(א) כי הוא המשך תשובת משה שאמר לו לא אוסיף עוד ראות פניך:

(ב) דבר נא וגו', ויתן ד' את חן העם וגו':

(ג) ובמקח"מ "מתי נאמר לו" בלא וי"ו והוא הנכון:

(ד) ובמקח"מ "וזה הלא נאמר לו במדין עוד":

(ה) הנאמר פה, כי אז נצטוה גם על זה, מפני שאח"כ בבוא מכת בכורים לא יהיה להם זמן כאשר יגרשו אותם בהחלט, ולא ישאלו להם את כליהם:

(ו) למעלה ג כב, עיי"ש:

(ז) וכן פי' הרלב"ג, כי זאת הנבואה לא באתהו לפני פרעה:

(ח) אף לא יניח אתכם ליסע בנחת, כי יצעק לכם קומו צאו וביד חזקה יגרש אתכם:

(ט) פי' ענין כליה והשחתה, וביאורו כשלחו אתכם יהיה עת כליה וכן פי' הרדי"א:

(י) וכפל ונחרצה לחזק, כלומר כי הכלה תהיה גמורה, והכלה תהיה נחרצה, פי', נגזרה ונחתכה, ופי' בעת שישלח אתכם יהיה עת כליה, כי אעשה כליה בכל עמו, ורומז אל מכת הבכורות, ולזה הסכים בעל הטעמים:

(יא) והוא היה אז בן נו שנה, ואיך קראו הכתוב נער, ופי' ומשרתו יהושע בן נון נער, שירות נער, וכן כשלחו כלה, שילוח כלה:

(יב) וכן פי' רש"י והרשב"ם, ופי' הכל, כולכם ישלח אנשים ונשים וטף ומקנה:

(יג) ברא' יב יא למעלה ד יג:

(יד) וכן פי' הרדי"א עתה קודם בוא מכת בכורות ואותה בהלה שלא יראה איש את אחיו:

(טו) יתרץ מה שלא נזכר פה שמלות, כי למעלה ג כב הזכיר שמלות, וכן בעשייה (יב לה) הזכיר שמלות:

(טז) ולדעתו מה שכתוב "ונתתי את חן העם הזה" הוא על השאלה שהשאילום וכן פי' למעלה ג כא:

(יז) (ובברא' נ ז) פי' כל אנשי מצרים לבד מיוסף עבדי פרעה יקראו:

(יח) והוא מקור, והכ"ף לאמיתות הדבר:

(יט) פי' באמצע הלילה ממש:

(כ) ובמקח"מ "להיותו":

(כא) וכאילו אמר בחצי הלילה:

(כב) ובמקח"מ "בעבור":

(כג) פי' בעבור חצות הלילה הראשון:

(כד) והכה כל בכור בחצי הלילה הנשאר והוא אחר חצי הלילה:

(כה) ופי' שם בחצי הלילה הנשאר:

(כו) הוא בחצות לילה השנית, והנה לדעת הח' ז"ל הוא שם דבר:

(כז) וכן פי' הח' ז"ל (יב יב) עה"פ "ועברתי בארץ מצרים", כי כח השם וגבורותיו הם העוברים כאלו השם עובר, וכן פי' הרדי"א:

(כח) השלשה פסוקים מן עוד נגע אחד עד ויאמר משה:

(כט) כדעתו (פסוק א) וכבר אמר השם זה למשה:

(ל) כדעתו (פסוק ג) שנתינת החן הוא על ההשאלה שהשאילום:

(לא) ויפרש שהסוד הוא, והוא וכו':

(לב) וכן יפרש בפי' הארוך (י, י):

(לג) וכן פי' הח' ז"ל בפי' הארוך (שם):

(לד) וכן פי' הח' ז"ל בפי' הארוך (שם):

(לה) והוא שלח אותם ע"מ לשוב:

(לו) שליח ההשגחה וכן יפרש (יג כא) עה"פ "וד' הולך לפניהם יומם" "ידענו כי השם שוכן עד וקדוש שמו, ויושב קדם סלה, והכתוב ידבר כלשון בנ"א, בעבור כי כח השם הולך עם ישראל" ואו"ת "אנא מתגלי" הרחיק את ההגשמה, וטעמו ג"כ על הגזרה היוצאת מלפני השם:

(לז) וכן ת"א:

(לח) הדוחה הקורה שעל ידה הרחים סובבים:

(לט) יתרץ שנוי הלשון שכאן יאמר, עד בכור השפחה, ובמעשה (יב כט) כתיב, עד בכור השבי:

(מ) וכן יאמר (כ, א) "כי משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים ואינם חוששים משנוי המלות אחר שהם שוות בטעמן":

(מא) אליעזר אמר לרבקה הגמאיני:

(מב) ובשנותו הדברים יאמר "ואמר אליה השקיני נא":

(מג) בדברות הראשונות יאמר זכור (למטה כ, ח) עד שקר (שם שם טו) לא תחמוד (שם שם יז) ובאחרונות כתיב שמור (דבר' ה יב) עד שוא (שם שם יז) לא תתאוה (שם שם יח):

(מד) ובן יאמר הח' ז"ל (כ, א) "תמצא מלות שונות, רק הטעם שוה":

(מה) (למטה לב ט) כי משה התפלל על ישראל בעבור העגל, ואינו דומה להתפלה שהזכיר במ"ת (דבר' ט):

(מו) כי טעמם שוה:

(מז) והנה משה באמרו אל פרעה היה ביום, והיו בני השפחות במלאכתן טוחנין ברחים, ובשעת המכה היה לילה, היו בני השבוים שהם בני השפחות שמורים בבית הבור כדי שלא יברחו:

(מח) וכן פי' הח' ז"ל (ברא' מ ו) על הפ' "ויבא אליהם" "יתכן שבלילה היה לן בבור" ועיין ביאורי שם:

(מט) וכן הביא הח' ז"ל (יב כט) בשם יפת "כי השבוים הטוחנים ברחים ביום בבית הסהר יכניסום בבור בלילה, וישימו הרחים על פי הבור, וזהו אשר אחר הרחים":

(נ) כי כמוה הוא ל"ז, ונהיתה הוא ל"נ:

(נא) כי כמוהו הוא ל"ז, ותוסף הוא ל"נ:

(נב) ומלת כמוה היא על הצעקה, ובמלת צעקה ה"א בסוף לסימן נקבה:

(נג) עתה יפרש כמהו לא נהיתה, בחסרון מלות ופי' כמוהו שוד או שבר או מות שהם לשון זכר:

(נד) ונהיתה מוסב על הצעקה" ושעורו שיר או שבר אשר על כמוהו לא נהיתה צעקה כזאת:

(נה) ע"כ הוא בל"ז:

(נו) ויאמר בל"ז:

(נז) שהוא ל"נ, ופי' אשר כמהו לא נהיתה, כי הקול הוא הצעקה, והצעקה הוא הקול לפיכך אמר בל"ז ובל"נ, וכן יפרש ר"ש ן' מלך:

(נח) וכן ת"א ויוב"ע:

(נט) והענין שאפילו כלב לא יניע לשונו לנבוח ולהזיק לבנ"י, ובמקח"מ "לא חרץ כלב לשונו":

(ס) אפילו בהמתם של ישראל שהיו מנהגין את בהמתם לצאת לדרך לא יחרץ להם כלב את לשונו (פס"ז):

(סא) כש"כ:

(סב) וזהו אשר יפלה ד' בין מצרים ובין ישראל:

(סג) כי כמה הוראות לו:

(סד) שפי' שם חתיכה וכריתה, ופירושו אתה חתכת הדין וכן הוא בג' (ברכות סא סע"א) "לשון מחתך" ופירושו שאפילו כלב של בנ"י לא יוכרת לשונו לא יוזק בנבחו שישוך לשונו:

(סה) פי' החתך שעושה בנשכו הוא כמין וי"ו, סדק ובקע ארוך, ובפס"ז לשנו חסר וי"ו כלומר לא יזיקם בשנו ולא בלשונו" ועיין במנחת שי שהביא ג"כ משמו ומה שכתב ע"ז:

(סו) כי אין רשות לעבדיו לומר דבר כזה, אך זה יהיה על פיך אתה תצוה שיאמרו כן:

(סז) פי' העם שישמעו ללכת אחר רשותך:

(סח) שפי' שם שהעלם ברשותו:

(סט) וכן פ " רש"י ז"ל, וי"מ שדעת הח' ז"ל שיצא משה מפני כעס פרעה, ובחרי אף חוזר אל פרעה, הוא שאמר לא תוסף ראות פני, ועוד כפל דבריו, ביום ראתך פני, (שם):

(ע) וכבר אמר השם למשה דבר זה בתחלת דבורו, וכן היה שמשה ואהרן עשו את כל המופתים, והשם חיזק את לבו:

(עא) באמרו, ואני אקשה את לב פרעה (ז ג):

(עב) השם חיזק את לבו ולא שילח את בנ"י עד בוא מכה העשירית:

(עג) ובמקח"מ "בין הפרשיות":

(עד) והפסיק בפ' פסח, שעל ידו נצולו בכורות ישראל:

(עה) עד המכה האחרונה: