[א] וכן הוא (ב"ר פע"ח, ילקוט רמז קלג, פס"ז ברא' לג ב, רש"י על התורה) ועיין ביאור רש"ד:

[ב] והוא לדעת ר' ינאי שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ולכן נקוד על וישקהו שלא נשקו בכל לבו, והרלב"ג כתב נקוד על וישקהו להורות שאין נשיקתו בלב שלם, אבל היה ענינה ממוצע בין הנשיקה ובין העדר הנשיקה, ולזה היתה זאת התיבה ממוצעת בין הכתיבה והמחק, ועיין (ספרי בהעלותך סי' כד ובהתוה"מ שם):

[ג] לפי הפשט כראות עשו זה ההכנע הנפלא עם מה שראה מהפלגת המנחה רץ לקראתו וחבקהו ונפל על צואריו ונשק אותו ויבכו כמשפט האחים שעמדו זמן רב שלא ראו איש אחיו (רלב"ג) נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב כמאמרם ז"ל, שאחיה השילני קלל את ישראל בקנה הנכנע לכל הרוחות (רע"ס) ועיין הכוה"ק מה שכתב בזה, ועיין התירוש וישלח פ' ע"ח סימן ט' אות ג שהשכיל לבאר בזה:

[ד] וכן פי' הרלב"ג מי אלה שהם לך, וכן פי' רע"ס, והרמב"ן ז"ל פי' מי אלה לך שאל על הנשים ועל הילדים וענה "הילדים אשר חנן אלהים את עבדך", דרך מוסר, כי לא רצה לומר שהם נשיו, והבין עשו שהן אמות הילדים, וכן פי' הרד"ק:

[ה] ודעת ר"י ן' גנאח בשרשים שרש "מי" כי מי תבוא לפעמים גם על זולת ב"א, וז"ל שם "ויש שישאלו בו על זולת מי שיש בו דעת, "מי פשע יעקב" (מיכה א ה)", והח' ז"ל השיג עליו שם, וכתב כי "מי נופל על אדם לא על בהמה", עוד כתב ר"י ן' "גנאח שם "ויש שתהי' במקום "מה" כמו "מי את בתי" (רות ג טז)" (ולפי"ז יהיה הפי' "מי לך כל המחנה" מה לך כל המחנה, פי' למה לך לשלוח כל המחנה), וגם שם השיג הח' ז"ל עליו וכתב "כי אין משפט "מי" שימצא על הענין כי אם בן אדם", וכן כתב הרא"ם שמלת "מי" מורה רק על האדם וכן כתב ר"ש ן' פרחון, ושד"ל כתב כי מי תבוא לפעמים גם על זולת ב"א, ויפרש מי הוא לך, מה כוונתך לעשות בו ששלחת אותו לפניך, ואמר מי ולא מה, כי המחנה כולל העדרים והאנשים ההולכים עמם:

[ו] ועיין רמב"ן מה שכתב ע"ז, וכתב הרלב"ג כי האדם יתן הדורון כדי שיהיה לו ממקבלו גמול, ורצה בזה שאי אפשר שישולם לו גמול על דורון נפלא כזה:

[ז] ואו"ת "כחיזו אפי רברביא" הוא דלא כרש"י, ולא כדעת הח' ז"ל שסוברים שהוא מלאך, ודלא כשאר מפרשים שפי' שהוא קדש, ופי' כָאֵל שהוא נושא עון ועובר על פשע, רק כסברת הש"ס (מס' סופרים פ"ד ה"ה) שהוא חול (נ"ל) ועיין בנחלת יעקב שם:

[ח] אם כוונת השם הזה רק על הנצחון עם המלאך היה קוראו שראל על שם כי שרית עם אלהים שהוא לשון עבר אבל בכוונה הוסיף יו"ד על שמו להורות על הנצחון שיהי' לו עם עשו, כלומר שהוא יהיה שר על אחיו, ולא יוכל עשו להרע לו, כ"א שרי מעלה לא יוכלו לו, אף כי אנשים גבורים בארץ. ולכוונה זו קרא את שמו ישראל כדרך שקראה רחל את שם בנה יוסף על שם העתיד:

[ט] ורש"ד פי' שהכוונה במלת שרית על ההשתדלות וההתאמצות לשרור, כידוע שכל פעל יורה לפעמים על המעשה, ולפעמים על ההשתדלות והבקשה לעשות, והטעם רבות נלחמת עם מלאך ד' ועם אנשים, מי ינצח את מי ומי ישרור על מי, ותוכל להם שלא נצחוך:

[י] כי כבר יזרח השמש במקום אחר, ולא יזרח אז במקום השני המתחלף לו באורך וזה מבואר למי שעיין עיון מעט בחכמת התכונה (רלב"ג):

[יא] ועיין (שמות יב ב) בפ' "החודש הזה לכם" ששם כתב הח' ז"ל, כי הנה בין ירושלים ובין העיר הזאת ששמה לוקא יותר מג' שעות", ועיין בהקדמת בעל אהל יוסף לס' שמות, שגורס שם "רודוס" תחת "לוקא" ומחליט ע"י השינוי כי אחד מתלמידיו אסף דברי הח' ז"ל המפוזרים בספריו והוסיף כמה דברים על פירושו וכמה דברים החליף עיי"ש, ולפי"ז אין סתירה למה שכתוב פה, כי בין לוקא הוא שעה ושליש שעה, ובין "רודוס" הוא יותר מג' שעות, אבל לפי הגי' אשר לפנינו בשמות (שם) "לוקא" הוא סתירה עצומה, ועיין (יסוד מורא שער א) שכתב "כי הנה בין ירושלים ובין זו האי ד' שעות ישרות" ולאיזה אי כיון הח' ז"ל ? ועיין בלוית חן שם, שרוצה לתרץ שם הסתירות:

[יב] ונקרא הנוטה בתנועתו מקו הממוצע לא' מן הצדדין "צולע" פי' שהיה נוטה בהליכתו אל הצד מחמת שהפסיד המשקל השוה ע"י העתקת כף הירך:

[יג] בני יעקב אסרוהו על עצמן לכבוד אביהם שלקה בו, והם צוו לבניהם כמצות יונדב בן רכב לבניו שלא ישתו יין, ונאסר להם ולבניהם ולבני בניהם עד עולם וכתבו משה רבינו ע"ה בתורה עפ"י ד' אבל לפי רז"ל בסיני נצטוו וכתבה במקומו להודיע הטעם שנאסר בעבורו (רד"ק) שבאמת היה הצווי במ"ת לפי שבשעת מעשה לא נקראו עדיין בני ישראל, כי אם בני יעקב, אלא שמשה כתבה במקומו להודיע הטעם שנאסר להם כת"ק דר' יהודה (חולין ק, קא) (רש"ד):

[יד] ועיין באוהב גר, שגורס בת"א "נטול ונהך" פי' עשו אמר ליעקב נסע אני ואתה מכאן ונלך וישבש הספרים שכתב בהן "טול" ועיין בנתינה לגר ובלחם ושמלה מה שכתבו ע"ז, וכן הוא הגי' בת"א ד' סביוניטה:

[טו] והרד"ק כתב, נקראו כן הבהמות המיניקות ע"ש בניהם שהם קטנים כמו עול ימים שהם נסמכים לאמותיהם לינק, וכן הנערים מב"א נקראו כן עול ימים, "התשכח אשה עולה" (ישעי' מט יד) וכן פי' רש"י ז"ל:

[טז] שרש "דפק" לא נמצא אלא עוד בשני מקומות "קול דודי דופק" (ש"ה ה ב) "מתדפקים על הדלת" (שופ' יט כב): וכתב ר"י ן' גנאח "ענינו הנחץ והפצירה, כלומר פוצרים לדחות את הדלת ולשברו, וכן אמר התרגום בו "דחקין למעבר דשא", ומדברי הערב דפקה הבהמה, כלומר מהרה ללכת, ודפקתיה, דחפתיה":

[יז] אמר ואני אתנהלה, תבוא מלת אני קודם אל"ף האית"ן המורה ג"כ למ"ב, והוא להפליג הכוונה על המ"ב להורות הפך הקודם, ר"ל אתה תסע מהר, אבל אני אתנהלה לאטי (רש"ד) ורש"י ז"ל פי' אתנהלה הה"א יתירה, וע"ז כתב הכוה"ק, שאיננה יתירה שבאה להורות שבלב טוב ובנפש חפיצה רוצה להתנהל בנחת אתו, ולא יהיה זאת עליו לטורח, כי על כל פעולה רצונית תבוא ה"א לבסו"ף:

[יח] לאטי הלמ"ד נוסף לענין, וכן היו"ד נוספת בלאטי ואיננו כנוי המדבר (ר"י ן' גנאח):

[יט] והמדקדק ר' יהודה כתב שהלמ"ד שרשית, וכן כתב ר"י ן' גנאח שרצון ר' יהודה להיות הלמדי"ן האל שרשיות:

[כ] והרד"ק פי' למה זה אמצא חן לעשות כל הכבוד הזה, וכן "מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני" (רות ב יו"ד) ולדעתו הכל דבור אחד, וכן פי' ר"ש ן' מלך, והסכים עמהם שד"ל:

[כא] והרשב"ם פי' שבא לעיר ששמה שלם, וכן פי' החזקוני, בא לשלם, שהיא אחת מערי שכם שהיה נשיא הארץ, וכן פי' רב"ח, וכן פי' הרדי"א, והוא יפרש שכל המחוז היה נקרא שכם, ושהיה חמור נשיא כל הארץ כולה, ושלם היה עיר במחוז שכם, וכן פי' העקידה, גם במדרש (ב"ר פ' צא) "ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם", ולא אמרו ששכם היה שם העיר, והרש"ד השיג ע"ז וכתב "כי המחוז כולו היה נקרא שלם ובה עיר ששמה שכם" ועיין בתרגום ירושלמי ריש ויגש "דעלו לכרכא דשכם" דעתו ג"כ ששם העיר היא שכם ושלם הוא שם המחוז, והי' במחוז ההוא עיירות שכם ושילה ונב וגבעון וירושלים, ושם הכולל את כולם הוא שלם:

[כב] וכן פי' רש"י ז"ל, והרשב"ם השיגו, והוא יפרש שבא לעיר ששמה שלם, ורוו"ה השיג על הרשב"ם ז"ל, וכתב שאין אלו דברים של טעם שלא נמצא בכל המקרא עיר ששמה שלם, חוץ מירושלים, והיא בנחלת בנימין, ושכם בהר אפרים, ועיר שכם הוא כמו עד מקום שכם, מקומו של שכם נשיא הארץ, וגם העיר נקראת על שמו, כמו שאמר (למטה לה, ד,) "תחת האלה אשר עם שכם" הרי ששם העיר שכם ולא שלם, וסיים "ומאוד נאמנו דברי רש"י ז"ל מפי החכמים שבא שלם בכל דבר", וכן דעת הח' ז"ל:

[כג] וכן פי' הרד"ק, שלם שלא חסר דבר מכל אשר לו עם עשו ולא הרע לו אדם בכל הדרך אשר יצא מפדן ארם עד בואו לשכם, ושם הרעו לו בדבר בתו, לפיכך אמר כן בבואו לשכם, ולא אמר כן בבואו לסוכות, ועיין למטה סוף פסוק יט מה שפי' הח' ז"ל "שיתכן שהתעכב בשכם שנים רבות" ולפי"ז אף שהכתובים סמוכים אין המעשים תכופים:

[כד] ובב"ר (פ' עט, ילקוט רמז קלג) זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל ולומר להם גזולים הם בידם, ואלו הם מערת המכפלה וקבורתו של יוסף ובית המקדש:

[כה] ועיין (מגילה יח א) שהקב"ה קרא ליעקב אל, ולא שקרא יעקב למזבח אל, ועיין תוס' שם ד"ה "דאי" ועיין (ב"ר סוף פ' עט ובילקוט רמז קלג) ולא סבירא להם כדעת רז"ל במגילה עיי"ש:

[כו] והרלב"ג פי' ויקרא לו אל אלהי ישראל, שכבר קרה לו שבאה לו נבואה שם מהשם ית' שהוא אלהי ישראל, כטעם "אולי יקרה השם לקראתי":

[כז] עיין (למעלה ל כג) בפי' הח' ז"ל שנולדו ליעקב י"ב בנים בז' שנים, וכאשר ספרום הקדמונים מצאום בני ששה חדשים וימים במספר, ועיין בהערותי שם, ובס"ע פ"ב כל אחד ואחד לז' חדשים, וכן יעלה הח' לדעת הח' ז"ל, כי צריכים אנחנו לחשוב ימי טומאת לידה, והנה לאה ילדה שבעה בנים עם דינה, תקח להריון, ז' חדשים לכ"א יעלה ד' שנים וחודש אחד, והכתוב אומר "ותעמוד מלדת" (למעלה כט לה) וזה יהיה לכל הפחות ב' שנים, ונחשוב לזה הז' שנים שעבד בתחלה יעלו לסך י"ג שנים וחודש אחד, ולנכות מן כ' שנים נשארו שנות דינה ששה שנים וי"א חדשים, וזה הוא מה שפי' הח' ז"ל כי דינה לא היתה בת שבע שנים:

[כח] כי הי' רק בני י"ב וי"ג שנים, וכן הוא (בב"ר פ' פ) "איש חרבו על יריכו בני י"ג שנים הי'" ורב"ח כתב ששמעון הי' בן י"ג שנה וארבעה חדשים ולוי בן י"ב שנה וט' חדשים, ועיין (למעלה ל, כג, הערה טז ובפס"ז ברא' לד כה) י"ג ללוי וי"ד לשמעון, ועיין בהערות ותקונים להח' רש"ב שם (סי' כד):