם גילוי מרגלותיו האמור ברות (ג, ד) ולא היה שם גילוי, גם מה שנאמר (דניאל יו"ד, ו) "ומרגלותיו כעין נחשת קלל", נראה שטעמו מה שסביב לרגליו שלא כפי' הראב"ע שאמר מרגלותיו כמו רגליו, ומצאתי סעד לדבריו (זהר ויצא דף קמז ב) "מאי מראשותיו אי תימא כמאן דשוי תחות רישיה לא, אלא מראשותיו לארבע סטרין דעלמא", ושד"ל פי' כי הוראת מראשותיו מקום הנחת הראש ומה שאצל הראש מכאן ומכאן, וכן מרגלותיו במקום הנחת רגליו, וישיג על רוו"ה וכתב כי בזה לא צדק באמרו כי השם הזה נופל על הדברים הנתונים סביבות הראש לא תחתיו, וגם מאגדת רז"ל שהביא רש"י זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו, נראה ברור שהם הבינו כי מלת "מראשות" כוללת גם מה שהראש מונח עליו:

[יא] וכן בפס"ז (ברא' כח יב) "דע כל החלומות מצינו פתרונם חוץ מן חלום זה שאין לו פותרין בתורה, ואעפ"י שחלום זה ראשון לכל החלומות, ללמדך שהחלום הזה פירושו על התורה והוא נבואה", (פי' שהוא נבואה גמורה כענין חלומות הנביאים) וכן פי' רב"ח שהיה חלום של נבואה:

[יב] והרד"ק בשרשים שרש "אכן" מפרש שענינו לאמת הדבר ולקיימו, וכן ת"א ויוב"ע "בקושטא" ועיקר המלה הוא "כן" שענינו אמת, כמו "כן בנות צלפחד דוברות" (במד' כז ז) "כן באו אלי האנשים" (יהושע ב, ד) דתרגומו "בקושטא":

[יג] ובזהר (שמות דף ד א) כל דמקבל מאחרא איהו ביתא לההוא דיהיב, וע"ד איש וביתו באו ושם (ע"ב) "ואינו דבדרגא תתאה אתקרון נוקבתא בית, דאתתא נוקבא דמקבלא מן דכורא" ולזה יתכן לבאר בית אלהים על הנפש המוכנת לקבל בדעתה השגה אלקיית (הכוה"ק):

[יד] ודעת הרמב"ן ז"ל שהשמן היה לנסך, וכן סיים הרד"ק גם הרלב"ג, וכתבו "או אולי היה זה לעבודה לשם ית' במדרגת הנסכים שהי' קרבים עם הקרבנות שהי' בהם שמן, ודעת הרשב"ם לקדשה להקריב עליה קרבנות בשובו, ומאין הי' לו שמן ? מבואר (בפדר"א פ' לה) שירד לו שמן מן השמים, ובב"ר (פ' סט) "שופע לו מן השמים כמלא פי הפך" וכתב הגרד"ל כי יצא להם מפני שכתיב "ויצק שמן על ראשה" ולא כתיב ויצק עליה שמן כמ"ש (למטה לה יד) ששם הי' לו שמן הרבה, ובפס"ז (ברא' כח יט) "ולמה הזכיר הכתוב את העיר ללמדך כי משם לקח השמן שיצק על ראש האבן", כי היתה קרוב למקום ששכב שם יעקב וכן הוא במדרש "שכל טוב":

[טו] והדרש הוא (פדר"א פ' לז תנחומא ראה סי' יד ב"ר פ' ע) אלא שיש שינוי ביניהון, בפדר"א יאמר "המלאך אמר ליעקב, והלא יש לך בנים ולא עשרת אותם לי, מה עשה יעקב הפריש ארבע בכורות לארבע אמהות, ונשתיירו שמונה, התחיל משמעון וגמר בבנימין שבמעי אמו, ועוד התחיל משמעון וגמר בלוי, ועלה לוי מעשר קדש לד', שנאמר העשירי יהיה קודש לד'" וכן הוא בתיוב"ע (למטה לב כה), ובתנחומא ובב"ר אמרו, שנשתיירו שמונה והוסיף עליהם מנשה ואפרים, ועיין בפי' הגרד"ל לפדר"א מה שהעיר ע"ז, ודעת חז"ל שהיה לוי המעשר שהיה מתעסק בעבודת האל יותר משאר אחיו ולמדו יעקב בהתבודדו, ומסר לו סודות התורה והחכמה:

[טז] ובג' (כתובות נ' א) שנדר לתת שתי מעשרות דהיינו א' מחמש, מדכתיב "עשר אעשרנו" שני עישורין הוו להו חומש: