[א] ובב"ר (פ' פח) שר המשקים זבוב נמצא בתוך פיילין פוטירין שלו, שר האופים צרור נמצא בתוך גלוסקיא שלו, וכן פי' רש"י ז"ל, ובפסיקתא זיטרתא הגי' "בתוך פיילי פושרין שלו", וכתב שד"ל שברש"י כ"י שבידו הגי' "פושרין", ועיין חזקוני שכתב שהגי' האמיתית "פוטירין ועיין בהערות ותקונים לפס"ז מהח' רש"ב, וכן פי' הרלב"ג שנמצא במלאכתם חטא ושגגה שלא היתה מתוקנת כהוגן להביאה אל המלך:

[ב] וביאור מלת "סריס" פה, או"ת "רברבנוהי" וכן תיוב"ע וכל עבדי המלך בארצות המזרח נקראו סריסים על שם רובם, כי באותן הארצות רוב משרתי המלך המה מסורסים, והי' בהם אנשים בלתי מסורסים ולהם נשים, שנאמר "לפוטיפר סריס פרעה" (למעלה לז לו) והיה לו בת אסנת, והרמב"ן ז"ל פי' פה סריס ממש, שהי' סריסים, בעבור כי הי' משקים ואופים גם בבית הנשים אשר בבית המלך ע"כ היו מסרסים אותם:

[ג] עיין יהל אור, וכן פי' הרד"ק, וכן כתב רא"ב בנימוקיו "ולא נמצא זה הלשון רק בפתרון החלומות והוא כמו פשרון, והתי"ו והשי"ן מתחלפים כמו "חרושה על לוח לבם" (ירמי' יז א) כמו חרותה, מן "חרות על הלוחות" (שמות לב טז) או הוא בחילוף אותיות פשר כמו פרש, ופי' רש"י לדה"י ודניאל פעמים רבות פתרון תחת פירוש, וכתב המעמר "וזה אות כי הנחת פתר לא על החלום לבד הוא":

[ד] ולדעת רז"ל (ברכות נה ב, ב"ר פ' פ"ח, ורש"י על התורה) כל אחד חלם חלומו ופתרון חבירו:

[ה] וכן פי' הרלב"ג, ר"ל שלא אזיק לכם אם אפתור לכם חלומותיכם לטוב או לרע, כי אם לשם ית' לבד יהיה הפתרון, והוא יודע מה שהורה עליו זה החלום ממה שיקרה בעתיד":

[ו] המצירים קודם זמן המלך פסאמעטיכוס לא הי' שותים יין, ואף לא הי' מנסכים אותו לאלהיהם, כי אמרו שהוא המצאת טיפאן הוא השטן, אך העשירים הי' שותים מיץ הענבים הלחים:

[ז] עיין יהל אור וכן כתב הרלב"ג, כי אין הרצון בזה שישחוט אותם בתוך כוס פרעה, כי אין זה ראוי לשום אדם, ואף אם היה פחות מאוד, אבל הרצון בזה שישחוט אותם בתוך כלי אחת לתכלית שיושם המשקה ההוא אל תוך כוס פרעה", והנה לשון שחיטה הוא מענין סחיטה שנסחט הדם ע"י שחיטה, וכן אז"ל (נדה יג א) אל תקרי שוחטי הילדים, אלא סוחטי הילדים:

[ח] השכיל יוסף בחלום וראה כי המעשה הזה יהיה מהיר מאוד כי באותה שעה פרחה ועלתה נצה והבשילו ענבים ועשה היין לפיכך לקח הזמן המועט ואמר ימים ולא חדשים ולא שנים (רד"ק) וכן פי' הרמב"ן והרלב"ג, לפי שראה השריגים והסלים שוים כאחד, ואין זה כי אם בימים בלבד. שהרי החדשים לא תמצא בכל השנה שלשה חדשים שוים לגמרי, אבל משתנים ומתחלפים מזרע לקציר, מקור לחום ומקיץ לחורף, ולא תמצאם שוים כי אם בימים, וע"ש ההשוואה הנמצאת בג' ימים, לכך ראה לפתור להם פתרון ימים, ואמר ג' ימים הם (רב"ח) מה ששאל הראב"ע מי הגיד ליוסף שהם שלשת ימים ולא שלש חדשים או שנים, אני אשיבך מלין שרוה"ק היה מישר את יוסף במה שפתר, לא כחו המשער לבד (רדי"א):

[ט] ואו"ת (למטה פ כ) על "יום הלדת" "יומָא בֵית-וַלְדָא" וכתב הנל"ג "משמע שסובר כמ"ש הראב"ע שהמלכה היתה הרה עיי"ש ועיין למטה הערה יד:

[י] ובכוונה אמר יוסף בזה הלשון כמו שאמר לשר האופים "ישא פרעה את ראשך מעליך" להורותם כי לאלהים פתרונים, שאף שחלומותיהם שוים בפרטיהם זה נפתר לטובה וזה לרעה:

[יא] ידועה היתה משפחת העברים שהם האבות שהי' גרים בארץ כנען לפיכך יחס הארץ אליהם:

[יב] ורש"י ז"ל והרשב"ם פי' חרי מענין נקבים, ושרשו "חור", וכן פי' הרד"ק בשרשים שרש "חור", וכן פי' בפי' על התורה, כי הסלים הי' עשוים משבטים קלופים חרים חרים, (ובירושלמי פ"ב דביצה ה"ו) חרי מענין חררה, שהיא עוגת רצפים והי' בשני הסלות חררות, ובעליון מכל מאכל פרעה בדבר הלחם שהוא מעשה אופה לעשות מינים רבים מן הבצק, אפוים בתנור או במחבת", ויהיה לפי"ז חרי משרש "חרר", ועיין רד"ק בשרשיו שרש "חרר":

[יג] ור"י ן' גנאח והרד"ק פי' בסוף שלש מהזמן הזה, וכן ת"א ויוב"ע בסוף תלתא יומין:

[יד] ואו"ת "יומא ביתי=ולדא" עיין נל"ג ולחם ושמלה מה שכתבו ע"ז וכתב בס' "יאר" "נראה לפרשו כמה דאת אמר בית האבל, בית המשתה, בית חתנות, בית הארוסין, לבי שבוע הבן, לבי ישוע הבן, כן קורין למשתה שהי' עושים ביום הלידה, "בית ולדא" כלומר שנולד ולד לפרעה, או שנולד בו פרעה, וזהו יום הלידה שארז"ל "הא ביה והא בבריה" בפ"ק דע"ז", ויוב"ע תרגם יום "גְנוסָא דפרעה" פי' יום היחוס שלו והוא יום שנולד בו, עיין מקורי רש"י: שייך לקמן

[טו] עיין "יהל אור" ודבריו נובעין מהעקידה (וישב מקץ שער כט) וז"ל "ירצה הטעם למה שראיתי לגזור על אמיתת זה הענין כי ידעתיך איש חיל שר וחשוב בעיני המלך עד שידעתי שאם זכרתני אתך בתורת סימן ורושם זכרון באחד מהדברים שייטיב לך לעשות אותו אות זכרון בחותמך או בלבושך אז תוכל לעשות עמי חסד שתזכירני אל פרעה והוצאתני וגו', ואמר זה לפי שהזכרון הוא מהכחות הטבעיים אשר אין אדם שליט עליו, ואם ישכח מה יש לו לעשות, ולזה יש לו להעזר בתחבולה וכו', ואמר הכתוב ולא זכר שר המשקים את יוסף, ירצה שלא שם לו סימן לזכרון כמו שאמר לו "כי אם זכרתני אתך", ולזה וישכחהו", ודעת רז"ל (ב"ר פ' פח) שעשה פעולות שיזכור ולא הועיל לו וז"ל שם "כל היום היה מתנה תנאים ומלאך בא והופכן, וקושר קשרים ומלאך בא ומתירן", פי' היה מתנה תנאים להזכיר את יוסף וקישר קשרים לסימן להזכירו מיד והמלאך התירן כדי שימשך הזמן עוד שנתים ימים (ולא כמו שפי' המ"כ והפי' המיוחס לרש"י ז"ל) ועיין ביפה תואר, ובפי' מהרז"ו ובחידושי הרש"ש והנה לדעת הח' ז"ל הזכירה בפה והביא ראיה מן "ומשא ד' לא תזכרו עוד" ומן