[א] עיין דה"ב יג ב בפי' רש"י ז"ל, ובמ"א טו ב בפי' הרלב"ג

[ב] ודעת המקו"ח והא"י שדעת הח' ז"ל שכתב "אביה" הוא אבי אמו של מלך, כי כן יש לאבי אמו של מלך שני שמות "אוריאל" (דה"ב יג ב) "ואבישלום" (שם יא כ) מפני שאַבִיָה ואַבִיָה דומים הם בלשון, ולא אמר הח' ז"ל כי אם על שמות נכרים שאינם דומים כמו אוריאל ואבישלום:

[ג] בא להזכיר התולדות אשר הולידו בניו אחרי שהלכו עמו לשעיר, כי הוא לא הוליד שם, והנה החל ממנו לומר הוא הוליד את אליפז ורעואל והם הולידו בארץ שעיר תולדות הללו (רמב"ן):

[ד] ועיין רמב"ן ז"ל שדחה הדעה הזאת, וכתב כי איננו דברי הכל בגמרא ולא משמעו של מקרא עיי"ש:

[ה] והרלב"ג השיג ע"ז וכתב, שאלו היה כן היה אומר אהליבמה בת ענה בן צבעון, והוא אומר בת ענה בת צבעון, ושד"ל כתב כי השמרונים הגיהו בן צבעון:

[ו] והנכון בעיני שהיא היתה בת ענה אחי צבעון ואמנם גדלה ענה בן צבעון, ונקראת בעבור זה בת צבעון כמו שנקראו בני מיכל בת שאול הבנים שגדלה אותם, ולזה תמצא שזכר בבני ענה דישון ואהליבמה בת ענה, ואלו היתה אהליבמה בתו, לא היה צריך לומר בת ענה, ואולם אמר בת ענה, כי היא באמת בת ענה הנזכר ראשון (רלב"ג):

[ז] יתכן שקרח היה בן אהליבמה וגדל אותו אליפז ולזה נתיחס עם אלופי בני אליפז (רלב"ג):

[ח] ובכתבי הקדש האחרונים בס' זכריה הושאל השם הזה גם לשרים ונשיאי ישראל, "והיה כְאַלֻף ביהודה" (זכרי' ט, ז) "אַלֻפי יהודה" (שם יב, ה ו), ורוו"ה כתב עיקר שם זה נתן לבעל נעורים על אשתו, ולהראות אהבתם למושל ארץ כנוהו גם הוא אלוף, ושד"ל יפרש אלוף על המשפחה והשבט:

[ט] ורש"פ ביאר שנקרא המראה הגוונית "עין" ע"ש התנועה וההמרה של נצוצי האור הנופלת על הגשם הגורמת את הצבעים והגוונים והשתנותם, ובלשון חז"ל "כדי שיקלוט העין" (שבת יז ב):

[י] וכתב הרש"ד ע"ז "והוא כמתנבא לתת טעם לשם חורי, ומי זה יתפאר לתת סבה לכל שמות העצם לוטן ושובל וגו', ואם חשב שהוא שם תואר בעבור היו"ד שבסוף השם חורי, הלא נמצא בבני לוטן "חורי והימם" שהם שמות עצמיים, מלבד שמצאנו יבוסי אמורי וגו' בני כנען:

[יא] והריק"ם פי', כי אלה הווי"ן אינם נוספות, אבל הם מורות על מלה חסרה כענין וי"ו של "וישא אברהם", ר"ל השכים ביום השלישי וישא את עיניו, ופי' ואיה וענה, כי הי' לו בנים אחרים קודם אלה ולא זכרם, אולי לא היה להם תולדות, ושד"ל כתב, כי השמיט אהליבמה שהיתה נקראת בת צבעון, ולא היתה אלא בת ענה, ורמז עליה בוי"ו ואח"כ פי' ואהליבמה (היא) בת ענה:

[יב] והרשב"ם כתב "נראה בעיני כך שמן, ואעפ"י שבד"ה כתיב "איה וענה" אין לדקדק בכך", וכן הוא בפס"ז (ברא' לו כד) וי"ו של "ואיה" הוא עיקר בשם כמו "ופסי", וכן הוא דעת מנחם בן סרוק (מעשה אפוד, פרק יג צד 79 והועתק במחברת מנחם צד 76) וז"ל "ומצאתי מנחם בן סרוק שהיה אדם גדול בספרד הקודמים כתב בתשובתו על דונש בן לברט במקום הזה כי הוו"ין כולן חשב נוספות בתחלת המלים ללא ענין על דרך האמת, ועם העיון הטוב אינן נוספות אבל לכולם טעם בענין" עיי"ש שהאריך להביא ראיות ע"ז, וכתב עוד "ואיה וענה אמר (פי' מנחם) כי הוי"ו הא מעקר השם כמו "ויזתא" (אסתר ט ט) "ושתי" (שם א, ט) "ופסי" (במד', יג, יד) אם שבד"ה כתב "איה" הם שני שמות לנקרא אחד", ועיין תשובות תלמידי מנחם ערך "בנס" צד 67, והרש"ד כתב התימה על שאר המפרשים המביאים ראיה שבד"ה כתיב "איה" וכי לא ראו שהשמות משתנים לרוב בספורים הנשנים עיי"ש:

[יג] והרמב"ן ז"ל פי' דעת אונקלס כי ענה זה באו עליו מן האומה הנקראת אימים לפנים, ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו והוא היה במדבר ואין עוזר לו ותמצא ידו להם וניצול מידם ונודע בגבורה הזאת, וע"ז כתב הרש"ד ועם שהרמב"ן יפרש כן לפי דעת אונקלס, נראה שהוא אונקלס אינו מפרש כן מלת מצא, לפי שתרגם דאשכח מלשון מציאה ולא תרגם דנצח עיי"ש, וכן כתב הנתינה לגר "אבל לא ירדתי לסוף דעתו הקדושה, אם גִבָרַיָא כוונתו על האימים למה לא תרגם "אימתני" כלעיל (יד ה) ועוד למה לא תרגם דנָצח עיי"ש, ובפס"ז "וי"א מצא את הימים, הכה את הימים כמו "תמצא ידך לכל אויביך" (תה' כא ט):

[יד] ובג' (חולין עט, א ירושלמי כלאים פ"ח ה"ג) כל שאזניו קטנות אמו סוסיא ואביו חמור, וכל שאזניו גדולות אמו חמורה ואביו סוס:

[טו] ור"ת (תוס' ב"ב דף קטו ב ד"ה "מלמד") כתב, כי ענה אשה היתה כדכתיב "ואהליבמה בת ענה בת צבעון", והא דכתיב הוא ענה בלשון זכר, משום שירשה במקום איה שהיה זכר, שהרי איה אחיו של ענה היה, ולא מצינו שנמנה באלופים, אלא שמע מינה איה מת, וענה נשארה יחידה לאביה, ולהכי מנו לה בבני שעיר החורי יושבי הארץ, וירשה במקום זכר ונמנית באלופיהם:

[טז] טעם ספרו המלכים אשר מלכו בארץ אדום עיין מורה פ"נ מהח' הג', וברדי"א ובפי' הג' רמל"מ בפי' לדה"א א מג:

[יז] והרמב"ן השיג ע"ז, וכתב "ואינו נכון, כי הנבואה למה תזכיר את אלה, ועד איזה זמן תמנה ותפסק בהם, והנכון שכל אלה לפני התורה, ומשלו כאחד, ומה שאמר למקומותם, פי' שהיה כ"א במקומו או שהיה ממשלתם מועט כי שנות רשעים תקצרנה":

[יח] והגאון ר' שלמה יהודא ליב ראפפארט (אגרות שי"ר מכתב א צד, 4, 5) כתב וז"ל "ויפה כתב הראב"ע עליו שספרו ראוי להשרף, מפני שנעשה התורה אצלו עיר פרוצה אין חומה בשבושים הרבים שעשה לו מעצמו", ועוד שם צד 25) "ולא הפליג הראב"ע ז"ל בלשונו באמרו עליו פעם, ופעמים, שראוי להשרף, ולמחברו קרא המהביל, או המבהיל, ושני השמות יאותו לו, כי הוא מהביל בהשערות, גם מבהיל אותן להביאן ממרחקים ובדרכים עקשים ונלוזים", וכן כתב הח' ז"ל בסוף ס' צחות וז"ל "השמר לך ושמור נפשך מאוד שלא תאמין בדברי המדקדק שהזכיר בספרו יותר ממאה מלות ואמר כי כולם צריכים חילוף, חלילה חלילה, כי זה איננו נכון בדברי חול, ואף כי בדברי אלהים חיים, וספרו ראוי להשרף", ועיין (למעלה כ, ב) בקרני אור הערה ד:

[יט] ובעל אהל יוסף ביאר החשבון "כי ת' שנה לגלות מצרים התחילו מתולדות יצחק, ויצחק בן ששים שנה כשנולד עשו, ורז"ל דרשו שיעקב ועשו מתו ביום אחד, והנה חיה עשו קמ"ז שנה, ובניו מלכו רק אחרי מותו, ולצרף קמ"ז עם ס' יהיה ר"ז, לחסר מן ת', וישאר קצ"ג מעת שמת עשו עד יציאת מצרים שהוא עד ימי משה, ושנות מלכי ישראל שהם מלכי שומרון עלו ר"ן (צ"ל רמ"א) שנה, והנה אעפ"י שהי' ט"ז מלכים, ומלכי אדום שמונה, שהם החציה, עלו שנותיהם קרוב מן ר' שנה", וע"ז כתב הרש"ד, ואין לחשבון הזה יסוד ועיקר כלל, כי מנין לו שתיכף בשנת מות עשו המליכו מלך עליהם, אולי היה עוד חמשים או מאה שנה תחת ממשלת האלופים ואח"ז לאיזה סבה (שלא נודע לנו כי לא פורש) הוצרכו להמליך עליהם מלך עיי"ש, ועתה אפרט החשבון מט"ז מלכי ישראל שמלכו רמ"א שנה, א) ירבעם מלך כ"ב, ב) נדב מלך ב', ג) בעשה כ"ד, ד) אלה ב', ה) זמרי שלשה ימים, ו) עמרי י"ב שנים, ז) אחאב כ"ב, ח) יהורם י"ב, ט) אחזיה ב', י) יהוא כ"ח, יא) יהואחז י"ז, יב) יואש ט"ז, יג) ירבעם מ"א, יד) זכריה ששה חדשים, טו) שלום ירח ימים, טז) מנחם יו"ד שנים, יז) פקחיה ב' שנים, יח) פקח כ' שנה, יט) הושע ט' שנים, צא מהם השלשה, זמרי שמלך רק שלשה ימים וזכריה שמלך ששה חדשים ושלום שמלך רק חודש אחד הרי לך ט"ז מלכים שמלכו רמ"א שנה:

[כ] ויוב"ע תרגם "בלעם בר בעור":

[כא] ודעת יונתן שבלעם הוא לבן ארמי וכן תרגם (במד', כב, ה, לא, ח,):

[כב] ורש"ד כתב כי לפי דעת בעל ס' הישר איננו אדומי כדברי הראב"ע רק מאפריקא שהיא דנהבה לדעתו והיה מאנשי חיל אנגיא"ס:

[כג] ונזכרה בעבור שהיתה מפורסמת בעבור מעלותיה, או בעבור ייחוסה:

[כד] ושד"ל השיג עליו, וכתב שאיננו ע"ד לה"ק, כי אז היל"ל ושם אביה מטרד, ושם אמה מי זהב, וכתב אולי מטרד שם אשה, והיא היתה בת מי זהב, או כי מהיטבאל ע"י שהיתה בת מטרד, היתה מזרע מי זהב שהיה מפורסם בימים ההם, והרלב"ג כתב נראה שהיא היתה בת איש ששמו מטרד, וגדל אותה איש שהיה שמו מי זהב, או היה שם אמה מטרד ושם אֵם מטרד מי זהב (כדעת שד"ל שכתב דעת עצמו) והרדי"א כתב, שהיה עשיר גדול עד שבעבור זה נקרא מי זהב שהיה הזהב בביתו כמים, וכן תיוב"ע והירושלמי שמתחלה היה איש עני יגע לפרנסתו וכשהעשיר אח"כ אמר מי זהב ומי כסף ולא היה מחשיבו לכלום, וכן פי' רש"י ז"ל עשיר היה ואין זהב חשוב בעיניו לכלום:

[כה] עיין בנל"ג שכתב שרס"ג הבין כוונת אונקלס מלשון מטהר ומצרף, ומפני שהמים מלבנים מטהרים ומצרפים הזהב נקרא "מי זהב" וכן בתרגום ירושלמי "ברתא דמצרף דהבא" ועיין בלחם ושמלה מה שכתב ע"ז:

[כו] וכן פי' הרלב"ג ועיין בביאור רש"ד מה שכתב בזה: