(א) שאמר לו המלאך ובנית מזבח וגו' והעלית עולה (שופ' ו כו):

(ב) בהר הכרמל (מ"א יח):

(ג) (בדה"א ו טז) ואלה אשר העמיד דוד על ידי שיר בית ד':

(ד) צ"ל "דוד ושמואל" כי היה זה כמו תיקון ויסוד מוסד שתקנו כלי שיר:

(ה) פסוק הוא (דה"א ט כב) "המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם", ופי' הרד"ק שם בקיומם שיסדו וקיימו זה:

(ו) כי לא חדשו זה בנבואתם:

(ז) ולכך שמעו ממנו ותקנו כן, עיין למטה לח כא בפי' הקצר:

(ח) ודבר זה אינו מפורש בתורה, וכן יאמר (יסוד מורא שער הששי) "והנה בירמיהו, לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת (ירמי' יז כב) ולא נזכר זה בתורה", ואינה מצוה חדשה רק תקון וגדר ותוספת אזהרה לפי שהיו מחללין את השבת:

(ט) ובמקח"מ "כפי שנת החמה והחדשים הם חדשי החמה כמשפט הערלים", והחדש שלהם שלשים ואחד יום:

(י) וכן כתב הח' ז"ל (אגרת השבת שער ראשון) "אמר יהודה הפרסי, כי שנות ישראל היו שנות החמה, בעבור שמצא המועדים בימים ידועים כי הפסח באביב שעורים, ושבועות בקציר, וסכות באסיף, והנה מה יעשה כי משה לא פירש כמה היא השנה, ומה יעשה במלת חדש, כי מה יתחדש בשמש":

(יא) ממהלך הקו השוה י"ב מעלות לצפון וכן לדרום:

(יב) וכן יאמר בס' העבור "והנה גם יהודה הפרסי לא אמר אמת, כי מלת חדש תכחישנו, כי מה יתחדש השמש בכל חדש". ע"כ. אלא ישראל היו מונים החדש למנין הלבנה, וכדי שיהא כל מועד במועדו מעברים את השנה באדר:

(*) הנקרא גלגל הנוטה לצפון ולדרום:

(יג) עיין בהקדמת הח' ז"ל לפי' על התורה בדרך הב' ובבאורי שם, ובס' נחמד ונעים סי' קצו:

(יד) ובס' הלוחות שלו, כ"ו מעלות:

(טו) פי' כי מהלך השמש והירח ממערב למזרח, אעפ"י שאנו רואים בכל יום ויום השמש והירח עם שאר כוכבי נבוכה עולים מפאת המזרח, ושוקעים מפאת המערב:

(טז) פי' למעלה מגלגל השמיני יש עוד גלגל תשיעי, והוא מסבב במרוצה רבה סבוב מרכז שהוא כמו כן מרכז הארץ ממזרח למערב סבוב שלם בכדי כ"ד שעות בקרוב, וסבוב זה נקרא בפי החכמים התנועה העליונה, גם נקראת התנועה היומי:

(יז) וכן הוא הזמן בין מולד למולד כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים מתתר"ף בשעה, וזהו מדת חדש הלבנה:

(יח) עיין ברדי"א מה שהאריך לבאר בזה:

(יט) כי אין ראוי שתהיה התחלת השנה כ"א מתקופת האביב, בהכנס השמש במזל טלה, או בתקופת החורף בהכנסו במזל מאזנים, לא בשתי שאר התקופות, והרדי"א האריך בזה עיי"ש:

(כ) זמן תקופת השמש מנקודה אחת בגלגלו עד שובו שנית אל הנקודה ההיא יקרא שנה:

(כא) עיין בס' נחמד ונעים סי' צג שכתב ג"כ כשם שלא ימצא בהחמה חדש כלל, כן לא ימצא בהלבנה שנה כלל, מפני שלעולם איננה מתחלת להתחדש במקום אשר התחדשה שם בחודש שלפניו, ולא תשנה במהלכה לבוא בסוף החדש אל הנקודה אשר יצאה משם:

(כב) ב"י המונים ללבנה היו קוראים לזמן תקופתה ירח, וזמן תקופתה הוא היקף שלם ירח ימים (דבר' כא יג) וליום חדושה חדש ואח"כ היו מונים ב' לחודש ג' לחודש, כלומר ב' או ג' ימים אחר חידוש הלבנה, ואח"כ קראו לכל הירח חדש, ויום א' בו ראש חדש:

(כג) מה שאיננו כן בסבוב החמה כי לא תתחדש בה דבר:

(כד) לדעתי צ"ל "בראש התלי או בזנבו" וכן יאמר הח' ז"ל (ג טו) "כי אין לה אור בעצמה כ"א מהשמש, והעד כי בהתחבר עמו עם ראש התלי או זנבו לא תראה השמש אם היה ביום" וכן הוא ביסוד עולם מאמר ג פי"ז:

(כה) וכן יאמר הח' ז"ל (ג טו) ואם היתה לנכח השמש בלילה באחד המקומות הנזכרים יהיה אור הלבנה נעדר", ועיין למטה כג כא אות רמט ורנב:

(כו) ובמקח"מ "ובעבור שהיתה שנת הלבנה קרובה אל שנת החמה":

(כז) ר"ל ע"ד המולדות:

(כח) עיין בפי' הח' ז"ל וברא' ח יג) בבאורי שם ועיין (רש"י שם שם יד):

(כט) ע"ד המולדות:

(ל) דמשמע דלעולם יהיה בזמן האביב:

(לא) וכן הוא בג' (ר"ה כא א) "כד חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא ולא תיחוש לה, דכתיב "שמור את חדש האביב" שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן" עיי"ש בתוס' ד"ה "כי חזית", וד"ה "עברה לההיא שתא", וברמב"ם הלכות קדה"ח פ"ד מ"ב:

(לב) והוא בכורי קציר חטים:

(לג) דמשמע לעולם יהיה סוכות בזמן האסיף, כאשר מלאו הגרנות בר והיקבים תירוש ויצהר:

(לד) הרי שלשה רגלים תלוים כולם בפירות הארץ, אביב, וקציר, ואסיף:

(לה) במד' כח יז:

(לו) שם כט יב:

(לז) שהמועדים צריכים להיות בזמנים הקבועים ושמורים לזה:

(לח) והקפידה התורה שיהיה זה החדש ראשון בהיות השמש בראש מזל טלה, כמו שאמרה שמור את חדש האביב, והאביב תלוי בשמש, הוא מבואר שחדשי השנה, פעם יהיו י"ב ופעם יהיו י"ג חדשים לפי שהשנה השמשית היא יותר מי"ב חדשי הלבנה קרוב לאחד עשר יום, ולכן הוצרכו להוסיף על השנה חדש אחד, כמו שיהיה תמיד ניסן בחדש האביב, שהוא בא"י אצל העת שיכנס השמש במזל טלה וזאת השנה מקרא מעוברת (רדי"א):

(לט) וכן אז"ל (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב, ב"ר פמ"ח ט) "שמות החדשים העלו מבבל" וקראום כן לזכרון גאולתם מבבל, להודיע כי שם עמדו, ומשם העלם השם ית':

(*) ט"ס הוא, כי בדניאל לא נזכרו שמות החדשים, והטעות הזאת נמצא' גם בחזקוני, ובפי' הטור הארוך על התורה על הפ' הזה, ובס' התשבי אות א' ערך אב, ובס' יפה מראה על הירושלמי בראש השנה פ"א סימן ד (ע"ז העירני הרה"ג רי"פ):

(מ) ושם נמצאו רק שמות ז' חדשים ניסן, סיון, אלול, כסליו, טבת, שבט, אדר, ובטח גם שמות שאר ה' חדשים שלא באו בתנ"ך מבבל הביאו:

(מא) ונראה לי שלא עברו בזה על מצות החדש, לפי שגם הם לא נמנעו מלקרוא את החדשים ראשון ושני במספרם כמו שצותה תורה, אבל מלבד זה כנו את החדש באותו כנוי שהיו מכנים אותו בבבל, וכן נאמר (אסתר ג ז) בחדש הראשון הוא חדש ניסן, שהוא ביאור החדש על דרך הפיל פור הוא הגורל (רדי"א):

(מב) עיין תוס' (ר"ה ז א) ד"ה "מדברי קבלה":

(מג) בה"א הידיעה:

(מד) כי ניסן ראש לחדשים:

(מה) ובמקח"מ "עם החדש השני פי' עם החדש השני הסמוך אליו:

(מו) הכתוב לפני זה:

(מז) ובמקח"מ "על":

(מח) כי כן כתוב (מ"א ו א) "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת ב"י מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו, הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל, ויבן הבית לד'" ופי' הח' ז"ל כי טעמו בשנה הרביעית למלך שלמה על ישראל בחדש זיו הוא החדש השני ויבן הבית, וכן כתב בדה"ב ג ב "ויחל לבנות בקדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו" וכן פי' כל המפרשים שם, ונשמט פה בפי' הח' ז"ל המלה "בשני":

(מט) האומר שהשנה נמנית לשמש:

(נ) ולא היה אביב:

(נא) וגם בא"י אין המקומות שוות, ואמרו ז"ל (סנהד' יא ב) "על ג' ארצות מעברין את השנה, יהוד' ועבר הירדן והגליל" ופי' רש"י ז"ל שלא הגיע אביב שלהן או שרואין ב"ד שמתאחר בהן זמן בישול פירות האילן מעברין, ועיין רמב"ם ה' קדה"ח פ"ד ה"ד:

(נב) ובמקח"מ שהיו בביהמ"ק:

(נג) ובמקח"מ "כי היה":

(נד) כן הוא (סנהד' יא ב) על שלשה דברים מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה, ועיין (רמב"ם ה' קדה"ח ה"ב וה"ה):

(נה) ובמקח"מ "ימצא":

(נו) כ"א לפרקים מעטים:

(נז) ובמקח"מ "על אכילת חמץ שבעה ימים":

(נח) וכן יאמר בהקדמתו לפי' על התורה בדרך הב', ועיין ביאורי שם, וכן יאמר בס' העבור:

(*) ר"ל מהלך הממוצע ושוה מידי יום ביומו:

(נט) עיין (רמב"ם ה' קדה"ח פ"ו ה"א ובפ' י"א הט"ו) ובס' נחמד ונעים סי' קצט:

(ס) כן הוא (ר"ה כה א) אמר להם ר"ג לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא, פעמים שבא בארוכה, ופעמים שבא בקצרה, ועיין בתוס' שם כד ב ד"ה "ראינוהו", ובפי' המשנה להרמב"ם שם, ובתוי"ט ד"ה "קבלן ר"ג":

(סא) עיין (רמב"ם ה' קדה"ח פי"א ה' ב ג ד):

(סב) ובמקח"מ "נסמוך":

(סג) וכן הרמב"ם (ה' קדה"ח פ' יז ה' טו) קראוהו "קשת המראה" ושם ה' ו ז "שינוי המראה":

(*) ובמקח"מ "מרחק" וכן הוא במג"ט:

(סד) ר"ל כמו שאנו עושין עפ"י תקנת בי"ד:

(סה) וכן יאמר בס' העבור "וזה לנו האות כי סמך משה על תורה שבע"פ, והנה אנחנו נאמין בלי ספק שקדמונינו העתיקו לנו האמת", וכן יאמר בהקדמתו לפי' על התורה בדרך הב', "וזה לנו האות שסמך משה על תורה שבע"פ שהיא שמחה ללב ולעצם מרפא":

(סו) פי' שבע שנים מעוברות, והם הג והו והח והיא והיד והיז והיט וסימנם גו"ח אדז"ט:

(סז) עפ"י חשבון כל חדש כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים מתתר"ף בשעה:

(סח) וכן יאמר בס' העבור "המחזור קבלה היתה ביד משפחת דוד איש האלהים שי"ט שנה משנות הלבנה, כל חדש כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים, כאשר העתיק רבן גמליאל עם ז' חדשים, הם י"ט שנה משנות החמה בלא תוספת ומגרעת, והנה המחזור הם רל"ה חדשים מחדשי הלבנה":

(סט) חשבון תקופת שמואל הוא שס"ה יום ורביע מכוון (רמב"ם ה' קדה"ח פ"ט ה"א) ותקופת רב אדא הוא שס"ה יום וחמשה שעות נה מינוטין עם כה זיקונדין (שם פ"י ה"א) נמצא ישאר מכל מחזור של תשע עשר שנה שעה אחת ותפ"ה חלקים (שם פ"י ה"ב) עיין בס' העבור לר"א בר' חייא הנשיא צד 86 בלוח הנקבץ משעה ותפ"ה חלקים:

(ע) וכן יאמר בס' העבור "ואל תשים לבך אל תקופת שמואל שאומר כי התוספת רביעית יום בלי תוספת ומגרעת, כי איננה תקופת אמת כלל, ויתכן ששמואל ידע זה, ותקן זה בדרך קרוב לאנשי דורו:

(עא) עיין בס' נחמד ונעים סי' קס"ד:

(עב) היא ברייתא דשמואל:

(עג) לחשבון תשצ"ג:

(עד) לפי הח' עולה ט"ו שעות תקכ"ד רגעים וצ"ע:

(עה) אם ישמיטו הע"ג חלקים:

(עו) וכן יאמר בס' "העבור" "וסוף דבר המעתיקים אמרו כי קריאת המועדים תלויה בב"ד, ע"כ דרשו אשר תקראו אתם (ויקרא כג ב) בעבור היותו חסר":

(עז) ובמקח"מ "ככתוב":

(עח) ולשון הכתוב שם "ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחדש השני", ועיין רש"י (ברכות י, ב,) פסחים (נו א), ד"ה עבר ניסן בניסן, שהביא ג"כ הפסוק כמו שהביאו הח' ז"ל, וכן הרדי"א הביא הפ' הזה כמו שהביאו המה, ולא ככתוב:

(עט) ובמקח"מ "לדבר האביב לבדו" והוא הנכון:

(פ) ובמקח"מ "נראה":

(פא) של החולקים:

(פב) עיין (העבור ומנין השנים להח' ר"י בכרך פ' יב) מה שהאריך בזה:

(פג) ובמקח"מ "בפסח שהוא":

(פד) ובמק"ח "חג המצות":

(פה) כי לא הרשה הכתוב לעשות בחדש השני אלא מצות הפסח באכילתו לטמאים, אבל המצות והחג, גם הטמאים היו אוכלים ועושים אותם בחדש הראשון:

(פו) וכן יאמר בס' העבור, וגם אני אתן לך ראיה גמורה בדברי הימים על דבריהם שהוא אמת, ידענו כי חזקיהו המלך צדיק גמור היה, כי כן העיד בו הכתוב, ומצאנו שעשה לפי דעת מי שאין לו דעת שיאמין כדברי הקבלה שלשה דברים קשים, אחד שלא הקריב הפסח במועדו, ויש עליו ועל כל ישראל הטהורים כרת, והשני כי אכל והאכיל חמץ בפסח, והכלל בחג המצות, והשלישי שעשה פסח שני שבעת ימים מצות תאכלו אשר לא כתוב בתורה, כי הטמאים ישמרו חג המצות עם ישראל לעולם, ואינם עושים פסח שני כ"א יום אחד עד חצי הלילה כמשפט הפסח הראשון כי כן צוה השם:

(פז) צ"ל "לא סר מאחריו וישמור מצותיו אשר צוה ד' את משה" (מ"ב יח ו) עיין יהל אור הערה 104 102 להקדמת הח' ז"ל על התורה בדרך הב':

(פח) ולשון הכתוב "זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי":

(פט) ובמקח"מ "עם הקהל":

(צ) ובמקח"מ "הבא":

(צא) כי בחדש ניסן לא עשו פסח כלל אלא עשו מניסן אדר, כי עברו השנה מפני הטומאה, ומפני העם שלא יכלו להגיע לירושלים והנה הפסח שעשה היה בחדש הראשון, ובזמנו נעשה, ולא עבר חזקיהו על שמור את חדש האביב שהיה בחדש הראשון, ולא ג"כ מהקריב את הפסח במועדו, ולא האכיל את ישראל חמץ בפסח בחדש הראשון ח"ו:

(צב) פי' שלא כהלכה שאכלוהו בטומאה:

(צג) פי', על אכלם אותם בטומאה:

(צד) עיין יהל אור הערה 106 להקדמת הח' ז"ל על התורה בדרך הב':

(צה) ובמקח"מ "טוען" ובבאר יצחק "ואם יטען הטוען":

(צו) עיין יהל אור הערה 106 שם:

(צז) וכן הוא פסק להלכה "הגיע יום שלשים באדר ולא עברו עדיין השנה, לא יעברו אותה כלל, שאותו היום ראוי להיות ראש חדש ניסן, ומשנכנס ניסן ולא עיברו אינן יכולין לעבר (רמב"ם ה' קדה"ח פ"ד הי"ד):

(צח) וכן הוא בג' (סנהדר' יב ב) שאין מעברין אלא אדר, והוא עיבר ניסן בניסן", ופי' רש"י ז"ל לאחר שקידשו לשם ניסן חזר ונמלך ועשאו אדר שני", וכן כתב הח' בס' העבור "וקדמונינו ז"ל לא תפשוהו רק בדבר קל, כי עבר ניסן בניסן, ופי' שהיה מנהג ב"ד שיסתכל בסוף חדש אדר, אם צריך לעבר את השנה, והוא שגג שגגה קטנה, לא עבר את השנה בסוף אדר כמשפטו, עד שנכנס חדש ניסן, והוא עבר השצה, ולא היה פסח שני כי אם ראשון":

(צט) ובמקח"מ "ראשון":

(ק) וכן כתב הרדי"א "כי כן צוה ית' שלזכרון גאולתם יעשו מדי שנה בשנה החדש ההוא אשר יצאו בו ראש לכל חדשי השנה, וימנו החדשים ראשון וב' וכן כולם, כדי שיהיה תמיד נזכר בפיהם החדש ההוא, ויזכרו בזה גאולתם ממצרים":

(קא) ובמקח"מ לא יגרוס "כי":

(קב) פי' מספר השני, ומן הראוי היה לספור השנים ג"כ מניסן:

(קג) בג' (ר"ה ב א):

(קד) כמ"ש (ויקרא כה ט י):

(קה) כלומר שאז תצא השנה ותכנס האחרת והוא תשרי:

(קו) פי' מדרך הטבע:

(קז) ר"ל כי אמרו איסור הזריעה תחלה בשנת השמיטה, וזה יורה כי תחלת איסור השנה היתה הזריעה ואח"כ הקצירה:

(קח) ולדעת המינים הקצירה קודמת כי דעתם מניסן תחל השנה, והקצירה סמוכה לניסן:

(קט) כדעת המינים:

(קי) הנכנסת בניסן:

(קיא) גם אסור לו לזרוע בשנה השביעית שהיא שנת השמיטה, גם כל אדם ימנע מזרוע בשנה הששית כלומר בחורף בזמן הזריעה, לפי שלא יוכלו לקצור בקיץ שהיא תחלת שנה השביעית הנה יעמדו בהכרח שתי שנים מן הזריעה והכתוב לא אסר אלא שנה אחת שהוא השביעית, א"כ בטל דעת המינים:

(קיב) וכן יאמר בס' העבור "ואנחנו נודה כי תורה שבע"פ היא דבר ד', הללמ"ס, ואין הפרש בין תורה שבכתב ותורה שבע"פ, והאומרים כי המעתיקים הוסיפו וגרעו, כן יוכל הטוען לומר, כי כל התורה מידם קבלנוה":

(קיג) כי באומרו חדש בלי מלת ראש משמעותו בראש חדש:

(קיד) כי חדש ביאורו חידוש אור הלבנה:

(קטו) ולא כתיב ראש חדש ושבת:

(קטז) פי' בראשי חדשיכם:

(קיז) כיון שאמר בחדש השביעי, ויהיה ביאורו בראש חדש, לא היל"ל באחד לחדש:

(קיח) (נכתב מלת אחד להרחבת הלשון ולהסיר כל ספק:

(קיט) והיה לו לומר "ובחדשיכם":

(קכ) שיעשו כן:

(קכא) הוא ראש לכל החדשים, ע"כ יאמר ובראשי ל"ר לומר שיעשו כן בניסן בכל שנה ושנה:

(קכב) פי' שיעשו כן בכל חדש מחדשי השנה מניסן עד ניסן, ע"כ הוסיף לחדשי השנה, ועיין בפי' הח' ז"ל (במד' כח יא) שהביא ג"כ מר' משה הכהן וסיים "ופירושו נכון הוא":

(קכג) המתחלת מתשרי, עיין (סוכה נה א):

(קכד) עיין (סוכה שם, ספרי בהעלותך פיסקא ע"ז):

(קכה) דעתו שבין חדש, או ראש חודש מובנם אחד:

(קכו) ומשמע מזה שאין חדש ראש חדש מדקאמר ימים:

(קכז) ויבאר שזהו פירושו:

(קכח) וקביעות המועדים תלויה בקביעות החדש, ודבר זה כולו מסור לב"ד:

(קכט) עיין בפי' הח' ז"ל (ויקרא כה ט) ובבאורי שם:

(קל) עיין (ויקרא שם) שהאריך בזה עיי"ש:

(קלא) מצות החדש היה מסור רק למשה ולאהרן בלבד, כי לפניהם ניתנה המצוה הזאת במקום ב"ד הגדול, וקיחת איש שה לבית אבות היא מצוה המוטלת על כולם, ושכולם יתעסקו בה, כי כל בני מצות חייבים בה:

(קלב) ובמג"ט "ממקניהם" וכן הוא בבא"י:

(קלג) והוא לקיחה בכסף, כמו ונקחה דגן ונאכלה (נחמי' ה ב) לקחי חטים (ש"ב ד ו):

(קלד) דעת יפת הוא, כי מיום העשור לחדש החל במכת החשך, והיה עד יום יג, וביום יד קרא פרעה למשה ואמר "ולכו עבדו" (פ' לא) ובו ביום אמר לו כחצות הלילה, וע"כ היה מכת החשך מיום עשור כדי שלא יראו את ישראל מה שהיו משתדלים להכנת השה, וע"כ צוה השם לקחת השה מיום העשור שהחל החשך שלא יראו המצרים, וע"כ צוו לשחוט בי"ד בערב שלא יראו המצרים, ועיין קרני אור:

(קלה) פי' על יום יד ובבא"י "עד יום יד":

(קלו) כי הכתוב לא ביאר זאת

(*) ובבא"י "מועטים":

(קלז) אם רבים הם בני הבית:

(קלח) שפי' למשפחה אחת:

(קלט) אם הם רבים, וכן הוא (מכילתא בא פ"ג) וכן פי' רש"י ז"ל הרי שהיו מרובין יכול שה אחד לכלן, ת"ל שה לבית:

(קמ) (למעלה א א) ופי' בני ביתו:

(קמא) להבין דבריו פה, מן ההכרח להקדים איזה הקדמות נחוצות, ואח"כ נבאר דבריו, הח' ז"ל רמז פה ממבטי הכוכבים המגידים עתידות לפי דעתו עפ"י דעות הקדמונים, אף שבזמנינו זה כבר בטלה ואין מי שיחוש לה, כי אין לנו חלק בה, אך המפרש דבריו צריך לבאר היטיב מה ירמזון? מליו, א) מבט הוא מלשון ראיה, לפי שהכוכבים המתנגדים רואים זה את זה, כמו והביטו אחרי משה (למטה לג ח) או הוא מענין ובושו מכוש מבטם (ישעי' כ, ה) לשון תקוה, ומענין זה ג"כ מצפים השואלים בחוזים לדבר תקות ישועה. ב) דעת האצטגנינים שכוכבי שבתאי ומאדים, רעים, וצדק ונוגה, טובים, חמה כוכב לבנה, בינונים, ומביט נוכחי, ומביט מרובע, רעים, ומביט משולש ומביט משושה, טובים, ומביט משושה יותר טוב ממביט משולש, גם אמרו, מביט ב' כוכבי לכת מהטובים יורו שלום ואהבה גמורה, ומבטי ב' כוכבי לכת הרעים יורה על ריב ושנאה גמורה, ומבטי ב' כוכבים בינונים יורו שלום ואהבה, אך לא בשלמות ומבטי כוכב טוב עם כוכב רע, הטוב יבטל קצת את הרע, וגם הרע יבטל מהטוב, מביט טוב עם כוכב טוב, הוא טוב מאוד, ומביט רע וכוכב רע הוא רע מאוד, ומביט בינוני וכוכב בינוני הוא טוב, מביט בינוני וכוכב רע, בינוני, מביט רע וכוכב טוב איננו רע. ג) מבטי המזלות ימצאו על ד' פנים, מהם בנוכחת, מהם במשולשים, מהם ברביעיים מהם בששיים, ודע עוד, כי האצטגנינים יחסו י"ב המזלות לשבעה כוכבי לכת, ובנו להם בתים ואמרו בית השמש, מזל אריה, ובית הלבנה מזל סרטן, ולשאר החמשה יחסו לכל א' שני בתים בית אחד ליום, ובית אחד ללילה, דהיינו לשבתאי דלי ביום וגדי בלילה, לצדק קשת ביום, דגים בלילה למאדים טלה ביום ועקרב בלילה, לנוגה מאזנים ביום שור בלילה, לכוכב תאומים ביום בתולה בלילה, ולדבריהם כשיגיע כל כוכב מכוכבי לכת בתנועתו ביום תחת המזל המיוחד לו, וכן כשיגיע בלילה תחת המזל המיוחד לו ללילה תתחזק פעולתו ביותר, גם חלקו המזלות למבטים, דהיינו טלה ומאזנים שהאחד למעלה מן הארץ, והשני מכוין כנגדו למטה מן הארץ קראו מבט נכח, ואם נניח ד"מ שכוכב צדק תחת מזל טלה, ומאדים תחת מזל מאזנים שכנגדו, יורה זה המבט על איבה גמורה, כי הם בתכלית הריחוק שהוא ק"פ מעלות מש"ס מעלות שבגלגל, לפי שיש בין טלה ומאזנים מרחק ששה מזלות, ולכל מזל שלשים מעלות, וששה פעמים שלשים הם ק"פ, ואם בין הכוכבים הנכחיים ג' מזלות ר"ל צ' מעלות שהם חלק רביעי מן הגלגל, נקרא מבט רביעי ומורה על חצי איבה, ואם המרחק הוא ד' מזלות שהם ק"כ מעלות חלק שלישי מהגלגל נקרא מבט שלישי ומורה על אהבה גמורה, ואם המרחק הוא רק ב' מזלות שהוא ס' מעלות מורה על חצי אהבה, והדברים ארוכים, ובעשור לחדש ניסן יהיה השמש במזל טלה בשלישית ברוב השנים והלבנה תהיה אז במזל סרטן, ואמרו חכמי המזלות כי שני המאורות הם פקידים על ישוב העולם ועל חיי הבריות ומזל הוא מן המזלות הטובות, ומזל סרטן הוא מזל העולם, גם הוא כבוד צדק שהוא הכוכב הטוב וקלון מאדים ובית שנאת שבתי, והנה זה היום הוא נבחר, אך בעשור כי מזל טלה הוא כבית מאדים שיורה על מלחמות ואש וההריגה והדם הנה יחסר מעט מהטובה הנזכרת, וע"כ צוה השם שיקחו בזה היום שה לבית לעשותם קרבן בסוד הקרבנות אך לא ישחטהו בעשור בעבור כי טובתו של זה היום רבה ורעתו מועטת וזהו מה שאמר הח' ז"ל "בעשור יום נבחר והוא לשילוש":

(קמב) פי', בעשור לחדש השביעי, והוא יוהכ"פ, והוא שליש החדש, ואז הלכה הלבנה בהם ד' מעלות שהם שליש הגלגל והגיע עד מזל דלי שהוא בית שבתי וגלות השמש, והוא המזל שהיתה בו המחברת הגדולה של שבתי וצדק קודם יציאת מצרים, וכל זה יורה גלות והשחתה ע"כ צוה ד' שיתענו ישראל, וישבתו, ויקריבו קרבנות, וכן יאמר (יסוד מורא שער התשיעי "ובעשור דבר החוט המשולש, זה בכבוד וזה בבית, וככה בעשור לחדש השביעי" ומה שאמר "זה בכבוד וזה בבית" פי' בראשית חכמה, כי כבוד השמש במזל טלה, ובית הלבנה במזל סרטן, ע"כ אמר זה בכבוד וזה בבית, כלומר שהשמש הוא בבית כבודו שהוא טלה, והלבנה בסרטן שהוא ביתה, והכוכב שהוא בביתו דומה לאדם שהוא בביתו שהוא מושל בכל:

(קמג) פי' חצי חדש ניסן, הוא כמו חצי חדש תשרי שאז שני המאורות במבט איבה במזלות הקו השוה, זה במאזנים וזה בטלה, וכן יאמר (ויקרא כג כד) "והנה סכות כחג פסח":

(קמד) בית אב, כולל תחתיו כמה משפחות, הבית אב הוא השרש הראשון, והמשפחות הם הענפים המסתעפים ממנו, והבית הוא למטה מן המשפחה, כמ"ש "והיה השבט אשר ילכדנו ד' יקרב למשפחות והמשפחה אשר ילכדנה ד' תקרב לבתים" (יהושע ז יד), והח' ז"ל הביא הפ' כפי שעלה בכח זכרונו "יקרב לבתים":

(קמה) שלא יוכלו לאכלו כלו:

(קמו) ופי' שם הח' ז"ל כמו חלקי, מגזרת "תכסו על השה":

(קמז) כל לשון מכס שבמקרא ענינו חלק מן הכל, וכן תכסו הנאמר כאן, ופי' הכתוב כפי החלק המגיע למאכל הנפשות אשר בחבורה תתחלקו על השה:

(קמח) ושרשו כסס:

(קמט) ומ"ם מכסת, וכן מ"ם מכס נוסף:

(קנ) פי' שגם הוא:

(קנא) ושרשו מרר, והמ"ם הראשונה נוספת, וחסר אות הכפל:

(קנב) שאם ימעטו אנשי הבית ולא יספיקו לאכול שה תמים עד שלא יותירו ממנו:

(קנג) ושרשם כסם:

(קנד) פי' שלם מן המומים וכן הוא (מכילתא בא פ"ד) תמים להוציא בעל מום:

(קנה) ר"ל כשב ועז כל אחד נקרא שה, כי שה אינו אלא שם ליחיד ממין הצאן:

(קנו) כי שם צאן כולל שניהם, רק שם צאן בא על המין או על הרבוי, יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן (ישעי' ז כא) ולא בא על היחיד, כמ"ש "ושה אחת מן הצאן" (יחז' מה טו):

(קנז) וכן הוא (מכילתא בא פ"ד) בכלל שה גדי וטלה, שנאמר "שה כשבים ושה עזים":

(קנח) ושם בדברים, הביא הפי' הזה בשם י"א וז"ל "י"א כי במצרים אמר כבש או עז, ועתה בקר אם יוכל, והראשון הוא הנכון":

(קנט) וכן פי' שם הח' ז"ל "צאן לחיוב הפסח, ובקר לשלמים":

(קס) בפסח יאשיהו:

(קסא) וכן כתוב "וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים הכל לפסחים לכל הנמצא למספר שלשים אלף, ובקר שלשת אלפים אלה מרכוש המלך" (דה"ב לה ז), וכיון שאמר הכל לפסחים, ואח"כ אמר ובקר, מלמד שאין הבקר נעשה פסח אלא שלמים, וכן פי' רש"י ז"ל שם, "לכל הנמצא, לכל ישראל הנמצאים הפריש צאן לפסחים ובקר לשלמי חגיגה":

(קסב) וכן כתוב (שם שם יג) "והקדשים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות" פי' בשר השלמים בשלו אותם בכלים הנזכרים:

(קסג) וכן כתוב שם "ויבשלו הפסח באש כמשפט" ופי' רש"י ז"ל שם "צלי אש":

(קסד) שעלתה לו שנה תמימה:

(קסה) פי' תוך שנתו:

(קסו) ויביא ראיה לסתור דבריו:

(קסז) הרי שאין הפרש ביניהם, ועיין בפי' הח' ז"ל (ויקרא כג יא) ששם הביא שהוא דעת המכחישים:

(קסז*) לדעתי צ"ל "גם שה":

(*) ולדעת הרה"ג ס' י"פ צ"ל "מין העזים" ביו"ד:

(קסח) וכן ת"א "לְמַטְרָא":

(קסט) הוא רש"י ז"ל:

(קע) כן פי' רש"י ז"ל, מששה שעות ולמעלה קרוי בין הערבים, שהשמש נוטה לבית מבואו לערוב:

(קעא) פי' בלשון שנים:

(קעב) היינו קרוב ללילה, וכמו שיבאר:

(קעג) ובמקח"מ "ור' שלמה אמר כבא השמש וכו'", וכן הגי' ברא"ם שהעתיק שם דברי הח' ז"ל "ורבינו שלמה אמר כבוא השמש וכו'" והוא הנכון:

(קעד) מעת נטיתו לצד מערב, והבאר יצחק כתב כי כצ"ל "ולפירוש רש"י כבא השמש לצד מערב וכו'":

(*) ובבא"י "כדכתיב":

(קעה) ובמקח"מ "שתחל להראות גבורתו על הארץ":

(קעו) והוא עריבת השמש ושקיעתו:

(קעז) והנה ביאה הפך יציאה, ופי' שלא יראה עוד על הארץ, ואיך נוכל לפרש כבוא השמש לצד מערב:

(קעח) ויסיים "וכבא השמש יבא אל תוך המחנה", והנה הפירוש של ביאה הוא השקיעה לגמרי, וכן יאמר הח' ז"ל שם, "והנה אחר שאמר הכתוב "לפנות ערב" אמר, וכבא השמש, הנה קודם הערב":

(קעט) כי בשניהם כתיב כבא השמש, ורש"י ז"ל פי' בפסח כבא השמש אחר חצות, ובמקרה לילה פירושו בשקוע השמש, ויאמר הח' ז"ל שיבאר לנו ההפרש ביניהם בלשון:

(קפ) שפירושו שקיעה ממש:

(קפא) הם הקראים, והם אומרים (עיין המבחר, וכתר תורה) ששלשה ערבים הם, האחת עת עריבת השמש, והשנית עת אסיפת נגהו, ומה שביניהם קרוב לשעה ושליש שעה, נקרא ג"כ ערב שהולך ומתאסף הנוגה:

(קפב) שאמר דוד ליהונתן "ונסתרתי בשדה עד הערב השלישית":

(קפג) בתחלה אמר דוד ליהונתן "ונסתרתי בשדה עד הערב השלישית" ופירושו עד הערב השלישית שהוא ערב יום החדש השני, כי הוא שלישית לערב ההוא, ואח"כ אמר יהונתן לדוד "מחר חדש וגו' ושלשת תרד מאוד", פי' תעמוד בסתר מחר ומחרתו שהוא יום שלישי ליום זה מהיום הסמוך לערב, ותרד מאוד בעמק במקום הסתר ההוא:

(קפד) כמש"כ "ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה", פי' ביום זה שהוא ערב ר"ח שהוא יום המעשה:

(קפה) ולא כדעת המינים:

(קפו) והם שני ערבים:

(קפז) בלשון רבוי, כי הוא כמין שתי רחים, לכך נקרא אָבְנָיִם בלשון שנים:

(קפח) לשון רבוי ובלשון שנים, ופי' הח' ז"ל כי הטעם שיש ספינות שעושים אותם משני לוחות:

(קפט) ואם לא היו שנים לא אמר באחת:

(קצ) ובג' (פסחים צד ב) לפי גי' ר"ח "סדנא דריחיא", ובערבי קוטבים, ובלה"ק צירים:

(קצא) ובמקח"מ "משענת תנועת הגלגל":

(קצב) ובמקח"מ "וכתוב":

(קצג) שפי' לחזקם ולהעמידם על נכון, וכפי' הרד"ק בשרש "נטע":

(קצד) ונקראו השמים כן ע"ש שתי מקומות שהם שוקטים ונחים בו, והם שני הקוטבים האחד בצפון והאחד בדרום שעליהם תסוב כל העגולה, וזולת שניהם אי אפשר לגלגל לנענע:

(קצה) ובמקח"מ "האחת":

(קצו) ובמקח"מ "והערב השנית":

(קצז) אחר השקיעה:

(קצח) לא חשש לדקדק בכאן, אבל בס' "כלי נחושת" השני שלו אמר, שהם י"ח מעלות שעולין שעה וחומש שעה, כי כל שעה הוא ט"ו מעלות, גם יש חכמים שאמרו שהם כ' מעלות, כדברי הח' ז"ל בכאן, שאמר שעה ושליש שעה:

(קצט) וכן כתוב, "וכבא השמש יבא אל תוך המחנה" (דבר' כג, יב):

(ר) והעת הזה יקרא ערב, כמ"ש יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר (למעה כז כא):

(רא) עיין (למטה כז א) בפי' הח' ז"ל ובבאורי שם:

(רב) כן הוא בג' (פסחים סד א):

(רג) כן הוא (שם נח א):

(רד) והוא ביאת אורו הנראה בעבים:

(רה) פי' העת שביניהם:

(רו) פי' העת שבינתיים:

(רז) והנה בין הערבים ובערב הכל אחד:

(רח) והנה מן כל הראיות שהביא הח' ז"ל הוא שזמן הערב נקרא עוד בשם "בין הערבים", ואין הפרש בין לשון ערב ללשון בין הערבים ועיין קרני אור:

(רט) פי' תחלת ביאת מערב, ר"ל מעת שהיא בחצי השמים, כשהיא מתחלת לנטות משם אל פאת מערב, וזה הוא מחצי היום והלאה:

(רי) הם חז"ל:

(ריא) וכן הוא (מכילתא בא פ"ה):

(ריב) שאינו כן:

(ריג) בעת שדבר דוד עם יהונתן היה ערב אחת טרם מחר, כי היה ערב ר"ח:

(ריד) כמ"ש ויהי החדש (ש"א כ כד) ולא דבר שאול ביום ההוא (שם שם כו):

(רטו) כמ"ש ויקם יהונתן מעם השולחן בחרי אף (שם שם לד) אך לא הלך אל דוד כאשר קבעו את הערב ההוא כי ירא פן ירגיש מי בדבר, ולזה חכה עד למחרתו בבקר, וכמו שפי' הרדי"א שהלך בהשכמת הבקר, שהוא הזמן אשר יסכימו השרים לעשות טיול ותנועה ולצוד ציד, ולירות בחצים, ולא ירגישו בזה:

(רטז) הם העמודים הזקופים בצדי הפתח:

(ריז) ובמקח"מ "כמו":

(ריח) פי' זה המשקוף הוא שנתון על שתי המזוזות של פתח הבית, ונקרא לפי שהוא נשקף תמיד, רוצה לומר מסתכלין בו:

(ריט) שיעשו החלונות על הפתחים להשקיף משם ומצרים בכלל ארץ ישמעאל, כי הגר היתה מצרית וכן אשת ישמעאל, כי כן כתוב (ברא' כא כא):

(רכ) ובמקח"מ "כי מנהג ארץ הערלים לא היה כמנהג ארץ מצרים":

(רכא) כי מנהג הישמעאלים באוכלם מאכל מבושל במחבת לעשותה שלימה, אם לצורכם או לצורך ע"ז, לפיכך צוה השם לעשות המנחה הקרבה לו פתיתה לבלתי עשות כמעשיהם:

(רכב) ובמקח"מ "נזם זהב":

(רכג) בישעיה מן ג יב עד פסוק כג:

(רכד) הוא ענין אחר ג"כ משונה ממנהג הערלים:

(רכה) שדרך בו נכנסים אל הבית:

(רכו) והיו נכנסים תחלה דרך שער החצר:

(רכז) כן הוא (מכילתא פ"ו) והוא דעת ר' יצחק שאמר "לעולם מבחוץ, כדי שיהו המצרים רואין ומעיהן מתחתכין":

(רכח) ודעתם דעיקר שימת הדם היה בשביל המצרים שיראו שאין ממש בע"ז שלהם:

(רכט) ולפ"ז נתנו הדם מבפנים וכן הוא (מכילתא שם) אך לא מטעמם:

(רל) הח' ז"ל יביא כל אלו הראיות שלא ידעו המצרים מאותות הדם ששחטו תועבתם:

(רלא) דעת הח' ז"ל בזה, כי דבר המערכה לא יוסר כ"א בתת כופר, פי' מה שגזר על האדם כפי מה שהיתה מערכת הכוכבים בעת מולידו הכל יבוא עליו בלי ספק, אך אם יתן כופר בעד נפשו אז לא יגע אליו דבר המערכת, בעבור כי הגזרה תתקיים במי שהוא כופר בעדו, והוא ינצל מהגזרה, וע"כ אמר השם למשה שישחטו שה לבית ויתנו מן הדם על המזוזה כדי שתתקיים ע"ז גזירת מאדים העצומה כפי המערכת, ואז לא יתן המשחית לבוא אל בתיהם לנגוף, והנה היה נפש תחת נפש:

(רלב) שהוא ענין כתיבה וסימן, אמר שיתוה בדיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים לסימן שלא יגעו בהם המשחיתים, וכן פי' הרד"ק שם, כי זה הענין כענין דם הפסח במצרים לאות ולסימן אלא שזה היה במראה הנבואה:

(רלג) כי היו"ד והמ"ם מן "בתים" סימן הרבים ויו"ד השרש מן "בית" חסרה, אולי הדגש הוא תחת יו"ד השרש:

(רלד) ר"ל הַבָּתִּים בקמץ הבי"ת ששרשו בַּיִת, עם גזרת עשרת הַבַּתִּים חומר שהוא פתח:

(רלה) והרד"ק כתב הטעם שנקדו בדגש שלא תתערב המלה עם ואשיתהו בתה (ישעי' ה ו) שהוא ענין שממה:

(רלו) ואילו היה מן הקמוצין באמת היה מלרע, כי בכל המקרא מלת בתים מלרע:

(רלז) למטה פ' כב:

(רלח) וכמו שפי' בפי' הארוך:

(רלט) שפי' סימן ורושם להצלה, כמ"ש אח"כ, ועל כל איש אשר עליו הַתָו אל תגשו (יחז' ט ו):

(רמ) וכן פי' בפי' הארוך, וכן יאמר (למטה ל יב) "וטעם בפקוד אותם, כי אם לא יתנו כפרם ברגע הפקידה אז יבא הנגף" ועיין בפי' הח' ז"ל (ויקרא א א):

(רמא) ורמז זה לחכמי לב, לבל יאמרו הפתאים שהכל תלוי במערכת, וחלילה לומר כן, רק הכל היה מעשה ד' ולא מעשה כוכבים, והשם גזר כן מששת ימי בראשית, שהכוכבים יעשו הדבר הגדול הזה בעת שטוב לפניו, והודיע דרכיו למשה רע"ה ברוח קדשו בנבואתו כדי שיכפר בעד עמו, כלומר שישים כופר תחתם להציל ממות נפשם, ובעבור זה רמז אותו ברמז לחכמי לב:

(רמב) עיין בפי' הח' ז"ל ובבאורי שם:

(רמג) ובמקח"מ "להיות בכל שולחן":

(רמד) ובמקח"מ "רק":

(רמה) ושם "לאכול":

(רמו) כן הוא בג' (פסחים קטז ב) כי צוה השם שנאכל מרורים על שם שמררו המצריים את חיי אבותינו, שנאמר, וימררו קת חייהם (א יד):

(רמז) וכמו שפי' בפי' הארוך בשם אחד מחכמי ספרד:

(רמח) ונראה מזה שאינו נוטה מדברי חז"ל כלל, רק הוא פי' ע"ד הפשט בשם חכם ספרדי, יראו שוטניו ויבשו, וישימו מחסום לפיהם:

(רמט) כי הפירוש מן "נא" הוא "עתה":

(רנ) ובפי' הקצר קיים את הפירוש הזה:

(רנא) וכן פי' הח' ז"ל שם "הניא כמו שבר והפר" ויאמר פה על שבירת העצם, וכן דעת מנחם בשרשיו שרש "נא":

(רנב) וכן כתב הריק"ם בשם ר"ת (הגלוי סי' כא) בהשיגו על מנחם שפי' שבור, וז"ל "אללי שחבר שתי לאוין בלאו אחד היה טוב" וע"ז כתב שם ר' בנימין "כי העיקר כדברי מנחם, ובחנם שם רבנו (הוא ר"ת) לב להציל מנחם מפתרון שבירה, כי כן הוא אל תאכלו ממנו נא, הוא שבור איברים, ולא שבירת עצם":

(רנג) פי' שאינו מבושל כל עיקר:

(רנד) ונקרא חי דבר שאינו מבושל ולא נצלה כלל:

(*) וכן יאמר בס' "שפה ברורה" כי לה"ק ולשון ארמית, ולשון קדר שפה אחת" ועיין ברא' ל, לז בפי' הח' ז"ל ובבאורי שם:

(רנה) וכן דעת המכילתא (מסכתא דפסחא בא פ"א) אין נא אלא חי, וכן ת"א, ועיין קרני אור הערה יט וכד:

(רנו) ונתחלף היו"ד באל"ף:

(רנז) תאר בפלס זָקֵן כָבֵד:

(רנח) וכן פי' שם הח' ז"ל "ובשלת פירשתיו באש", וכן פי' רש"י ז"ל "ובשלת זהו צלי אש שאף הוא קרוי בישול", והנה הגם ששם צלי מיוחד רק להמבושל בלא משקה, שם בשול הוא שם כולל לכל דבר שנגמר עד שראוי לאכילה, כי ענין הבשול הוא התקון לצורך האכילה ע"י האש בין במים, בין בלא מים, וכן על גמר הפרי ע"י חום השמש יאמר בשל קציר (יואל ד יג) הבשילו אשכלותיה ענבים (ברא' מ י):

(רנט) ולפי שגם הצלי נקרא מבושל הוצרך הכתוב לפרש שדוקא במים אסור, וכן מצינו בענין הפסח "ויבשלו הפסח באש כמשפט":

(רס) הנה כוונתו ז"ל באמרו ובשל מבושל, כי שני בישולים הם, באמרו בשל, הטעם עם המים, ובאמרו מבושל על הכלי שנותן בתוך מים רותחים:

(רסא) הכותב שהוסיף הוא תלמידו יצחק בן יהודה שקרא אותו שר היהודים:

(רסב) ואיננו מקור, וחוזר על הפתח, ופי' אל תאכלו ממנו אם הוא נא, או אם הוא בשל:

(רסג) הוא כמו "כי כבד אכבדך":

(רסד) כי לעולם לא יבוא המקור על פועל ופעול כמו כאן ובשל מבושל רק על לשון עבר או עתיד:

(רסה) רק הוא שם התואר:

(רסו) למעלה כדרך מאכלי המלכים שיבשלו כלי בתוך כלי:

(רסז) שהושם מתחלה על האש:

(רסח) וכמו שאבאר ההבדל:

(רסט) וי"ג "הפרש יש בדקות הלשון":

(רע) כי חכם נקרא מי שקיבל החכמה מרבו, ומחוכם מי שבטבעו חכם:

(רעא) כי בשל הטעם עם המים, ומבושל על הכלי שנותן בתוך מים רותחים:

(רעב) וכן פי' רש"י ז"ל "צולהו כולו כאחד עם ראשו ועם כרעיו ועם קרבו", פי' לא שיהי' זה על גב זה, וכן לא הכבש לבדו, וראשו עם כרעיו ועם קרבו לבדם, רק יצלהו שלם באופן שיהיה ראשו מחובר בעת הצליה:

(רעג) פי' עם:

(רעד) וכן הקרב, פי' שירחץ הראש ביחד עם הקרב והכרעים, ויהיו צלוים עם הפסח ביחד:

(רעה) ואינו על פי פשט הפשוט, ועיין למעלה אות רנא ואות רנב:

(רעו) כן ת"א "כד חי":

(רעז) פי' כמו שהוא עתה, הבשר חי, ובפי' הארוך יסתור הפי' הזה:

(רעח) עיין בפי' הח' ז"ל (למעלה ד יג) ובבאורי שם:

(רעט) דעת יפת, כי והנותר כולל הגידים והעצמות וגם החלב, בעבור שעל הבשר באה אזהרה כאשר אמר "ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב" (דבר' טז ד), ומה שאמר והנותר הוא בפסח מצרים ומאמר, ולא ילין (שם שם) בפסח דורות:

(רפ) וכנוי ממנו שייך אל הבשר שלמעלה בפ' ח, כי לא דבר הכתוב באמרו והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו רק במה שנהגו לבלתי הותיר אותו, והוא הבשר ולא העצמות, כי אין דרך לאכול העצמות עד שיאמר עליהם הכתוב נותר ובבא"י הגי' "רק על ההוה":

(רפא) ושלא ינהגו כן בפסח דורות:

(רפב) כי דעתם שכן הוא בפסח דורות:

(רפג) הטעונים מה שהוציאו ממצרים:

(רפד) והוא שם נרדף לחוטר ומטה:

(רפה) כמ"ש (למטה פ' כג):

(רפו) וכן פי' הרשב"ם:

(רפז) כן הוא (זבחים נו ב):

(רפח) והנה צוה אותם שיאכלו הפסח כדמות נוסעים לא יתירו חגורם ולא יסירו נעליהם מרגליהם, ויהיה מקלם בידם, ויאכלו אותו בחפזון ובמהירות כמנהג האנשים שרוצים ללכת בדרך:

(רפט) קרבן הבא על האשם:

(רצ) כמ"ש (פ' כז):

(רצא) וכן פי' הח' ז"ל (פ' כז):

(רצב) ולא כי פי' בישעי' שם, שם פי' כמו "ופסח ד' על הפתח" (למטה פ' כג), והוא כפי' הב':

(רצג) זהו פי' אחר, ולמטה פ' כז, הביא הפי' הזה בשם הגאון, והוא מלשון דלוג וקפיצה ממקום למקום בעזיבת המקום שביניהם:

(רצד) והוא שת"ז לצולע ונכה רגלים, מפני שהוא קופץ פעם על רגל זה ופעם על השניה:

(רצה) עיין (למעלה יא ד) בפי' הח' ז"ל ובבאורי שם עה"פ "אני יוצא בתוך מצרים", (ולמטה יג כא) עה"פ "וה' הולך לפניהם יומם", כי הכתוב ידבר כלשון בני אדם, כי כח השם הולך עם ישראל:

(רצו) ובכתוב "והנה דגון נפל לפניו ארצה וגו' וראש דגון ושתי כפות ידיו כרתות אל המפתן":

(רצז) לפי שהיה בוטח באלהי מצרים ואמר מי ה' (רשב"ם):

(רצח) יפרש הפסוק, והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את הדם ופסחתי עליכם, ויבאר כי זה יהיה לשני דברים, א' כי הדם יהיה לכם לאות שיחזק לבבכם וכו':

(רצט) בעת שיעבור המשחית:

(ש) והב' בעבור הדם אשר אני רואה אפסח עליכם:

(שא) מפאת המשחית הנוגף המצרים:

(שב) כי לא יבוא על בתיכם לנגוף:

(שג) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים:

(שד) כי לא פירש הכתוב בשפטים האלה מה היה, ועיין קרני אור הערה כט:

(שה) עיין (למעלה ז ח) קרני אור הערה ז:

(שו) כי בעבור הדם שאני רואה אפסח עליכם:

(שז) ולא שיזכור רק עתה, וכן פי' רש"י ז"ל לזכרון לדורות:

(שח) ר"ל קרבן פסח, כי חג נקרא כן ע"ש הקרבן שהיה קרב בו, והקרבן נקרא כן "אסרו חג בעבתים" (תה' קיח):

(שט) מצות הפסח:

(שי) (ובפ' טו) בכל מושבותיכם תאכלו מצות, פי' הח' ז"ל "חיוב בא"י ובחו"ל", כי שם על המצות ופה על הפסח:

(שיא) כי הלילה הולך אחר היום שיבוא:

(שיב) כנוי הרומז "הזה" מציין יום הנזכר למעלה שהוא יהיה לזכרון:

(שיג) בלילה הזה:

(שיד) קודם היום הזה:

(שטו) ובמקח"מ "בצאתם" ובבאר יצחק "זכר לאכילתכם בצאתכם":

(שטז) כי מצות אכילת הפסח עם מצות ומרורים עד חצי הלילה:

(שיז) ובמקח"מ "לאשר קרה להם בצאתם":

(שיח) ובמקח"מ "בים":

(שיט) וכן יאמר (יסוד מורא שער ד) "ויש שבעת ימים מצות על דרך הפשט כי הם חיוב, כי הכתוב הזכיר ואמר, שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני, למען תזכר את יום צאתך (דבר' טז ג) והנה הזכיר הטעם כי עד שבעה ימים אכלו ישראל המצות, כי הענן היה הולך יומם ולילה עד שטבע פרעה, אז הסיעם משה עד שנעשה המשכן":

(שכ) וכן יאמר (למעלה פ' יד) כי מצות הפסח תלויה בארץ, ומצות המצה בכל מקום הן בארץ והן בחו"ל, וכמש"כ "בכל מושבותיכם" ועיין קרני אור:

(שכא) עיין בפי' הקצר למעלה פ' ו בדרך השני:

(שכב) שפי' לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, הנה יצטרך שתשלם השבתת החמץ קודם שיגיע זמן שחיטת הפסח:

(שכג) כי הכתוב לא פירש מתי ישביתו בעיו"ט, וחז"ל דרשו, אך חלק, וקבעו לו זמן בשעה הששית בעיו"ט:

(שכד) כי כלוי המעשה לא היה בעצם היום הזה, ועיין בפי' הח' ז"ל (ברא' ב ב) ובבאורי שם:

(שכה) שאי אפשר לומר שעשה מלאכה ביום השביעי, אלא כלה כל מלאכתו ביום הששי, וכשבא יום השביעי נמצאת כל מלאכתו נגמרת:

(שכו) אף כאן נמי ביום הראשון תשביתו לפני בוא יום ראשון תשביתו, וכשבא יום ראשון נמצא שהוא מושבת:

(שכז) כי באמת הם דברים כפולים ומיותרים, ויפרש הח' ז"ל כי הכפל בא (פ' יח) לפרש שבעת ימים שלמים, וכן הוא (מכילתא בא פ"ט) "אין לי אלא ימים לילות מנין ת"ל עד יום האחד ועשרים לרבות את הלילות" וכן פי' רש"י ז"ל:

(שכח) כי במדבר לא היה להם חטה ושעורה לעשות מצה:

(שכט) יפרש "והיה היום הזה לכם לזכרון" וכן הוא (מכילתא בא פ"ז) שינהוג הדבר לדורות:

(של) כמש"כ וביום הראשון מקרא קדש (פ' טז):

(שלא) פי' שמדמה הפסח לשבת, אם עשה מלאכה בשבת בזדון בלי התראה יש ג"כ כרת כמו גבי חמץ, אבל אם עשה מלאכה בשבת בזדון וברתראה חייב סקילה, ועוד טעם אחר שמדמה שבת לפסח לענין זה, כי העושה מלאכה בשבת כאלו מכחיש בהשם:

(שלב) מה שאמר הכתוב (פ' ח) "ומצות על מרורים יאכלוהו" למה לא נאכל לזכרון ג"כ מרורים כל שבעה:

(שלג) שלא אכלו המרורים רק עם הפסח, וזה היה בליל הראשון שהיתה אכילת מצה מצוה עם הפסח ועם המרורים, כי כן כתוב בפסח מצרים "ומצות על מרורים יאכלוהו" אבל בפסח דורות כתיב רק "שבעת ימים מצות תאכלו":

(שלד) עיין בפי' הקצר למעלה פ' ו בדרך השני:

(שלה) פי' סמיכת דברי חז"ל להכתוב לראיה ולזכר:

(שלו) רק "כל מלאכת עבודה" ופי' דוקא שהיא עבודה, ולאפוקי מלאכת אוכל נפש, אבל בשבת ויוה"כ כתוב "כל מלאכה" סתם אפילו מלאכת אוכל נפש:

(שלז) פה במועד הראשון בפסח לבדו אמר "כל מלאכה לא יעשה בהם" כמו בשבת וביוה"כ:

(שלח) ומפני זה הוכרח להתנות להוציא אוכל נפש ואמר "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם":

(שלט) ויקרא כג ז במד' כח יח:

(שמ) ויקרא כג כא, במד' כח כו:

(שמא) ויקרא כג כה, במד' כט א:

(שמב) ויקרא כג לה, במד' כט יב:

(שמג) צ"ל "כל מלאכת עבודה לא תעשו", למעוטי אוכל נפש, כי המלאכה שאינה לצורך אוכל נפש, היא המלאכה אשר קראה אותה התורה מלאכת עבודה, ולא הוצרך להתנות ולומר, אך אשר יאכל וגו':

(שמד) צ"ל "לא תעשה מלאכה", והוא בדברים טז ח, ופי' שם הח' ז"ל "ולא אמר כל מלאכה, והטעם כל מלאכת עבודה (להתיר מלאכת אוכל נפש) ובמקום שאמר כל מלאכה, שם כתיב אך", (פי' שממעט אוכל נפש מזה שיאמר "אך אשר יאכל לכל נפש"):

(שמה) כי סמך על הכתוב בזה, ובזה מבואר היטיב באמרו אך וגו', ותוכן דבריו בזה, כי במועד הראשון בתורה מברר דבריו ברחבה, וכאלו אמר כל המלאכות כולן אסורות חוץ מאוכל נפש, ומכאן ואילך דיו לומר במועדים כל מלאכת עבודה, שאין אוכל נפש בכללו, ורק בשבת (למטה כ י) ויוה"כ (ויקרא כג כח במד' כטז)יאמר, כל מלאכה לא תעשו, ואם הזכיר במקום אחד "לא תעשה מלאכה" בלא מלת "כל" "ועבודה" כי סמך על מה שהזכיר בתחלה:

(שמו) שחייב כרת, ועיין למטה אות שעא:

(שמז) כמו שכתוב (פ' יח):

(שמח) והשמור משעת קצירה שלא יבואו עליהם מים:

(שמט) צ"ל "הוצאתי" כי כן כתוב:

(שנ) דמשמע שכבר הוציא:

(שנא) כי הנבואה הזאת היתה בר"ח ניסן:

(שנב) והוא מצוה לדורות, ושייך בזה לשון "הוצאתי" בלשון עבר, וכן שישמרו מימות הקציר:

(שנג) כי עוד לא יצאו:

(שנד) שהוא ג"כ עבר תחת עתיד, כי פי' תהיה לי:

(שנה) ועיין (למטה טו א) עה"פ אז ישיר משה, בפי' הח' ז"ל ובבאורי שם:

(שנו) והיתה צריכה להיות מאוחרת, וזאת הפרשה אמר השם למשה אחר שיצאו ממצרים, וע"כ אמר הוצאתי, ולא אמר אוציא:

(שנז) "כי כל אכל חמץ ונכרתה":

(שנח) "כי כל אכל מחמצת ונכרתה":

(שנט) עיין (מכילתא בא פ"י) עה"פ, כי כל אוכל מחמצת, שמפרש כי מחמצת הוא השאור המחמיץ, ובג' (פסחים מג א) מפרש מחמצת שנתחמץ מחמת דבר אחר, כי על שאור אינו חייב כרת שהוא נוקשה, רק בעת שהטילו לעיסה ומחמיץ אותה חייב עליו, ונשמע נתחמץ מחמת דבר אחר וכן נשמע חיוב השאור אף שתחלה לא היה ראוי לאכילה (התוה"מ), והנה מחמצת שם תאר לעיסה שיש בה שאור לכן השאור נכלל במחמצת:

(שס) ויהיה גר פירושו, גר ישראל הבא מעיר אחרת:

(שסא) שחזר לתורתינו וקיבל עליו תורה ומצוה, והוא הנקרא גר צדק:

(שסב) כן יכנה את התורה שבע"פ:

(שסג) וכן כחב הח' ז"ל (ויקרא יא ט) "ואם רדפנו אחרי הכתוב לבדו בלי העתקה, הנה לא הותר הדג שהוא באגמים, כי הכתוב פרט בימים ובנחלים", ועיין בהקדמת הח' ז"ל לפי' על התורה בדרך הב' הערה 38:

(שסד) פי' אחר שיצאו מן המדבר, וכמו שפי' למעלה פ' טו, שהוא חיוב בארץ ובחו"ל:

(שסה) כי היל"ל בחדש הראשון:

(שסו) טעמו בחדש העשירי:

(שסז) וכן פי' הח' ז"ל (ויקרא ב יא) עה"פ "כי כל שאור וכל דבש", שאור הוא המחמיץ:

(שסח) וכן הוא בג' (פסחים מא א) מחמצת שנתחמץ מחמת דבר אחר:

(שסט) אין זה מקום זה הפסוק, כי הוא מפ' טו, ואין להתמה ע"ז, כי רבים המה הכתובים שהביא הח' ז"ל שלא במקומותם, ויש ליתן לקצתם טעם, כמו שנוכל לומר על זה, כי הביאו פה, בעבור היות אמרו "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם":

(שע) שקודם זה:

(שעא) ט"ס הוא וצ"ל רק "עם כל אכל חמץ" לא שיהיה חייב כרת אם ימצא שאור בבית, כן על השאור שאינו ראוי לאכילה אינו חייב עליו כרת, וטעמו "כי כל אכל חמץ מיום הראשון עד יום השביעי ונכרתה":

(שעב) שם כתוב "בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל", שאינו חוזר על הקרוב אליו, על החדש השני, רק על השנה הרביעית, ועיין למעלה יב ב אות מה:

(שעג) כי כמו שיש מלה המושכת עצמה ואחרת עמה למלה שלאחריה, כן יש אות המושכת עצמה ואחרת עמה אחורנית:

(שעד) וי"ו וברקת מושך עצמו ואחר עמו לאחוריו, כאילו כתוב "ופטדה":

(שעה) ר"ל הה"א שבמלת "הראשון" תמשוך למלת "מיום" להיות טעמה "מיום הראשון", והה"א שבמלת השביעי תמשוך למלות "עד יום" להיות עד יום השביעי, והטעם כי היה לו לומר, מיום ראשון עד יום השביעי ואחרי שהוצרך לשום ה"א הידיעה בנסמך יש לשומו בסמוך:

(שעו) למעלה פ' טו:

(שעז) שחזר לתורתינו וקיבל עליו תורה ומצוה:

(שעח) בפסוק הקודם, כי כל אוכל מחמצת ונכרתה ואח"כ בפ' הזה הזכיר האזהרה כל מחמצת לא תאכלו:

(שעט) שהוא רשות ולא חובה:

(שפ) והוא לפי הפשט ועיין (פ' טו) ושם מבואר בארוכה ועיין קרני אור:

(שפא) וכן פי' הרמב"ן:

(שפב) למעלה פ' ג:

(שפג) כן הוא לדעת המדקדק:

(שפד) ובמג"ט "והשי"ן נקמץ" בעבור שהוא פעל עבר אך שב לעתיד בעבור הוי"ו:

(שפה) היו"ד שקודם השי"ן, שהוא נח נעלם, כי ושחטו אותו, הוא לרבים נסתרים, והראוי וישחטו, שהיו"ד נח נעלם:

(שפו) וכמו שיבאר:

(שפז) וכן היה ראוי להיות וְשִחְטו, השי"ן בחירק:

(שפח) בעבור החי"ת שהוא מאותיות אחהע והוא אחר השי"ן:

(שפט) כמשפט אות הגרון:

(שצ) שהוא צווי ונפתח הבי"ת בעבור אות הגרון שאחריה:

(שצא) מפני החי"ת:

(שצב) מבנין הקל, ושחטו אותו, גם ושחטו הפסח:

(שצג) פי' מה שיעשו בעשור לחדש הזה:

(שצד) ובמקח"מ "על המשקוף ועל המזוזת":

(שצה) ט"ס הוא וצ"ל "אחת" כבכתוב:

(שצו) מפעלי הכפל, והאל"ף מאותיות האמנתי"ו נוסף וכן פי' בשרשיו:

(שצז) שהאל"ף שרש כמו אגד, אפד:

(שצח) ובמקח"מ "הנכבד":

(שצט) וריחו טוב, וכן פי' רס"ג ור' יונה והרמב"ם והרד"ק, ויש בו ז' מינין:

(ת) והוא עשב שפל למאוד:

(תא) וכן כתב הרלב"ג "כי האזוב צמח שפל מאוד, ולזה אמר "מן הארז אשר בלבנון עד האזוב" (מ"א ה יג) ר"ל מן הצמח הגבוהה עד הצמח השפל, והנה צוה השם להיות הזאה הזאת באגודת אזוב לבזות השה שהוא תועבת מצרים, ואולם ההזאה אשר היתה על המזבח שהיתה לכבוד השם, היתה באצבע הכהן הימנית:

(תב) וכן הוא דעת ר' ישמעאל (מכילתא בא פ' ו ופי"א) וס"ל ששם חקק גומא וקיבל הדם, וכן הוא בתרגום אלכסנדרי, וע"ז כתב שד"ל, וא"כ היל"ל על הסף, לא בסף:

(תג) וכן הוא דעת ר' עקיבא (מכילתא בא שם), וכן פי' רש"י והרשב"ם וכן ת"א "במנא":

(תד) ופי' הרד"ק מזרקים:

(תה) למטה פ' לא:

(תו) ופי' שלא יניח השם למלאך המשחית להרע לישראל, ולא יתן לו היכולת לכך, וכן פי' רש"י ז"ל:

(תז) מה שכתוב "ושמרתם את הדבר הזה":

(תח) שזה היה רק בפסח מצרים, והזו מהדם על הפתח ועל שתי המזוזת, כדי שתהיה זאת ההזאה מצלת אותם שלא יכנוס המשחית בבית לנגוף:

(תט) וכן פי' הרמב"ן, ושמרתם את הדבר הזה, הוא דבר הפסח עצמו שאמר למעלה "ושחטו הפסח", ואם הוא רחוק, לא מתן הדמים הסמוך לו, כי בפסח מצרים בלבד נצטוו בכך:

(תי) אחר שנפרש שמלות הדבר הזה, הוא על "ושחטו הפסח" והוא נשרט במקדש, ונתינת הדם על המשקוף הוא רק בפסח מצרים, וא"כ אין מקום לשאלת הבנים מה ישאלו? ויפרש:

(תיא) ובמקח"מ "ישברו":

(תיב) עיין (למטה פ' מה) ובבאורי שם:

(תיג) ר"ל אף בפסח דורות:

(תיד) בפתח וְשַחטו:

(תטו) פי' להנקד בחירק, ומה שתפס לשון להשבר, כי מדקדקי לשון הערב יקראו החירק שבר וכן יאמר בס' מאזנים, בטעם החירק, שפי' מן, "ויחרקו שן" (איכה ב טז) בעבור היותי נשבר ויוצא מן השינים:

(תטז) וכן יאמר בראש (ס' צחות) "והנה וְשָׁחֲטו אותו (פ' ו') קמץ כמשפט (פי' כי הוא עבר מבנין הקל ע"מ פָקְדו ודומיו) רק וְשַׁחֲטו הפסח הוא פתוח, כי היה ראוי להיות תחת השי"ן חירק כמו שִׁמְרו, רק נרחב בעבור אות הגרון הבא אחריו כי כן משפטם":

(תיז) ע"כ נקודה פתח:

(תיח) כי לא נתחייבו בפסח עד שבאו לארץ:

(תיט) וכן פי' רש"י ז"ל, ועיין רש"י במד' ט א:

(תכ) ובמקח"מ "ולא עשו פסח אחר במדבר עד שהיו עם היישוב":

(תכא) בפ' כד:

(תכב) והמליצה בעבור שאמר כצפרים עפות, שהיא מרחף על גוזליו ומנתר עליהם להצילם, וכ' ת"א (למעלה פ' יג) על ופסחתי עליכם, "ואיחוס עליכון" ועיין למעלה פ' יא בפי' הקצר ובבאורי שם:

(תכג) כמו שנאמר, וראיתי את הדם וגו' ופסחתי עליכם (פ' יג):

(תכד) והוא שת"ז לצולע ונכה רגלים, ולמעלה בפי' הקצר פ' יא, פי' כן מדעת עצמו:

(תכה) שהיה המשחית מדלג מבית ישראל אל בית המצרי:

(תכו) על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים:

(תכז) מה שסתם בראשונה שלא הזכיר אהרן פי' באחרונה:

(תכח) דרך הכתוב לכפול ולאמר כן עשו, לבאר שלא הפילו דבר מכל אשר צוו:

(תכט) עיין (למעלה יא ד):

(תל) וכן פי' בפי' הקצר למעלה יא ה, ושם הביא בשם י"א:

(תלא) בכתוב "ויקם פרעה לילה הוא" ויפרש מה שכתוב הוא, הוא בעצמו התעורר לקום:

(תלב) ושם ג"כ הפי', הוא בעצמו עבד העבודה:

(תלג) כי לפי הפשט הבכורים לבדם מתים, ובבית שאין שם בכור מי ימות שם:

(תלד) וכן פי' הרמב"ן, "כי משה ואהרן לנו במצרים בלילה ההוא לקיים דבריו שאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר וגו' ", וצ"ל ששם עשו את הפסח בפ"ע, כי גם שם נמצאו מב"י:

(תלה) הח' ז"ל יפרש שזה היה במצות השם, ועייין קרני אור:

(תלו) ופרעה נתן להם רשות:

(תלז) באמרו לכו עבדו וגו':

(תלח) והגיעו לשם בעלות עמוד השחר:

(תלט) עיין (למעלה פ' ו) כי כמו כן יש מעת שתחשך השמים עד עת סור האור הנראה בעבים שעה ושליש שעה:

(תמ) ובמקח"מ "בעלות":

(תמא) ובמקח"מ "הקרובים אל מצרים" והנה למעלה פי' הח' ז"ל מה שיצאו משה ואהרן מפתח ביתם נגד הכתוב "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר" זה היה במצות השם, ולהם הותרה היציאה, ופה יבאר מה שיצאו הקרובים אל מצרים בעוד לילה נגד הכתיב ואתם לא תצאו וגו' עד בקר, כי יש לנו בקר והחשך גדול וכו', ולא עברו ישראל על הצווי ועיין קרני אור:

(תמב) ושם יפרש בענין אחר, כי מה שכתוב לילה, פי' "לילה הוציאך מתחת רשות פרעה", וכן הוא בספרי שם וכן פי' רש"י ז"ל שם, לפי שבלילה נתן להם פרעה רשות לצאת שנאמר ויקרא למשה ולאהרן וגו':

(תמג) ועתה לא יוקשה כלל לדעתו:

(תמד) שאין אמרו כדברכם עם עבדו את ה', רק טעמו שלא תרחקו יותר משלשת ימים כאשר אמרתם וע"ז כתב הרדי"א "והוא הנכון":

(תמה) וכן ת"א ויוב"ע וכן פי' רש"י ז"ל מהמכילתא, התפללו עלי שלא אמות, וכן פי' הרמב"ן:

(תמו) ובמקח"מ "שגם הוא נתן":

(תמז) גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות (למעלה י כה):

(תמח) ואמר בעת זבחכם, כי בעבדם את ד' בקרבנותיהם היו מתפללים לאל שירצה עבודתם ויברכם, ובקש מהם שבהתפללם לאל שיברכם, יתפללו שיברך גם אותו:

(תמט) ולא אמר ויחזקו המצריים על העם:

(תנ) וקאי אמדינה, ע"כ הוא ל"נ:

(תנא) כי מלת פן יפגענו כוללת גם פרעה והמצריים:

(תנב) ע"כ נתעוררו מעצמם למהר לשלחם, כי יראו ואמרו כולנו מתים:

(תנג) וכן פי' מנחם, והרשב"ם והרדי"א והרמבמ"ן:

(תנד) וכן פי' הח' ז"ל שם:

(תנה) כי העני לא יערב לבו לילך לשאול מאת המצרי חפצים יקרים, רק כל אחד שאל כפי מעלתו וערכו:

(תנו) כי הם שאלו חפצים יקרי הערך ואבנים טובות:

(תנז) מבנין הפעיל, והוא הנקרא בנין נוסף שניתוסף בו ה"א בראש, ויו"ד אחר העי"ן, כמו ואת בתינו הציל (פ' כז) והוא מבעלי הנו"ן שנופלת הרבה פעמים מן השרש:

(תנח) מבנין פעל הדגוש:

(תנט) ההפעיל והפעל הדגוש:

(תס) בבנין הפעיל:

(תסא) והוא המקנה, כמו "ויצל אלהים את מקנה אביכם", והפעול הוא המקנה:

(תסב) מבנין הדגוש, כמו כאן, וינצלו את מצרים, ואין טעמו כמו ויצל את מקנה אביכם, כי באומרו וינצלו את מצרים, מורה רק את מי נצלו, והפעולים המה הרכוש והבגדים, כי לא נצלו את מצרים, ואצל ויצל כתיב את מקנה, כי המקנה הוא הפעול:

(תסג) עיין (למעלה ג כא):

(תסד) כי שרשו נֹסע ודגשות הסמ"ך שהיתה ראויה להדגש לו תבלע הנו"ן של השרש:

(תסה) שרשו נגש:

(תסו) שרשו נתן:

(תסז) רַעְמְסֵס:

(תסח) ואינו העיר אשר בנו, כי על העיר נקוד גם העי"ן בפתח רַעַמְסֵס:

(תסט) וכן הוא (מכילתא פ' יד) ר' נחמיה אומר לפי שצריך למ"ד מתחלתו, נותן לו ה"א בסופו:

(תע) כי לא הקפיד כאן רק על הראוים למלחמה, שעל כונה זו קראם בסמוך צבאות ד' (פ' מא):

(תעא) כי הנשים כנגדם:

(תעב) כי לכל אחד היה כמה נשים, ואין צורך להזכירם:

(תעג) טף, הוא שת"ז, כולל ילדים קטנים, ופה יכלול גם הנערים שלא מלאו עוד שנותם להיות ביוצאי צבא:

(תעד) גֶבֶר הוא שע"ז, נרדף לשם איש זכר על היותו החזק במין, וכן הוא בארמית וסורית אלא שבהן, הוא השם הכולל והמיוחד להוראה זו, ובעברית ישתמשו בו על המעט, וברבוי "הגברים":

(תעה) בצאתם ממצרים:

(תעו) להתגייר בראותם עוצם הנפלאות אשר עשה, והנזכרים (במד' יא ד):

(תעז) אשר בקרבם שלא מבני ישראל המה:

(תעח) כי שמו שאור בהבצק, כי רצו לחמצה, ולא הספיק להם השעה ובבא"י הגי' "לא היה בו שאור":

(תעט) ושם בסוכות אפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים, ועשו עוגות מצות כי לא החמיצו לגודל המהירות שהיה ביציאתם, וכן כתוב ויסעו מרעמסס סכותה (פ' לז) ואח"כ "ויאפו את הבצק" וכן לרש"פ "מצה" מטעם איצה ומהירות שלא יניחוהו להחמיץ ועושין אותו בזריזות:

(תפ) ופי' כי לא החמיץ מפני קוצר הזמן:

(תפא) שהוא ג"כ פעל עבר, ועיין ברשב"ם:

(*) עיין בפי' הח' ז"ל (ברא' מא א) ובבאורי שם:

(תפב) ובמקח"מ "ואבשלום לא חיה ארבעים שנה":

(תפג) גם לא יתכן לפרשו מתחלת מלכות בית דוד, כי הוא לא מלך רק ארבעים שנה, ועדיין היה מולך בעת הזאת:

(תפד) עיין (ש"א ז ב):

(תפה) שהודיע הנביא שראה המראה הזאת בבחרותו בהיותו בן שלשים שנה לימי חייו, שהיה גבור כארי, ושהיה זה בחדש הרביעי תמוז, להיותו התחלת הקיץ, וביום החמישי בהיות הלבנה בעליה, שהיו כולם דברים עוזרים אל השגת נבואתו:

(תפו) וכן פי' רש"י ז"ל שהיה אותו מנין ליובל, והביא ראיתו מסד"ע, וכן פי' הרד"ק בשם אביו וכתב כי לפי פשוטו פירושו שלשים שנה ליובל עיי"ש:

(תפז) ובמקח"מ "למציאת":

(תפח) וכן הוא (סד"ע פ' כו) שלשים שנה משנמצא הספר בית ה' וכן הוא (ילקוט ריש יחזקאל) מסד"ע, וכן תיוב"ע:

(תפט) כמ"ש, ויהי בימי אחז (ישעי' ז א):

(תצ) כמ"ש (מ"ב טז ב):

(תצא) כמ"ש, בשנת שש לחזקיהו היא שנת תשע להושע מלך ישראל נלכדה שמרון, ויגל מלך אשור את ישראל אשורה (מ"ב יח י יא), והיה בין הכל רק כב שנה, אף אם נחשוב שזה היה בתחלת מלכותו:

(תצב) וכן פי' רש"י והרד"ק עיי"ש החשבון:

(תצג) ועמוס ניבא שנתים לפני הרעש (עמוס א א), וכן כתב שם הח' ז"ל "ולחשבון הזה הוא "ובעוד ששים וחמש שנה":

(תצד) ובמקח"מ "שבת":

(תצה) ובמקח"מ "בימי יוסף ואחריו, הנה לא יגיעו מספר הכתוב":

(תצו) ובמקח"מ "חיי שניהם":

(תצז) כי חיי קהת היו מאה ושלש ושלשים שנה, ושני עמרם היו מאה שבע ושלשים שנה:

(תצח) ובמקח"מ "היה":

(תצט) וכן הביא רש"י ז"ל הח' הזה:

(תק) הזקנים שתרגמו את התורה לתלמי המלך:

(תקא) כן הוא (מגילה ט, א):

(תקב) פי' רק הוא דבק עם גר יהיה זרעך:

(תקג) כי נמצאו חשבונות רבים לא נודע תחלתם וכמו שביאר למעלה:

(תקד) שאינו דבק עם ונכרתה, רק עם כל אוכל חמץ כמבואר למעלה פ' יט, אף כאן מ"ש ארבע מאות שנה, אינה חוזרת לסמוך לה לוענו אותם רק עם גר יהיה זרעך:

(תקה) ובמקח"מ "ומושב":

(תקו) והוא מעת צאתו מארצו ואז היה אברהם בן שבעים שנה:

(תקז) כן הוא (סד"ע פ"א) אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה וכו' לאחר שנדבר עמו ירד לחרן ועשה שם חמש שנים שנאמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן (ברא' יב ד) ולפ"ז היה שתי פעמים בא"י, וכן הוא בהפי' המיוחס לרש"י ז"ל ב"ר פ' לט:

(תקח) עם ברית בין הבתרים, עם נבואת כי גר יהיה זרעך:

(תקט) אלא כי גר יהיה זרעך א"ל עוד בהיותו בחרן, ואני ד' אשר הוצאתיך נאמרה לו אח"כ:

(תקי) וכן הוא (סד"ע פ' מח) דעת ר' אלעזר בן ערך, וכן פי' רש"י והרשב"ם ז"ל.

(תקיא) ותשלום ת"ל שנה מיום שהוציא א"א מאור כשדים:

(תקיב) ובמקח"מ "ובא עם אחיו אל אביו אל חרן" ועיין בפי' הח' ז"ל (ברא' יא כט) וביהל אור שם אות קיח:

(תקיג) פעם שנית ועיין בפי' הח' ז"ל (ברא' טו יג) ובקרני אור שם, הערה כח:

(תקיד) כי קודם שבאו לחרן בעודו באור כשדים נאמר לו לך לך מארצך, ומה שכתוב לך לך אחר שכתוב ויבאו עד חרן, כבר פי' הח' ז"ל (ברא' יב א) השם צוה לאברם ועודנו באור כשדים שיעזוב ארצו ומקום מולדתו וכו':

(תקטו) כי האבות בכלל עם הבנים:

(תקטז) ופי' הח' ז"ל שם "ידבר על האבות, כי מספר בניהם היה מעט גרים ותושבים בארץ":

(תקיז) מאור כשדים, ובפי' הקצר פי' כן בשם הגאון:

(תקיח) וכן הוא (מגילה ט, א):

(תקיט) ע"כ אמר בארץ מצרים, גם כנען ומצרים שני אחים, ומצרים היתה עיר המלוכה:

(תקכ) כי כן היתה באמת:

(תקכא) וכן כתב הגאון (האמונות והדעות מאמר ח פ"ד) וכוונתו שם שמיום צאת אברהם מאור כשדים עד גאולתם היו ת"ל שנה:

(תקכב) והיה ג"כ בן חדש:

(תקכג) שהולידו בשעת מיתו:

(תקכד) הרי ש"נ שנים, אף אם נספור שנות כולם, וכן הוא (סד"ע פ"ג):

(תקכה) ובפי' הארוך הביא הפי' הזה בשם אחרים:

(תקכו) כן הוא סד"ע פ"ג פדר"א פ' מח), ועיין בפדר"א שם, דעת ר"א בן ערך ודעת ריב"ז ובבאור הגרד"ל שם:

(תקכז) על הארבע מאות שנה שאמר לאברהם (ברא' טו יג):

(תקכח) מאור כשדים.

(תקכט) וכן יאמר הח' ז"ל (ברא' טו יג) "ארבע מאות שנה עד סוף זה הקץ מהיום", ועיין ביאורי שם, שפרשתי שזה מוסב על הגזירה, שהשם אמר לאברהם שנחשבו שני הגירות לזרעך מיצחק, והגזרה היא מהיום:

(תקל) כי הת"ל שנה מיום צאתו מאור כשדים:

(תקלא) מה שאמר ומושב בני ישראל, והלא אברהם ויצחק לא היו בני ישראל? וכן יאמר (האמונות והדעות שם) "אבל איך נקרא אברהם בני ישראל? ואיך נקראו חרן וארץ כנען מצרים? יש להם פירושים אין זה מקומו":

(תקלב) מה שחזר ואמר ויהי מקץ וגו':

(תקלג) וכן הוא (מכילתא בא פ' יד) מגיד שמכיון שהזמן הגיע לא עכבן המקום כהרף עין, וכן פי' רש"י ז"ל:

(תקלד) בעבור ששמר השם את ישראל בזה הלילה, ופסח על בתי בנ"י, ונשמרו מיד המשחית:

(תקלה) שזה הלילה ישמרו לדורות לאכול הפסח ומצות ומרורים בכל חקותיהם:

(תקלו) פי' שיהיו נעורים כל הלילה:

(תקלז) שעשה בזה הלילה:

(תקלח) כי היו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיה' ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית:

(תקלט) בזה הלילה בעת שהכה בכורי מצרים, ולא נתן המשחית לבוא אל בתיהם לנגוף:

(תקמ) פי' שיהיו נעורים כל הלילה:

(תקמא) עיין אות תקלח:

(תקמב) סמיכות קא דריש:

(תקמג) ועיין ברמב"ן ובפי' הטור על התורה מה שהשיגו ע"ז:

(תקמד) כי זה איננה נוהג בפסח דורות:

(תקמה) ואין צורך להזכירם פה:

(תקמו) אך לא בכל דבר, כי לדורות אינו נאכל בחפזון:

(תקמז) והוסיפה זאת הפרשה מצות אחרות, והם שבעה במספר, איסור בן נכר, עבד ערל, תושב ושכיר, הוצאה מן הבית, שבירת עצם, גר צדק שימול לו כל זכר, כל ערל לא יאכל בו, ואפילו עברי, והוא שמתו אחיו מחמת מילה:

(תקמח) פי' שכאן קא מזהיר ענין אכילת פסח דורות ובבא"י נוסף פה "ובן נכר אינו מזרע ישראל, או אם היה מישראל והוא עובד אל נכר, ואמר לא יאכל בו, והטעם וכו':

(תקמט) והבי"ת מקום מ"ם השמוש:

(תקנ) שהפירוש מן בו הוא ממנו:

(תקנא) שטעמו מבשר ומלחם:

(תקנב) לא שיכוף אותו:

(תקנג) פי' אם הוא בן י"ג שנה ומל לרצונו, אז חיוב שיאכל:

(תקנד) ומקנת כסף הווה יותר:

(תקנה) פי' תושב ושכיר ישראלי שלא נמנה בחבורה, ופי' כן, מפני שאם הוא ערל, כבר כתיב, וכל ערל לא יאכל בו:

(תקנו) וע"ז כתב המבאר לנתה"ש, שכן הוא פשטות הכתוב:

(תקנז) שאכלוהו בבית כמש"כ "על הבתים אשר יאכלו אותו בהם" (למעלה פ' ז). ופירושו פה, האדם האוכל את הפסח יאכלנו בבית אחד ולא בשני בתים, ועיין (מכילתא פ' טו) שיוכיח מן הפסוק הזה, שהוא נאכל בבתים הרבה ובחבורה אחת, וכן פי' רש"י ז"ל שלא יעשו הנמנין עליו שתי חבורות ויחלקוהו, וכן ת"א ויוב"ע "בַחֳבורָא חֲדָא יִתְאָכֵל":

(תקנח) ובכתוב "לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה", ולשון הוצאה נופל על הבית ולא להחבורה וכן הוא דעת ר' יהודה (פסחים פו ב) שהפסח נאכל בשתי חבורות ולא בשתי מקומות ועיין הכוה"ק ובנתינה לגר מה שהאריכו בזה:

(תקנט) וכן הוא (מכילתא בא פ' טו) בחבורה אחת הכתוב מדבר וכן הוא דעת ר"ש (פסחים פו ב), ולדעתם שבית היינו המשפחה והחבורה, כמ"ש ויקחו וגו' שה לבית ואם ימעט הבית (למעלה פ' ג ד):

(תקס) כי כן מנהג הלשון העברי לקרוא אנשי הבית ע"ש הבית, כמו איש וביתו (למעלה א א) ובתרגומו שם וֶאֱנַש בֵיתֵה:

(תקסא) כדעתו בפי' הארוך:

(תקסב) פי' מבן י"ג ומעלה הוא בר חיוב:

(תקסג) והנה בג' (כריתות ב א) יחשוב ל"ד כריתות בל"ת, וי"ל שבפ' אחרי כתובה פ' העריות, וכתוב כרת א' על כולם, ונכרתו הנפשות העושות (ויקרא יח כט), והח' ז"ל חשבה לאחד, הרי ל"ד כריתות בל"ת כמ"ש בג' שם:

(תקסד) וכן הוא (כריתות שם) הפסח והמילה במצות עשה, וכן יאמר (יסוד מורא שער ב) "וכלל אמור כי כל כרת ומיתה היא על מצות לא תעשה, כי הוא מכעיס יותר מהמתעצל לעשות מה שציוה, ולא מצאתי כרת במצות עשה כ"א במילה כי היא לאות ברית עומדת בגופו כל ימי חייו וכו', וככה כרת על מי שחדל לעשות הפסח, כי זכר יצי"מ עקר לכל המצות", ועיין (ברא' יז יד) ובבאורי שם:

(תקסה) החיוב על כולם:

(תקסו) ר"ל גר הנלוה עתה אליך, ואין זה מצוה לדורות, כי לדורות כבר נאמר ומלתה אותו אז יאכל בו:

(תקסז) וכן הוא (מכילתא בא פ' טו) "אבל ישראל ערל שומע אני יהא כשר לאכול פסח, ת"ל וכל ערל לא יאכל בו", וכן תיוב"ע וכל ערלא בר ישראל, ורש"י ז"ל פי' ערל זה שמתו אחיו מחמת מילה, וכן פי' הרשב"ם:

(תקסח) שהתישב וקבל עליו תורה ומצוה והיה כאחד מאזרח הארץ:

(תקסט) גר שער הוא גר תושב שנתיישב בתוך בני ישראל ואינו שומר התורה, ולדעת רז"ל הוא שקיבל עליו שבע מצות בני נח:

(תקע) עיין אות תקסח:

(תקעא) בפ' כח ובפ' לה ואם כפי הפשט מורה בפ' כח על שחיטת הפסח והקיחה, ובפ" לה על שאלת כסף וזהב והח' ז"ל ידייק שהיה די בפ' אחד:

(תקעב) בשנה השנית:

(תקעג) שאז מלו הגרים, ושם לא נכתב הצווי, כי הסתפק במה שנכתב פה:

(תקעד) כי אין מקומו כאן:

(תקעה) למטה טז לג, ובמקח"מ לפני העדות למשמרת:

(תקעו) וזה היה תחלת החדש, ועדיין לא יצאו עד יום חמשה עשר ואין מוקדם ומאוחר בתורה, ועיין ברמב"ן פסוק מג מה שהשיג ע"ז:

(תקעז) ופ' ויהי בעצם היום הזה שהוציא ד' את בני ישראל מארץ מצרים דבר השם אל משה קדש לי, וטעם קדש לי, שיקדש אותם מיד שתהיה המצוה נוהגת במדבר:

(תקעח) וכן פי' הרשב"ם והרלב"ג, וע"ז כתב שד"ל שאם הי' הדבר כן היל"ל ויהי בעצם היום הזה אשר הוציא, ועיין ברמב"ן מה שכתב ע"ז:

(תקעט) עיין רמב"ן (יג יא):