[א] לדעת קצת "רעמסס" מורכב מן רע"מ שענינו בלשון מצרי אדם, סא"ס שענינו רועה, ושנקרא כן ע"ש שישבו שם בני ישראל שהי' רועים, ולדעת קצת הוא שם אחד ממלכי מצרים, והוראתו בן השמש, והיתה הארץ ההיא נקראת כן בימי משה ולא בימי יוסף (שד"ל):

[ב] ודעת רבים וכן שלימים, כי המלך הזה לא היה מצרי, אלא מן המלכים הרועים, הנקראים "הוקסאס", או הוק-סות, שפתרונה מלכי הרועים, וי"א שהי' ערביים שבאו מארץ אזיאה, וכבשו את מצרים, ועשו בהם שפטים נוראים ואיומים, זקניהם וראשיהם לטבח הכריעו, בתי אליליהם "שמש" שקוץ מצרים, היכל-אזיריס, תועבת הקפטים באיש שלחו, ובחזקה גזלו להם את כתר מצרים, וידם גברה שנים רבות, ולהמלך הזה היה מקנה צאן ובקר, ע"כ אמר ושמתם "שרי מקנה" שאין הכוונה להיות רועים, רק ממונים על הרועים כשאר הממונים של מלך וכן ת"א ויוב"ע "רבני גיתא":

[ג] וכן פי' הגאון רבינו סעדיה בתרגומו הערבי על התורה, ותלה כמו ותלא, כלומר כאדם הנלאה לא ידע מה לעשות, וכן "כמתלהלה" המראה עצמו כאלו לא ידע מה לעשות, ועיין בשפת יתר סי' פא שיסכים הח' ז"ל לדעת הגאון, ויאמר שם שהוא אינו בחלוף ה"א באל"ף רק בטעם כאדם נלאה לא ידע מה יעשה, וישיג שם על ר' אדונים (הוא דונש בן לברט) שפי' שהשתטו אנשי מצרים, רק טעמו שלא ידעו מה יעשו, וכן פי' ר"י ן' גנאח, וכן פי' רש"י ז"ל שניהם ותלה, וכמתלהלה, לשון עיפות, וכן ת"א ויוב"ע, ועיין ברא"ם מה שכתב ע"ז, וכן בארמית אומרים בה"א "אשתלהי" וכן תרגום עָיֵף וְיָגֵעַ (דבר' כה יח) "מְשַלְהֵי ולְאֵי", ומזה שלהי פרקא סוף הפרק שאדם עיף בהגיעו לשם, וכן ותלה, לשון עיפות וחולשה כי סר כחם, ואבדה בריאות גופם מפני הרעב, כי לא הי' עיפים מן העבודה, והוא חולשה הבאה מחמת חסרון אכילה ושתיה, וזה ההבדל שבין שרש "לאה" לשרש, "להה", כי הראשון יורה על חולשה מחמת רוב עבודה מאין מנוח, והשני יורה על חולשה הבאה מחמת חסרון אכילה ושתיה כמו כאן שלא הי' עיפים מן העבודה, אלא מן הרעב, ולדעת הרד"ק הוא ענין שגעון, ופי' ותשתגע, כי מרוב הרעב יצא האדם מדעתו וישתגע, והוא דעת ר' אדונים שהבאתי למעלה, ועיין "זכרון לראשונים" מחברת ה' חוב' א מהח' א"א הרכבי צד צ"ד מה שהשיב הח' ז"ל על השגת דונש:

[ד] ובפס"ז (ברא' מז כ) "מלמד שהאדמה נאה בזמן שבני אדם עליה, כלו האנשים האדמה משוממת":

[ה] וכן הוא דעת הרדי"א שפי' השנית, השנית מן החמש שנים שאמר יוסף "ועוד חמש שנים" והיא הרביעית לשבע שני הרעב, וכן פי' העקידה וכן פי' החזקוני, ויהיה השנית לביאת יעקב והיא רביעית לרעב, שהרי התבואה שנשארה מן השובע, והכסף שבידם הספיק להם שני שנים, ובשלישית נתנו מקניהם, וברביעית גויתם ואדמתם, ומשם והלאה יתכן כי פקד ד' את הארץ לברכת יעקב אבינו:

[ו] עיין יהל אור וכדעת הרמב"ן כן הוא בפס"ז (ברא' מז יט):

[ז] בא מלת הכנוי אחר שהזכיר "העם" בפירוש, שכל כיוצא בזה בא לחזק הכוונה ולשלול ההיפך ובעבור שכתב לפני זה, קנה אותנו ואת אדמתינו, אמר אח"ז כי קנה אדמתם לפרעה, ואולם בענין "העם" עשה זאת שהעביר אותו לעריס (רש"ד):

[ח] ורש"י ז"ל כתב שנתכוין בזה להסיר חרפה מעל אחיו שלא יהי' קורין אותם גולים, וכן הוא בתרגום ירושלמי, וכן תיוב"ע וכן הוא בג' (חולין ס, ב), והרשב"ם פי', כדי שלא יטענו בה חזקה איש איש בארצו לאחר מכירה, ועיין הכוה"ק מה שכתב בזה:

[ט] וכן פי' הרד"ק בפי' על התורה "כומרי הבמות" ובשרשים שרש "כהן" כתב כי הכמרים הם לובשי השחורים מלשון "עורנו כתנור נכמרו" (איכה ה י) שפי' נשחרו, והכהנים הם שאר עובדי עכו"ם שאינם לובשים שחורים:

[י] הפסוק הזה הוא כמו הקדמה לספור הבא אחריו בס' שמות איך הרעו המצריים לישראל, כלומר אל תחשוב שהיה ליושבי ארץ מצרים משפט הקדימה ומעלה, וישראל הי' שם במדריגת גרים ועבדים אלא וישב ישראל כאזרח ותושב במבחר שבמחוזות מצרים, וגם להם היתה הארץ לאחוזה, ומה שמררו המצרים אח"כ את חייהם ולקחום לעבדים היה חמס גדול נגד דת כל עמי הארץ, ועיין בכלי יקר מה שביאר בזה כי כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר, כי השם גזר עליהם, כי גר יהיה זרעך והמה בקשו להיות תושבים, ולא כך אמרו לפרעה "לגור בארץ באנו" עיי"ש:

[א] ולא כתיב בתר הכי, וישם ידו תחת יריכו, כמו באליעזר, שלא רצה לפרש מפני הכבוד ויו"ת "ומִן בִגְלַל דהוא בריה לָא שַוִי יְדֵיה, אֱלָהֵן אמר אַנָא אַעְבֵד כְפִתְגָמָך", וכן אסרו חז"ל לכנוס במרחץ עם אביו, וכ"ש לשום ידו תחת ירך אביו וליגע במילתו, והרלב"ג כתב "והרצון בזה בכאן שהוא שאל מיוסף שיכנע לו שיהיה כאלו הוא ברשותו לעשות כל מה שישאל ממנו" וכן דעת הח' ז"ל, וכמו שפי' בדברי אליעזר (למעלה כד ב):

[ב] ורש"י ז"ל פי' חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול, וע"ז כתב הרש"ד "אך לא ידעתי איך יפרש "אם ישכם עשים חסד ואמת" (למעלה כד מט) האמור אצל אליעזר עבד אברהם, והנכון כפי' הראב"ע ז"ל, והרד"ק פי' האמת שחייב לקבור את אביו, והחסד הוא שישאוהו ממצרים לארץ כנען לקברו שם, והרלב"ג כתב "בבחינת גדולתו אמר ועשית עמדי חסד, אמנם בבחינת היותו בנו אמר ואמת, כי היה מחויב כפי האמת השכלי לעשותו", ובדרז"ל (תנחומא ויחי סי' ג ב"ר פ' צו ילקוט רמז קנו) "וכי יש חסד של שקר, אלא כל חסד שהוא שלא בפניו הוא חסד של אמת, אבל חסד שבפניו הוא חסד של חנופה":

[ג] ענין שכיבת המת עם אבותיו, הוא הנחת מטת המת במקום המספד, וסבוב הסופדים, ולכן נכתב זה הלשון בכל המלכים צדיקים ורשעים שמתו על מטתם (רע"ס) ובדרז"ל (ב"ב קטז א) כל מקום שנאמר בו שכיבה הניח בנים כמותו וכו', לכך נאמר ושכבתי עם אבותי שהי' צדיקים דור אחר דור, וגם הניח צדיקים אחריו:

[ד] ובדרז"ל (תנחומא ויחי סי' ג, ב"ר פ' צו, ירושלמי פ"ט דכלאים ה"ג) "ושכבתי עם אבותי למה כי האבות תובעין ומחבבין קבורת א"י", ועיין ברלב"ג וברדי"א מה שהאריכו בזה וביארו מפני מה הי' משתדלין כ"כ להקבר בא"י:

[ה] ראש הַמִטָה מעתיקים השבעים כאלו הי' כתוב על ראש הַמַטֶה, והתקשו ע"ז רבים, ואמנם זה יתבאר עפ"י המנהג שהיה נוהג בין בני מצרים הקדמונים לגעת ביד אחת בראש השרביט של בעל הפקידות, וביד השני על אפיו ואזניו, ובזה הי' מראים דרך הכנעה, וא"כ יהיה טעם הפ' לפי קריאת השבעים כטעם ותגע בראש השרביט דאסתר (חצי מנשה):

[ו] וכן הוא (תנחומא ויחי סי' ג) "וישתחו ישראל לשכינה שעומדת עליו", ומכאן אמרו שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה, וגם רש"י ז"ל חזר ופי' כן, וכן פי' הרד"ק, וכן הרלב"ג הביא שני הפירושים וכן פי' רע"ס "להודות לקונו על שחננו להשיג זה מאת בנו":

[ז] מ"ש הראב"ע לחזק הפי' הזה בעבור שאיננו מפורש למי השתחוה וכתב "ואין זה כשהתחוית אברהם כי שם מפורש לבני חת", אין דבריו נראין בעיני, כי מצאנו פעמים רבות שאיננו מפורש, ואיננו לשם כמו יסגדו אף ישתחוו (ישעי' מו ז) והוא לאל אחר מעשה ידיו, ואם יאמר שנכון הוא לפי מחשבותיהם מה יענה על ההשתחויות של לאה והשפחות ויוסף ורחל (למעלה לג ו ז) שלא פורש שם למי, ואולי יאמר שאין צורך, כי ממילא נשמע ששב על עשו הנזכר לפני זה, גם פה כן שב על יוסף הנזכר, לכן לא יגהה ממנו מזור לפי פי' הב', אבל נכון הוא בעצמו מבלי ראיה אחרת (רש"ד):