(א) זרע יעקב שנקרא "איש תם" (ברא' כה כז):

(ב) משה רבינו שנקרא "עבד ד' " (דבר' לד ה):

(ג) פי' רק זאת הפעם תבוא אליו בשליחותי לא יותר, אבל אח"כ הוא יקרא לך שתבוא אליו כמ"ש (למטה פ' טו) וכן במכת החשך (פ' כד):

(ד) נראה מדעתו שהיה הדבר קשה בעיני משה והיה משתומם מדוע חזק לב פרעה, ואמר לו השם אל תשתומם:

(ה) ואין לך להשתומם ע"ז:

(ו) שהכביד ג"כ:

(ז) כמ"ש "ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי" (פ' ז):

(ח) עיין ברשב"ם ורמב"ן מה שביארו בזה:

(ט) בכל הספרים נדפס בתחלת דבריו "יש אומרים" והוא מיותר (הרז"ה בקורי עכביש סי' כ) וכן ר"ח קעסלין (מסלול במסלת הפעלים סי' ק):

(י) שהוא מבנין הקל, ועי"ן הפעל שלהם היא יו"ד נחה, כמו שים, שית, בין, ודומיהם שנאמר מהם בצווי ועתיד מבנין הקל, שית, שיתו, בין בינו, שים שימו:

(יא) פי' בכל המלות של לשון זכר ונקבה, ויחיד ורבים, ונוכח ונסתר, שכתוב בהם היו"ד בין השי"ן והתי"ו, או המ"ם, או הנו"ן, איננה לסימן בנין הפעיל רק היא שרשית, והוא מבנין הקל מבעלי נחי ע"י:

(יב) והיה ראוי להיות "השיתי" וצ"ל "וה"א הבנין חסר", ר"ל ה"א של בנין הפעיל חסר, וכן הגיה הרז"ה (קורי עכביש סי' כ) ונכון הוא, וכן הוא בהבנת המקרא לרוו"ה, ויהיה שרשו "שות" ועי"ן הפעל שלהם וי"ו, ולא בא הבנין פועל שלם כי חסר ה"א, ודעתם כן, בעבור שמצאו וכו':

(יג) פי' שהם בוי"ו והם מבנין הקל, ואם נאמר שמלת שיתי ג"כ כמותם מבנין הקל היה צריך להיות "שותי" בוי"ו, כי שרש שיתי שות, ושרש ישום שום, ושרש לשוש שוש, ולז"א שהוא מבנין הפעיל וה"א הבנין חסר ואינו מבנין הקל:

(יד) ר"ל רק שנתחלפו היו"ד בוי"ו ואיננו חסר הה"א, והראוי שותי, ובאה היו"ד הנמשכת מחירק השי"ן (ועם שאיננה כתובה עפ"י המסורה) במקום הוי"ו עי"ן הפעל:

(טו) והראוי השיתי:

(טז) ועי"ן הפעל שלהם וי"ו נחה וכתב רוו"ה, וכן נראה דעת רש"י ז"ל שפי' "שיתי שומי בוי"ו":

(יז) ונתחלפו היו"ד בוי"ו, ועיין מסלול (מסלת הפעלים סי' ק) ובאגרת שד"ל ח"א צד 34:

(יח) אמר תספר שהוא לשון יחיד:

(יט) ולא יכוין למשה לבדו, כי והא כמו כל ישראל:

(כ) והראיה מן וידעתם כי אני ד', שכל ישראל צריכים לידע זה, ע"כ אמר בלשון רבים:

(כא) המקו"ח יגרוס באחר, כי מלת עלילה ענינו פעולה, והתעלליתי טעמו התפעלתי, והש"י לא התפעל בנקמו מאויב, חלילה לאל מהתפעלות רק דברה תורה כלשון בני אדם, כאדם המשנה התולדות להנקם באחר, פי' כי מרוב הכעסת אויביו אות יתפעל, וכל התפעלות הוא שינוי טבע, ואל תתמה על אמרו, להנקם באחר, בקשר בי"ת כי כן מצאנו כי אם נקמתי בכם (שופ' טו ז):

(כב) וכן פי' הח' ז"ל בפי' הקצר (למעלה ט טז) שפרעה טבע בים, וכן יפרש שם "ולמען ספר שמי" איננו שב אל פרעה ועיין ביאורי שם:

(כג) וזה כמי שמשנה מנהגו ומדותיו הטובות ולובש כלי מלחמה להנקם מאוביו, וזה הוא ההתפעלות בענין הנגעים, ר"ל כי זה הוא השינוי, כי דרך העפר להצמיח להם חיי הגוף ועתה נשתנה ושב כמו מזיק, והם היו הכנים והשחין, כי שניהם היו מן העפר, והם היו לבדם נגעים בגוף:

(כד) והם נקראים אותות, ולא נגעים, כי אינם בגוף ממש כמו השנים הנזכרים:

(כה) ולא היה צריך להזכיר שניהם:

(כו) בעבור שרוצה לומר "ויושב את משה ואת אהרן" (פ' ח):

(כז) ולא אמר ויבואו, לפי שמשה היה העיקר:

(כח) מקור מבנין נפעל, ומשפטו, להענות:

(כט) וכן פי' הרשב"ם, מלשון עוני ועינוי להכנע ולהיות עני מלפני:

(ל) וענינו להכנע, וכן ת"א "לאתכנעא מן קדמי" וכן תיוב"ע.

(לא) שפי' מענין הגבהה והרמה, עיין ביאורי שם:

(לב) עוף קטן הוא, ולא בא מעולם על אדמת מצרים כי אין בטבע הארץ ההיא לתת מרעה טוב לארבה:

(לג) וכן כתב הרד"ק (יואל א ב) כי הארבה שהיה במצרים לא היה אלא מין אחד, ואעפ"י שאמר בס' (תה' עח מו) ויתן לחסיל יבולם, ואמר וילק אין מספר, הארבה היה עיקר ושני המינים באו עמו:

(לד) ושרשו "רבה" וע"ש רבוי זה המין נקרא ארבה.

(לה) כי אין עין לארץ:

(לו) והראוי ולא יוכל איש לראות, כי הראיה היא באדם:

(לז) פי' לפי שבמכת הברד כתוב, ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר (למעלה ט כה) ובארבה כתוב ואכל את כל העץ הצומח לכם מן השדה, וצריך ימים רבים עד שיצמח מאחר ששבר אותו הברד:

(לח) ומלת עין חסר הנסמך, והטעם עין יושב הארץ:

(לט) כמ"ש, ויפן ויצא מעם פרעה (פ' ו):

(מ) ופי' שם הח' ז"ל ולא הזכיר יצחק כי הוא ברשותו:

(מא) כי כשיצא משה מעם פרעה יצא גם אהרן עמו ע"כ הושבו שניהם:

(מב) כי הוא בנין אחד עומד ויוצא:

(מג) וכת"א ויוב"ע "ויתמלון בתיך" וענינה מנפעל ובנינה מקל והוא עומד:

(מד) כי הוא צווי ונקוד המ"ם בחירק כמו פעל עבר בקל:

(מה) וראוי להיות המ"ם בפתח, והלמ"ד בדגש מַלּאו:

(מו) כמו שנפרדים האנשים מאת המלכים, ההולכים עד צאתם מן הבית לאחוריהם ופניהם נגד המלך:

(מז) פי' כשפנה מצרכו והשלימו:

(מח) והוא מלשון פנאי, פי' פנאי מן העסק שהיה לדבר אל פרעה, והשלים דבורו וצרכו, ולא נשאר לו עוד שום עסק, והוא מלשון חז"ל (אבות פ"ב, ה) לכשאפנה אשנה:

(מט) שפי' נטית פנים לראות הנה והנה:

(נ) כי הפנים הוא האות שבו ניכר רצון וכעס:

(נא) ויהיה ויפן חוזר אל פרעה, פי' ויפן פרעה וירא והנה משה יוצא בכעס בלא רשותו:

(נב) כמ"ש ויגרש אתם מאת פני פרעה (פ' יא):

(נג) פי' הקודם שתשלחם תרצה לדעת כי אבדה מצרים:

(נד) ויהיה מלת "זה" על הדבר:

(נה) וכן פי' הרדי"א, שמפני שנאתם אותו לא הזכירו שמו:

(נו) וכן הוא בפס"ז, הטרם תרצה לידע כי אבדה מצרים ואחר תשלחם:

(נז) פי' מ"ש הכתוב, ויושב את משה ואת אהרן, פירושו ויושב משה ואהרן:

(נח) פי' אוהב אותי:

(נט) כי אותי פי' עצמותי:

(ס) פי' אם אמר "את", או לא אמר "את", שוה ופירושו, ראובן הורג ושמעון הרוג, אפילו לא אמר "את":

(סא) הרב יעבוד את הצעיר:

(סב) אשר ברא אלהים את האדם:

(סג) ר"ל שהיא נופלת רק על הפעול:

(סד) בעבור שמלת "את" ברוב נמצאת מרמזת לפעול:

(סה) שהרי נמצאת גם עם הפועל:

(סו) וכן יאמר הח' ז"ל (ברא' א א) על את השמים, ועיין ביאורי שם:

(סז) ועיין בס' (מאזנים) שער "היוצאים":

(סח) פ' בעבור מלת "את" שפי' עצם הדבר, על כן אמר ויושב לי":

(סט) לרמוז על שניהם:

(ע) לשון יחיד:

(עא) כי היא:

(עב) וכן יפרש הח' ז"ל (תה' קיח כז) עה"פ "אסרו חג בעבותים" "הוא הכבש המוכן לזבוח":

(עג) ועל כולנו לחוג:

(עד) ע"כ בצאננו ובבקרנו נלך:

(עה) ע"כ בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו, כי החיוב על כולם:

(עו) כי הוא עוד לא האמין בד', ועוד עמד מדבורו הראשון שאמר לא ידעתי את השם, ורק מודה בשם אלהים, ולזה יאמר ד' שאתם אומרים שכך שמו יהי עמכם:

(עז) ובמקח"מ "קרובה היא הרעה שתבוא אליכם מאתי נגד פניכם היא" ועיין למטה לב יב ובביאורי שם:

(עח) ומלת "אותה" על הרעה:

(עט) שאעניש אתכם:

(פ) ע"כ התרה בהם ואמר להם ראו כי רעה תבא אליכם, שאם תעמדו בדעתכם לבקש לילך כולכם, לא די שלא אשלח אתכם, כי עוד יחרה אפי להרוג אתכם לפי חרב בראותי כי אתם מבקשים לברוח:

(פא) עיין בפי' הקצר למטה יא ד, ששם יפרש בעבור שני דברים, וכאן יפרש רק דבר אחד אחשוב שצ"ל כאן דבר אחד בדל"ת:

(פב) בחזרה למצרים:

(פג) אחר שאמר להם שלא יחזרו:

(פד) שיאמר סתם דרך תחבולה.

(פה) ומהכתיב אחריו ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם וגו', וחזקתי וגו' ורדף אחריהם (למטה יד, ג ד):

(פו) וכן יאמר (למטה יד א):

(פז) כי מחשבות השם עמוקות:

(פח) כי דוד שאל את פי ד' אם יעלה על הפלשתים להלחם בהם, ובאתהו המענה שלא יעלה עליהם כ"א בתחבולות באופן שלא ירגישו בבאו:

(פט) ויהיה זה סבה שלא ירגישו בהם הפלשתים בבאם, וגם שם ימתין שיבא רוח יניע ראשי הבכאים, כי בזה האופן מן התחבולה ינצחם:

(צ) גבר, שע"ז, נרדף לשם איש זכר על היותו החזק במין, וכן הוא בארמית וסורית, וברבוי "הגברים":

(צא) כי הוא כולל זכרים ונקבות:

(צב) ופי' אעפ"י שאתם בעצמיכם תבקשו זאת, ויפרש מלת "כי" כפי' ר' משה (יג יז) אעפ"י:

(צג) ויפרש מלת "כי" כלשון "אם", אם אותה אתם מבקשים עבודת ד' לזבוח, ואין דרך הטף לזבוח:

(צד) וכמו שפי' בפי' הארוך:

(צה) וי"מ טעם ויגרש בל"י, אחד מעבדי פרעה, בעבור שבאו ברשות פרעה, הוצרכו לצאת ברשותו, והנה הוציאם אחד משומרי הסף מאת פני פרעה דרך בזיון, וכן הוא במדרש שכל טוב:

(צו) בשי"ן שמאלית:

(צז) דעת ר' משה הכהן כי משה שם במטה צורות ארבה כדי למשוך בו כח העליונים להביא ארבה על מצרים, ולפי דבריו היתה הבאת הארבה בחכמת המזלות וע"כ יאמר הח' ז"ל, כי אין זה נכון:

(צח) ובי"ת "בארבה" טעמו בעבור כבי"ת ויעבד ישראל באשה (הושע יב יג):

(צט) פי' אם נאמר כמשמעו כדעת ר' משה יש לו סוד, ר"ל זה הוא הסוד שאין ראוי לגלותו, שלא יחשבו שזה היה בכח המזל ולא במאמר השם:

(ק) לרוח הבא מפאת מזרח:

(קא) על פאת מזרח:

(קב) בעבור שהמזרח נקדם בפאות:

(קג) שהוא כנגד המזרח הנקרא פנים, קדם, לפי שפני האדם נערכות אל מקום זריחת השמש ואחריו אל המערב:

(קד) וכן, ארם מקדם ופלשתים מאחור (ישעי' ט יא):

(קה) הח' ז"ל יתרץ מה שאמר מלת "נשא" ולא אמר "הביא" ויפרש שנשא אותו ממקומו ומה שאמר (פ' יד) וינח בכל גבול מצרים, פי', והניחו בכל ממלכות מצרים, אין מקום פנוי ממנו:

(קו) ששקט הרוח ונח הארבה, בכל גבול מצרים

(קז) וכן כתב הרמב"ן ז"ל, הכתוב מודיע אותנו מדרך הנבואה שאחריו לא יהיה כן:

(קח) כי הארץ בטבעה חשוכה:

(קט) על שביזה אותם וגירשם אמר חטאתי לכם וביקש מהם שימחלו לו:

(קי) ובפס"ז, מהו לכם, לפי שאמרתי, יהי כן ד' עמכם (פ' י):

(קיא) למטה לד ז:

(קיב) ובאמרו אך הפעם למעט, וענינו אלא הפעם:

(קיג) על שגרשם קודם לזה:

(קיד) עיין למעלה ט כט בפי' הח' ז"ל, ובביאורי שם:

(קטו) ע"כ אמר בל"י:

(קטז) בל"ר:

(קיז) וכן פי' הרמב"ן:

(קיח) וכן אמר "למתי אעתיר לך" (ח' ה) והעתרתי אל ד' (שם כה) אפרוש את כפי (ט כט):

(קיט) וכן יאמר (למטה יג יח) בפי' הקצר:

(קכ) הוא יוצא מן הים הגדול הדרומי והולך ומתפשט צפונה בין ארץ ערב וארצות כוש ומצרים, ונקרא כן ע"ש הסוף הגדל על שפתו הרבה מאד, וסופרי העמים יקראוהו "לשון ים ערב", ועיין בפי' הקצר (למטה יג יח):

(קכא) הוא אגם מים גדול בגבול מזרחי לא"י (במד' לד יא) ובלשון ארמי יתהפך השם כנרת לשם גניסר או גינוסר וכן הוא (מגילה ו א) ים גינוסר:

(קכב) ברא' יד ג, או ים הערבה, דבר' ד מט, או ים הקדמוני, (יחז' מז יח' ובתלמוד (ב"ב עד ב) ימה של סדום:

(קכג) שהביא את הארבה, אותו הרוח עצמו הפכו ממערב למזרח:

(קכד) ים סוף הוא למצרים מן המזרח, והארבה מן המזרח בא, הוליך הרוח את הארבה במערב ארץ מצרים, וכשנהפך הרוח חזר הארבה ממקום שבא:

(קכה) הגאון יאמר כי הוא ים אוקינוס, והח' ז"ל סותר דעתו:

(קכו) מאמר ר"ל (שבת קד א, יומא לח ב), והוא דריש מקרא, אם ללצים הוא יליץ (משלי ג לד) ופי' רש"י ז"ל בשבת פותחין לו "לא יסייעוהו ולא ימנעוהו", וביומא פי' לא ימנעוהו ולא יעזרוהו" ועיין שבת בתוס' שם ד"ה "אית דגרסי":

(קכז) וכן (למעלה ט כב) על הפ' "נטה את ידך" ולא כתיב במטה, ופי' הח' ז"ל שם "מדרך סברא יראה כי נטיית ידו במטה היתה", וכן (למעלה ח יב) יחשוב מכת חשך בהשלשה שהיו ע"י משה במטה:

(קכח) לשון הסרה, מנחי העי"ן, וכתב רש"י ז"ל שכן הוא דעת אונקלס:

(קכט) מחשך הלילה:

(קל) צ"ל "ועדה" ופי' הסרה והעברה, כמו לא עדה עליו שחל (איוב כח ח), ופי' שם הח' ז"ל עדה, עבר, תרגום אשר עבר בין הגזרים האלה (ברא' טו יז) וי"ג "ונודע" וי"ג "ידוע" עיין נספחים ללק"ד צד קפד:

(קלא) וכן פי' רע"ס "ויסיר את החשך הטבעי של לילה, כי אמנם חשך של לילה הוא אויר מוכן לקבל האור, והוא חשוך בהעדר האור בלבד, אמנם זה החשך יהיה אויר בלתי מוכן לקבל האור לרוב עוביו, ולא יפול עליו העדר האור בהיותו בלתי מוכן אליו":

(קלב) והראוי וְיַאֲמֵשׁ וכן פי' רש"י והרשב"ם ז"ל, וטעמו ויחשיך, ור"ל שיהיה חשך הזה כ"כ חזק באיכות עד שיאמיש ויחשיך חשכת הלילה:

(קלג) ע"כ לא יתכן לפרש כן:

(קלד) כי לפי הענין אין לו טעם:

(קלה) ובמקח"מ מגזרת "ימושני" (ברא' כז יב) וכן הביא רש"י ז"ל הפי' הזה ממדרש אגדה, ועיין קרני אור:

(קלו) ששרשו "משש" וכתיב וימש בשי"ן אחד והיל"ל וימשש:

(קלז) ובמקח"מ "מזה הענין":

(קלח) ושב וימש על מצרים:

(קלט) ע"כ יאמר וימש ולא וימשו:

(קמ) והמעמר כתב אין צורך לזה, כי הכוונה וימש הממשש, וכמו ולא יוכל לראות דלעיל:

(קמא) ובמקח"מ "וימישו":

(קמב) שחדש עובי נפלא באויר עד שהיה האדם יכול למשש אותו:

(קמג) שאם היה החשך אפוסת האור בלבד היו משתמשים בנרות:

(קמד) כי מכת חשך היתה בלא התראה, כי סדר המכות היו שני פעמים בהתראה ובשלישי לא היה מתרה, דם צפרדע בהתראה כנים בלא התראה, ערוב דבר בהתראה, שחין בלא התראה, ברד ארבה בהתראה, חשך בלא התראה:

(קמה) ולא הודיעו מהמכה:

(קמו) כי שרשו "משש" ובא בחסרון אות הכפל באמרו וימש:

(קמז) והוא מבעלי כפל סבב:

(קמח) והוא מנחי העי"ן, ובא וימש במקום וימיש, כדרך הצירי והחירק להתחלף זה בזה:

(קמט) פי' ויאר עמוד האש לישראל כל הלילה, ויפרש בענין אחר מכפי שפי' בפי' הארוך:

(קנ) ובמקח"מ "אם יום ואם לילה":

(קנא) וכן כתב הרמב"ן:

(קנב) הי' חושך כמו לילה, וכל יום הוא סבוב של כ"ד שעות הנקרא מעת לעת:

(קנג) וכן פי' הרשב"ם והרמב"ן:

(קנד) כי בביתו אפשר עוד לידע עפ"י צור הדמיון לטלטל או ליקח דבר מה, וכן בהלוכו:

(קנה) ולא כן פי' בפי' הארוך (פ' כא):

(קנו) פי' שלא קמו איש מתחתיו לעשות מלאכה:

(קנז) כי כל רכושם במקנה היה וחשב פרעה כי לא יניחו כל ממונם ויברחו, ובקש ערבון מידם כי תמיד חשב להכריח אותם לשוב לעבדו:

(קנח) וכתב הרמב"ן ז"ל "לא אמר משה דבר זה על מנת להעשות ולא עשה כי כלל, אבל הם דברי חיזוק ויאמר כי תכבד מאד יד ד' עליו ועל עמו עד כי גם זבחים ועולות וכל אשר לו יתן בעד נפשו" עיין למטה יב לב ובקרני אור הערה נ:

(קנט) ופי' שם הח' ז"ל "כוללת אנחנו ישראלים, גם אתה פרעה עמנו וכל המצריים:

(קס) הוא שם טלפים שיש ברגלי הבע"ח החופה את כל כף הרגל כמנעל, ושבו החי עומד על הארץ, ונקרא כל החי על שם החלק ההוא:

(קסא) כמה מכל מין יצוה להקריב:

(קסב) כמה יצוה להקריב:

(קסג) למעלה ה ג:

(קסד) ופי' שם הח' ז"ל "וזה המרחק הוא בין מצרים ובין הר סיני להולך בדרך ישר":

(קסה) כי כך מדתו עם הרשעים הגמורים:

(קסו) וכן יפרש הח' ז"ל (ברא' ג ח) בשם אחרים שהפי' מן מות תמות (שם ב יז) פי' תהיה חייב מיתה:

(קסז) וכן תיוב"ע ואמסור יתך וכו' למקטול יתך:

(קסח) ופי' רש"י ז"ל שם כתרגומו, יאות פי' כי דבריהן מכוונת לענין וכן פה פירושו כן דברת, בזמן נכון ומזומן לכך:

(קסט) אחרי צאתי מאתך, וכן פי' הרמב"ן, כי במכת בכורות לא ראהו, כי טעם ויקרא למשה ולאהרן (יב לא) שהלך עד פתח ביתם וצעק בחשך קומו צאו מתוך עמי, ועיין בהתוה"מ שם שיפרש שקרא שאחריו למ"ד מורה שהיה רחוק ממנו, כי משה לא נמצא לפניו כמו שא"ל לא אוסיף עוד ראות פניך:

(קע) וכן פי' שם הח' ז"ל, בפעם הראשון כן אמת:

(קעא) וכן פי' שם הח' ז"ל באופן השני:

(קעב) כי בעודו שם לפני פרעה בשעה שאמר לו פרעה לך מעלי הודיעו ממכת בכורות: