[א] ורש"י ז"ל פי' לא ידעתי מה הם עיי"ש וי"א שהם גרעיני הזרע הנמצאים בין גלדי פרי הפינוס (פיכטע) וי"א שהוא הפרי הנקרא פיסטאצי, ובמשנה "לולבי האלה והבטנה" (שביעית ז, ה) ופי' הרמב"ם שם "פסתאק":

[ב] וכן פי' הרלב"ג בפעם שני וכתב, "או יהיה פי' משנה כסף, כסף שני, כטעם "מגיד משנה" (זכרי' ט יב), והנה בלי ספק היה ידוע להם השער, כי אנשי העיר ההיא הי' הולכים תמיד לארץ מצרים לשבור אכל והי' מודיעים להם השער", ואונקלס ויוב"ע תרגמו "על חד תרין" וכן פי' רש"י ז"ל "פי שנים כראשון", אך לדעתו לקחו כסף משנה שמא הוקר השער, ואת הכסף המושב הוא כסף שלישי, וכן פי' הרלב"ג בפעם הראשון, ודעת הרמבמ"ן שציוה לקחת פי שנים כראשון, והיינו אַ כראשון לשבר אוכל, והב' להחזיר הכסף המושב כדעת הח' ז"ל:

[ג] להתגולל עלינו לנפול עלינו, כאילו הם דבר עגול המתגלגל והולך ומכה בכל גוף אשר ימצא בדרכו (שד"ל), ובדרז"ל בלא בי"ת "לחם גלל תודה, ואין תודה גלל לחם" (פסחים יג ב):

[ד] ואו"ת להתגולל "לאתרברבא עלנא" שינשאו עלינו כשוא הים לגליו, ולהתנפל עלינו "לאסתקפא" פי' לשים עלינו דברים שלא הי', ושד"ל פי' להתנפל עלינו לנפול עלינו בתחבולה כאדם העושה עצמו כאלו דבר אחר דחף אותו על חבירו (קרוב לפי' הח' ז"ל):

[ה] וכן הסכים הרלב"ג ז"ל לזה הפי', וכתב, כי זה הבר היה מקובץ מאנשים רבים, ויתכן שהיה לאחד מהם מטמון בבר אשר לקח ממנו יוסף, ולזה לא זכה בו המלך והוא למי שהגיע אליו בגורלו:

[ו] ואע"ג דאמרינן הנמצא בתוך התבואה, הרי היא של בעל התבואה, הא אמרינן נמי התם, ה"מ בתבואה הגדילה על שדה שלו, אבל אם לקח מהרבה בני אדם הוא של מוצאו (טור על התורה):

[ז] והרד"ק בשרש "שלם" פי' בשם אביו שהוא תואר, ושד"ל פי' בלא למ"ד, כמו "ואתה שלום וביתך שלום" והוא על דרך ואני תפלה (תה' קט ד) "כי חמודות אתה" (דניאל ט, כג) "כי מרי המה" (יחז' ב, ז) שענינם איש תפלה, איש חמודות, אנשי מרי, ואין כאן חסרון למ"ד כדעת הראב"ע, גם אין שלום שם התואר כדעת רד"ק:

[ח] לדעת הח' ז"ל פה, קידה יותר מהשתחויה, כי השתחויה היא רק השפלת הגוף מעט, אבל קידה היא לשום הקדקד בארץ, ורש"י ז"ל פי' ויקדו, קידה כפיפת קדקד, השתחואה משתטח לארץ ולדעתו השתחויה יותר מקידה, וכן הוא דעת רז"ל (ברכות לד ב, מגילה כב ב, שבועות טז ב) וכן (למעלה מב ו) על פסוק "וישתחו לו אפים ארצה" פי' רש"י ז"ל נשתטחו לו על פניהם, וכן כל השתחואה פשוט ידים ורגלים הוא (שבועות טז ב) ועיין (למעלה כג ו, הערה ז) ושם ביארתי ההבדל בין השתחויה סתם ובין השתחויה לארץ לרש"י ז"ל, שזה יתכן שהוא בפישוט ידים ורגלים, והנה לדעת רש"י ז"ל, הפנים נוגעים בארץ גם בקידה, וכן כתב רש"י ז"ל (סוכה נג א) "קידה על אפים אין לו להשתטח להגיע לארץ גופו אלא פניו בלבד מי שיודע ויכול לעשותו כן, וזו קידה האמורה בכתובים" וכן הרלב"ג יפרש כדעת רש"י ז"ל "ויקדו וישתחוו, הכניעו קדקדם בהשפלת ראשם לכבודו כמשפט, ואח"כ נכנעו יותר והשתחוו", ועיין רד"ק בשרש "קדד":

[ט] וכן פי' רש"י ז"ל והרלב"ג, ור"י ן' גנאח בשרש "כמר" פי' "כי נכמרו" כמו "המו" ועורנו כתנור נכמרו ענינו "יבשו", ובפס"ז (ברא' מג ל) מלמד שהבכיה מכבה גחלי הלב:

[י] וכל זה הקירוב שקרבם ושכבדם חשבו הם כי הי' עושה חלף מה שהקניטם וציערם, ובנימין היה מחבב יותר, לפי שהביאו מארצו והפרידו מאביו ללא דבר והיה מפיס דעתו בזה (רד"ק):

[יא] ההפרש שבין לשון משאת ללשון מנחה הוא זה, כי משאות הוא דורון שנותן הגדול אל הקטן ממנו כגון המלך אל אחד העם, ועי"ז הוא מכבדו ומנשאו משאר העם, וע"כ נקרא משאת, אבל מנחה הוא דורון שמביא הקטן אל הגדול ממנו, ועי"ז הוא עושה נחת רוח לפני אדוניו, ולזה נקרא מנחה, אע"פ שהוא משרש אחר, ודעת חז"ל (תנחומא ויגש סי' ד) על חלקי הסעודה "הביא מנות בסעודה" וכן ת"א "ונְטַל חֲלָקִין" ומפורש יותר בתרגום יוב"ע "ונְטַל חוָלִקין מעל פתוריה", וכן דעת רש"י ז"ל שפי' "מנות", וכמו "מנות" (ש"א א ד) וכוונתו על חלקי הסעודה, וכן "משאת המלך" (ש"ב יא ח) מתורגם "סעודתא דמלכא" ומזה דרשו רז"ל (פסחים, לו, ב) ואין שאת אלא אכילה, שנא' "וישא משאות מאת פניו", והרלב"ג פי' שנתן משאת אחת לשנים כמשפט, ולבנימין שהיה יחיד נתן משאה יותר גדולה מהמשאה שנתן לשנים אחיו, ולזה יהיה פי' הפ' ותרב משאת בנימין ממשאת כולם חמש ידות, שכבר רבה משאת בנימין ממשאת שתהי' לאחיו שהי' להם חמשה חלקים לכל שנים מהם חלק אחד, כי הוא רחוק שישים לבנימין לבדו משאה יהיה שיעורה כמו חמשה משאר המשאות, וכתב רוו"ה משאות, מנה משולחן מלך ושרים, וכן "ויתן לו ארוחה ומשאת" (ירמי' מ, ה) ומזה יאמר בתפלה "והשיאנו" בדרך צחות: