[א] וע"ז כתב הכוה"ק, לפי פי' הראב"ע קשה דהול"ל בלשון עבר, לא "ינחש" בעתיד, ועוד תחסר מלת אתכם, ינחש אתכם, כי מה הוא ינחש איש אשר כמוני, וכי דרך אנשי מעלה לנסות את הבאים לביתם לפי שעה עיי"ש:

[ב] ושיבח הרדי"א את הפי' הזה, וכתב כי הוא הפי' היותר מתיישב, ואו"ת "בָדָקָא מְבָדֵק בֵה" עיין נל"ג והכוה"ק מה שכתבו ע"ז:

[ג] והרד"ק פי' יחשב אבידת הגביע לנחש רע לעצמו שאבד ממנו הכלי שהוא שותה בו, וכן פי' הרדי"א, וכן פי' שד"ל, כי הוא אשר הוא שותה בו, והיא תמיד ינחש בו, שאם יפול מידו הוא לו סימן רע, ואם ישבר הוא סימן יותר רע, ואם יאבד ממנו הוא סימן רע עד מאוד:

[ד] וכן הוא בדרז"ל (ב"ר פ' צב ה, אגדת בראשית פ' עג) שהיה נוטל את הגביע ומריח ועיין מקורי רש"י:

[ה] ורש"י ז"ל פי' חשוב אתה בעיני כמלך, וכן פי' רע"ס, כי מה שאטיח דברים כנגדך לא יהיה בהיותי בלתי מחשיב אותך, כי אמנם אתה חשוב בעיני כמו פרעה שהוא המלך, וי"מ כי כמוך כפרעה, ומדת המלך להאריך אף, וזהו טעם ואל יחר אפך:

[ו] והרמב"ן השיג עליו, וכתב שלא מצא בכתוב שימת עין על הראיה בלבד, אבל נדר להם יוסף לחמול עליו ולשמרו, ואם לא נזכר בפירוש, וכן דעת יוב"ע שתרגם "ואשוי עינוי לטבתא עלוי" וכן פי' הרלב"ג "להשגיח בו ולהיטיב לו על צד החמלה", והתימה על הח' ז"ל הלא (בתה' לג יח) פי' על הפסוק "הנה עין ד' אל יראיו" על דרך "ואשימה עיני עליו", ועיניך שים עליו (ירמי' לט, יב) וסותר דברי עצמו וכן יתמה המבאר לנתה"ש, ועיין בהמעמר שהצדיק את הח' ז"ל בזה:

[ז] עיין יהל אור שפי' שימות אביו, וכן פי' הרשב"ם והרלב"ג והרדי"א ורע"ס, והרמב"ן ז"ל בפירושו כתב "ועזב את אביו ומת, פי' ר' אברהם ומת אביו", בטח הי' כן הגי' לפני הרמב"ן ז"ל, וכן הוא הגי' במקח"מ כי בספרים שלנו לא נמצא כן, ועפ"י גירסתם פירשתי דעת הח' ז"ל, ודעת הרמב"ן ז"ל ששב על בנימין, וכן פי' רש"י ז"ל וכן תיוב"ע, ועיין נל"ג שמפרש שכן דעת אונקלס, ועיין לחו"ש שכתב כי אין מוכרע מדברי המתרגם אם מוסב על אביו או על הילד, והקושיא שהרי בנימין היה אז בן ל"א שנה ויותר, תירץ הרא"ם שאמר לו שמפני טבע המשפחה מאמו אינו סובל טורח הדרך שהרי בדרך מתה:

[ח] עיין אבי עזר שמפרש דברי הח' ז"ל בניחותא, שהח' ז"ל מתרץ מדוע לא חשיב איסי בן יהודה, ועזב את אביו, ומתרץ מאותו טעם דלא קחשיב וישלוף נעלו, לא קחשיב ג"כ ועזב: